שו"ת ר' משולם איגרא ל

מבטלין איסור לכתחלה הא באמת לכ"ע הוי גבי פיקוח נפש רק דיחוי. ולבתר דתירץ הוי הפי' הואיל דזה הוי גזירה אטו דרבנן. אם כן הוי הפי' מכח אין מבטלין איסור לכתחלה והנה הרמב"ם כתב דמבטלין בדרבנן איסור לכתחלה. וכמו דאיתא במס' ביצה א"כ הוי הטעם מכח דשלי"מ וכדלעיל ואין הטעם מכח ההיתר וא"ש לשון הרמב"ם: סימן יח

והנה לשון הרמב"ם בפ"א דמילה דאמר וז"ל ואין מלין בשבת וכל מה שאינו דוחה שבת אינו דוחה יו"ט. וכן מילה שלא בזמנה. והקשה הכ"מ מה וכן הא זה הוי הדין ג"כ מקודם. והוי הפי' דבאמת אמר דאין מלין בשב' וכל דאין מלין בשב' הוי הטע' מכח דלא אתי עשה ודוחה ל"ת ועשה, וכן ביו"ט הוי נמי עשה וא"כ קאי על דאמר מעיקר' דאין מלין בשבת ג"כ יו"ט אינו דוחה דלמול. אך באמת זה ג"כ בשבת עכ"פ הל"ת נדתה ואינו עובר רק על עשה דיש בו כרת עכ"פ אינו נסקל ולא עבר על לאו דהלאו נדחה וא"כ גם ביו"ט הוי הלאו נדחה. דבאמת איתא בס' כריתות דאפילו דלא מצי למיפשט דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת טכנפ לדינא דוחה עשה שיש בו כרת רק עשה בלא כרת דוחה הלאו שיש בו כרת. ועוד דנ"מ בגדול דהוי במילה ג"כ עשה שיש בו כרת והוי דוחה הלאו רק נשאר העשה. וא"כ כיון דנשאר רק עשה והוי נ"מ דאשה יכולה למול דכיון דלא נשאר רק עשה ובאשה ליכא עשה (ורק ביו"ט ומשא"כ באשה בשבת מצווה ג"כ על עשה שיש בו כלת וכיון דהוי עונש כרת ואשה הושווה לאיש בכל עונשין שבתורה) אך נ"מ דאין רשאי למול ביו"ט היכא דאיכא אב וכדלעיל. וע"ז אמר וכן אין דוחה מילה שלא בזמנה דאפילו הלאו אין נדחה. דיש לימוד ביו"ט דרק לבדו ולא מילה שלא בזמנה. ואמרינן דהדרא לאיסורא קמא והוי לאו וכמ"ש התוס'. אך בשבת עכ"פ ליכא לאו דהא ילפינן מיו"ט וליכא עכ"פ סקילה. דהוי דיו לבוא מן הדין. וג"כ אין מלקין בשבת דאין מזהירין מן הדין. ועוד לאו שיש בו כרת הוי לאו דאין לוקין דניתן לאזהרת מיתת ב"ד. וא"ש לשון הרמב"ם וכדלעיל

והנה י"ל הכי בשיטת הרמב"ם. דאמת אפ"ל דהוי רבי ור"א בר"ש בפלוגתא דרבנן וב"ת. אך אמאי אמר רבי הלשון דא"צ לעשר. ומשמע אם רצה מעשר ורבנן לא ס"ל כן משום דהוי גבי תרומה אם ירצה להתערב הוי תרי דרבנן. אך דקשה גם לעיל הוי תרי תרי דרבנן וכדלעיל. וא"כ באמת טעמו של רבא משום דשבת הותרה ולרבי אפ"ל דפליג וכרבנן ס"ל אך דעיקר הקושיא על רבא מכח דהוא מוקי דפליגי בדרבנן. ובשלמא אי הוי מוקי בדאורייתא ל"ק דיהא מתערב דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי ג"כ מה"ת. וגם ס"ל דמין במינו באלף לא בטיל. ואם נימא דיבש ביבש ג"כ לא בטיל. או דאיירי דצריך לבשל והוי חם בחם ומה"ת לא בטיל. אך דזה קשה לרבא דמוקי בטבל דרבנן שפיר תקשי. והוי רק הפי' כתנאי דבדרבנן לרבי לא הוי כן. ולפי התירוץ א"ש דהוי חילוק בין דרבנן דעציץ נקוב ושאינו נקוב לירק. ומש"ה הוי שם דוקא טבל וא"כ כיון דהטעם מכח הותרה. והרמב"ם פסק דיחוי מכח רב דהא רב ע"כ (ס"ל כן) מכת קושית מכח קושית התוס' דהלכתא למשיחא. א"ו דדיחוי וכדלעיל ומש"ה בודאי שבת חמיר ונדחו שאר איסורין בשביל שבת וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון: סימן יט [סוגיא דא"י שהלוה

] פסחים דף ל' ע"ב מתניתין א"י שהלוה כו'. הרמב"ם פרק ד' מהלכות חמץ ומצה דין ה' פסק ישראל שהרהין חמצו אצל א"י. אם א"ל אם לא הבאתיך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו. ה"ז ברשות א"י ואותו החמץ מותר לאחר הפסח, והוא שיהא אותו הזמן שקבע לו קודם הפסח כו' והשיג עליו הראב"ד והנה הרא"ש הקשה עליו וז"ל ולא נהירא לי דהא אמרינן לעיל אליבא דאביי אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה מש"ה מותר בהנאה וכו'. (הרי) דאמרינן כיון דלמפרע הוא גובה. חזינן כאלו כבר קודם הפסח הוי שלו ומכ"ש לרבא דא"ל בהדיא מעכשיו ע"ש. והנה הפר"ת תירץ דרק לאביי [הוא] דאמרינן הכי. דכיון דס"ל איגלאי מילתא למפרע משא"כ לרבא לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דכיון דבידו לסלק ומש"ה בעינן מטא זמני' קודם הפסח דוקא. ואך עדיין קשה דהא איתא להדיא תשובת הראב"ד ומביאו בש"ע חו"מ סי' רי"א סעיף ז' בהגה והטור בסימן נ"ד דאם ראובן לוה מעות משמעון ועשה לו שטר על שדהו וא"ל מעכשיו לאחר למ"ד אם לא ישלם ולבסוף לא סילק ומכר שמעון השדה קודם שהגיע הזמן אע"ג דראובן אוכל פירות. מ"מ הוי למפרע מכר וא"כ גם לרבא הוי כן דאמרינן איגלאי מילתא למפרע. ועיקר הראיה דאביי (ש) הוי רק בשביל דס"ל דזבין המלוה זבין וא"כ גם במעכשיו לרבא דמהני מכירת המלוה אמרינן ג"כ איגלאי מילתא למפרע

וי"ל משום דהנה התוספות (ת) בד"ה אלא הבמ"ע שהרהינו אצלו. כתבו וז"ל תימא לריב"א לאביי האיך יחרץ הך דע"כ בדר"י קמיפלגי וסיפא דקתני עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו אמאי דפרוייקט הושלם נשמר לפני 1 דק'"ה עובר אע"ג דלא קני דכיון דלמפרע היא גובה ורישא נמי אמאי אינו עובר למ"ד כיון דלמפרע הוא גובה ע"ש

וי"ל משום דלכאורה קשה מאי אמר לימא כתנאי. דהנה איתא במס' ב"ק דף פ"ח ע"ב מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב. ר"י אומר לא קנה לוקח כו' אמר לך כי קתני מתניתין וכו' כי מת האב אית לי' ללוקח ה"מ דלא מת הבן בחיי האב דאתי לידי הבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתי לידי' דבן כי מת האב נמי נ"ל ללוקח. והנה אם יורש הבן דעת התוס' (א) דיורש כו' ע"ש (ב) והנה בש"ס (ג) דלאחר זמן איסורו לא מצי להפקיר דאינו ברשותו. ולפי"ז דילמא מיירי בביטלו באמת והפ"י כתב דע"כ איירי בביטלו יעש"ה. וא"כ זה הוי ודאי דעכ"פ ללוה הו"ל קנין פירות עד זמן הפרעון ואפילו למוכרם מצי. והנה ר"מ הא איתא בגיטין דף מ"ח ובב"ב נ' ע"א ובב"ק צ' דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי וא"כ קודם זמן פרעון ה"ל ללוה קנין פירות. ורק אימת מתחיל הקנין של המלוה הוא לאחר שהגיע הזמן ומקודם הו"ל אסור בהנאה אם ס"ל כר"י דגם חמץ של