שו"ת ר' משולם איגרא רצו

לקמן בפ' השולח דף מ' ע"א בד"ה האמר כו' יעו"ש. והנה היכא דכופין תו לא יכול לבטל השליחות כמו דהדין גבי תרומה וכמו דאיתא ברמב"ם (ס) וכמ"ש הכ"מ בשם הר"י קורקוס וכמ"ש בסוגיא דנכתב ביום ונחתם בלילה. אך כיון דהוי חוב ל"ש לומר הודאת בע"ד. ואפשר לענין שפחה ל"ש דהמפקיר עבדו אסור ג"כ בשפחה מש"ה נקיט תרומה. ובגיטין הוי הטעם כמ"ש התוס' בדף ד' דמש"ה לא הוי הודאת בע"ד משום דחב לאחרים יעו"ש. ולרב [ניחא] כמ"ש לעיל דמוכרח מכח דמשני אין מגרשין אלא זה בפני זה

והנה עוד י"ל מה דפי' רש"י ז"ל קודם חזרה דאינו יכול לחזור ואעפ"כ לא יתנו לאחר מיתה משום דהנה לפמ"ש לעיל ליישב קושית התוס' משנים ששלחו שני גיטין ע"פ דבר [ולא חצי דבר] וא"כ מוכרח (דר"א בר"ש) [ר"ש בר"א] דס"ל ע"י אחרים דוקא ולא ע"י עצמו (ע) ואם כן אם ס"ל דעדי חתימה כרתי א"כ לא שייך הא הימני' דהא [גם] אם יתן ליד העבד אינו משוחרר. א"כ ממ"נ אם העדים מסירה [הם] אנשים אחרים א"כ הוי חצי דבר. ואלא הם עצמם הוי מפיהם ולא מפי כתבם

אך עדיין לפי תירוץ המאור היכא דשייך הודאת בע"ד כמאה עדים וא"כ ל"ש מפיהם ולא מפי כתבם. אך דזה לא מהני רק לענין ממון ולא לענין איסורא. וא"כ זה הוא הפי' דל"ש הודאת בע"ד דכיון דהוי חוב לאחרים להעבד לענין תרומה ומש"ה אמר ומה אם ירצה שלא לזונו אך לענין איסור לא מהני. אך כיון דמהני לענין ממון ממילא כופין ומש"ה אינו יכול לחזור ולבטל השליחות, אך אם מת ל"ש כופין וא"כ עכ"פ בעי שטר שחרור אחר מדרבנן ומש"ה לא יתנו [לאחר מיתה] ומוכרח כן שיטת רש"י דמדנקיט [פלוגתא] ברישא. ובסיפא ליכא פלוגתא

והנה לפמ"ש לעיל דזה הוא הפירוש בש"ס ומה אם ירצה שלא לזונו. וא"כ שייך הודאת בע"ד כמאה עדים דכיון דליכא חוב לאחריני. והנה לענין שפחה לא נקיט. די"ל משום דאם המפקיר עבדו אסור בשפחה א"כ לא חשיב חוב רק דאוכל בתרומה. וע"ז שפיר משני מפני שהוא קנינו. או י"ל דמה דאמר לענין זכות כי היכי דשייך תן כזכי דמי וע"ש מ"ש לעיל

(ה) והנה י"ל קושית התוס' בקידושין (פ) דמנלן שלש מחלוקת בדבר וע"ש מה שהקשה הפ"י על תירוץ התוס' וי"ל משום דלפמ"ש לעיל הוי הפי' מכח ספק קרוב לאחר עבור העבד. והנה אם נימא דהוי הטעם דמהני יכול לשמרו משום תקנת עגונות וכאן ל"ש תקנת עגונות. והר"ן כתב דהוי הטעם דיכולה לשמרו הוי גט רק משום תק"ע וא"כ בעבד לא שייך וכמ"ש התוס' לעיל גבי בפני נכתב ונחתם. ועל קושית התוס' שם מתרץ הפ"י שם. וא"כ בקרוב כדי שיוכל לשמרו לא שייך זאת. וצ"ל דלמא יתרמי ספק כזה דלא ידעינן איזה מהן קודם אך למאן דס"ל עידי מסירה כרתי כתב בהג"א דהיכא דספק לעדים הוי כאילו לא היו עדים כן הביא הב"ש בה' קידושין אלא ע"כ צ"ל דס"ל עדי חתימה כרתי וא"כ קשה הא ל"ש הא הימניה וא"כ הוי דבר ולא חצי דבר. ואם הם העידי חתימה בעצמם הוו עדים מכ"ש דלא מהני דהוי מפיהם ולא מפי כתבם. א"ו דשייך הא הימני' ומשוחרר ע"י עצמו ג"כ ומתורץ קושית התוס' וא"ל דלעיל בסוגיא דערכאות מוקי לה כר"א דעדי מסירה כרתי ולהנ"ל בע"כ דעדי חתימה כרתי י"ל הא דאמר הש"ס כדברי ר"מ בארבעה שפיר הוי כר"א

(ו) והנה י"ל דברי רש"י קודם חזרה דמה דחזר אח"כ משום דבאמת בכאן קשה הא ל"ש הא הימני' דלפמ"ש התומים אם נימא דבאמת עשאו רק שליח להולכה וא"כ מה שייך הא והימני' [מדלא חש] דלמא יתן. הא הוא רוצה שיתן. אך באמת עדיין שפיר שייך הא הימני' דהא יתחיל הגט מזמן שנכתב בגט. אך גבי שחרור ז"א דהא באמת עדיו בחתומיו זכין לו וכמ"ש לעיל וע"ש. וא"כ ל"ש הא הימני' דממ"נ אם ימטי לידיה שפיר זכה לו למפרע וא"כ צריך עדי מסירה. אך דקשה הא ל"ש לומר כן דהנה לפי שיטת הרי"ף וכמ"ש הר"ן הוו עדי חתימה במקום עדי מסירה וא"כ הא דאמרינן מודה ר"א במזוייף מתוכו הוי הפי' דהא יסמוך עליהם. ר"ל דהם ניהוו במקום עדי מסירה ובאמת הם עדי שקר. וא"כ גם בכאן קשה דהא יסמוך עליהם ובאמת הם אינם יודעים כלל מעדות על המסירה דהא הוי [הגט] ביד אחר. ובלא עדי מסירה אחרים הוי אפשר לפקדון וא"כ הוי כמו מזוייף מתוכו ומש"ה יש לפסול משא"כ היכא דבא לידו וא"כ הוי הם שפיר במקום עדי מסירה. דהא עכ"פ זאת אמת היא דנשלח שיבוא ליד עבד עכ"פ בתורת שליחות להולכה. וא"כ זה אמת או דלא חזר מקודם או דאינו יכול לחזור דע"ז בודאי עשה שליח כדין דהא הימני' ע"ז דהוי שליח להולכה כדין. משא"כ לאחר מיתה לא שייך זאת. וא"כ הוי שפיר מכח מודה ר"א במזוייף מתוכו. אך זה הוי רק אמת למאן דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו משא"כ למאן דלא ס"ל ל"ש לחלק כן. ומש"ה מחק רש"י [תיבת זה] כי היכי דלא תקשי למאן דלא ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו

כללא דמלתא דלפמ"ש לעיל הוי הפי' לרבנן [דסברי] דזכות היא מכח דיזרוק לאחרים ספק קרוב לו ספק קרוב לה ע"פ סברת המהרש"א דיכול לעשות כן מפני שהוא קנינו. אך למאן דס"ל עדי מסירה כרתי לא מהני משום דהוי כאילו היה בלא עדים וכסברת הג"א. וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל עדי חתימה כרתי וא"כ קשה ממ"נ האיך ידעינן שבא לידו בתורת שחרור דלמא הוי בתורת פקדון והא הימני' ל"ש בכאן וא"כ האיך יכול כלל לצאת בשטר שחרור [זה] דהא ל"ש הא הימני'. ואם יש עדי מסירה קשה ממ"נ אם הם עדים אחרים א"כ הוי דבר ולא חצי דבר ואם הם בעצמם עדים א"כ הוי מפיהם ולא מפי כתבם. א"ו דס"ל לרבנן דשטר ע"י אחרים מהני ג"כ א"כ שפיר שייך הא הימני'. ומתורץ שפיר קושית התוס' בקידושין

והנה הא (דפי') [דפריך] בקידושין מכדי שמעינן לרבנן דאמרו זכות הוא כו'. ר"ל דממ"נ אם נימא דשטר ע"י אחרים אינו יוצא לחירות וא"כ לא ס"ל כסברת המהרש"א מפני שהוא קנינו, וא"כ צ"ל דלא ס"ל לרבנן דעבדא בהפקירא ניחא ליה והוי זכות, או דאם נימא דהוי זכות מכח מ"ש לעיל וא"כ אם נימא כסברת המהרש"א א"כ פשיטא דמוכח דשטר הוי ע"י אחרים

והנה מ"ש לעיל דכיון דכוונתו לאחר מיתה א"כ ליכא זכות דיזרוק לאחרים ספק קרוב לו. דהא הוי כמו המפקיר עבדו ומת דיוצא לחירות וא"צ כלל גט שחרור, וא"ל דלמא היורשים יזרקו ספק קרוב לו דאין זה זכות דממ"נ אם נימא תן לא הוי כזכי עכ"פ הוו צריכין היורשים לשחררו כדין מצוה לאתר מיתה וכמ"ש לעיל וא"כ תו אינם יכולים היורשים למכרו דהא מעוכב