שו"ת ר' משולם איגרא רצה
Shut Rabeinu Meshulam Igra 295 · שו"ת ר' משולם איגרא · free full Hebrew text
Open in the reader →אך באמת לא חיישינן משום דהוי פקדון דיחיד וכמ"ש בס' פ"י שם בדף ס"ד דכיון דאיהו הוי שליח לקבלה יפקיד אצל זה דהוי שליח לקבלה, אך באמת לא שייך כאן דכיון דס"ל דהוי זכות וא"כ א"צ לשליחות וא"כ שפיר צריך עידי מסירה משום דהוי הפקדון נפילה דרבים דשפיר חיישינן. וא"כ מש"ה לא יתנו לאחר מיתה משום דאם באמת הוי בכאן עידי מסירה אך אם נמסר לעבד הוי עידי חתימה ג"כ במקום עידי מסירה. ובאמת הוי כעין זיוף מתוכו דהא הם לא הוו עדים כלל ומש"ה לא יתנו לאחר מיתה משא"כ מחיים לא יכול לחזור משום דהא על זה ודאי מהימן דהוי שליח להולכה. וא"כ ע"ז שפיר הוו הם עדים דלא חזר דהא ע"ז שליח מהימן או דאינו יכול לחזור. וא"כ שפיר הם הוו במקום עדי מסירה וממילא הוי למפרע מכח עדיו בחתומיו זכין לו. משא"כ לאחר מיתה תו ל"ש דהם הוו עדים דהא שליח להולכה לא אפשר לאחר מותו. ומחיים לא מטי כלל לידיה וא"כ שפיר הוי כמו מזויף מתוכו
והנה אפילו אם נימא דבאמת בגיטין לא קשה דאם יטעון דהוי שליח להולכה דעדיין אפשר לומר דשייך הא הימניה דהא אפשר לו דיתן הגט לאשה ותאמר האשה דבא לידה בזמן הכתוב. משא"כ בשטר שחרור אם נימא דבאמת עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ ממילא זכין לו למפרע א"כ ל"ש הא הימניה. וי"ל דלא סתרו דברי רש"י ז"ל דכאן קאי למאן דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו והא דכתב רש"י לקמן דלא גרסינן זה כי היכי דלא תקשי למאן דלית ליה עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ ל"ק מה פריך על רב דלמא הטעם מכח חן כזכי וכמ"ש הפ"י, י"ל משום דהנה באמת התוס' הקשו לקמן אמרינן גבי שני יוסף בן שמעון ור"א דבעינן לר"מ דוקא מוכח מתוכו. והקשו מה דאמרינן גבי שנים ששלחו שני גיטין שוין אמרינן כר"מ אלמא דלא בעינן מוכח מתוכו. וי"ל משום דבאמת מש"ה לא מהני משום דממ"נ אם יבואו עדים אחרים ויעידו שהם היו עומדים בעת המסירה. קשה הא כתב הט"ז דאם עדים אחרים הם עידי חתימה ועדים אחרים הם עידי מסירה לא הוי חצי דבר משום דבאמת א"צ לשניהם רק די בכת אחת אך לחומרא בעלמא משא"כ בכאן דצריך לשתי כתי עדים והוי חצי דבר. וא"ל דהם גופייהו יעמדו אצל המסירה קשה דהא סברת הרי"ף (ל) הוי [מה] דלא אמרינן עדים כמי שנחקרה ולא חשיב מפי כתבם היינו דוקא אם תחת יד בע"ד. וא"כ מיד שנתן להבע"ד או להבעל או להשליח וא"כ הוי כמו שמעיד בע"פ דהא יכול לגבות או ליתן לבע"ד וא"כ הוי כמו שמעיד בע"פ. משא"כ היכא ביד העדים עדיין לא חשיב כאילו העידו דהא אם הם רוצים כבשייהו לשטרא. וע"ש דכ' הריטב"א דביבמות איירי בשטר ראיי' דלא הוי עדיין ביד הבע"ד. וע"ש מ"ש בס' התומים לפי מה שפי' הב"י שיטת הרי"ף לא הוי חשיב שטר אם לא ניתן באותו יום. דאל"כ הא חשיב מפיהם ולא מפי כתבם ולא חשיב שטר רק אח"כ וע"ש. וא"כ בכאן לא חשיב שטר גט כלל דעדיין צריך להעיד בע"פ. ואם כן בידם שלא להעיד בע"פ שנמסר לפניהם ולא חשיב גט דהוי מפיהם ולא מפי כתבם. זה הוי הטעם של ר"מ דלא מהני כלום בשני יוסף בן שמעון. משא"כ שם בשנים ששלחו שני גיטין הא הדין בחו"מ סי' קמ"ז דשני שטרות על מכר לא אמרינן מסתמא דנכתבו בפעם אחד וע"ש. וא"כ אם יתן שני גיטין לכל אחד שפיר הוי גט לכל אחד ואחד ממ"נ וא"כ הוי כמו שמעיד בע"פ דהא ראוי ליתן לכל אחד ואחד שני גיטין אפילו בלא עדותן בע"פ. ומתורץ קושית התוס' (וע"ש לקמן מ"ש והנה י"ל קושית התוס' בקידושין)
והנה בזה רק מתורץ הקושיא משנים ששלחו שני גיטין אך עדיין קשה גבי שני יוסף בן שמעון ל"ל דאמר רב אין מגרשין אלא זה בפני זה ממ"נ לר"א בלא"ה צריך להביא עידי מסירה ולר"מ הא ממ"נ קשה מי מעיד דהם זה בפני זה. אם עדים אחרים מעידין על זה הוי חצי דבר ואם עדי החתימה גופייהו העידו וא"כ בידם שלא להעיד כן וא"כ חשיב מפי כתבם. אלא ע"כ צ"ל דמדאורייתא לא חיישינן דלמא כתב יוסף ב"ש אחר וא"כ גם לפקדון לא חיישינן מדאורייתא כמו שמדמה ביבמות (מ) להדדי וע"ש. וא"כ לא נוכל לתרץ כן כמ"ש לעיל ומש"ה צ"ל דלא איירי דאמר זה. ומסר מיד וא"כ מש"ה פריך שפיר לרב אמאי מהני צבורין ומתורץ קושית הפ"י. וזה ג"כ כוונת רש"י דלא גרסינן זה כי היכי דלא תקשי לרב דלא ס"ל כן ובסוגיא זו מקשה הש"ס [אליבא] דרב. וא"כ מוכרת דרב לא ס"ל כן וכמ"ש לעיל. ומש"ה כ' רש"י שפיר דל"ג זה ומתורץ שפיר ולא חזר כלל רש"י. ומתורץ ג"כ הרי"ף דבאמת נוכל לומר דהסוגיא שלנו דמקשה מדמיא להדדי החשש דפקדון עם חששא דשני יוסף ב"ש לענין אם חיישינן מדאורייתא אך לפי פסק הלכה פסק הרי"ף דלשני יוסף ב"ש לא חיישינן מדאורייתא וא"כ גם רב ס"ל כן. וכן פסק הרי"ף דחיישינן לפקדון ומש"ה א"ש דלא יתנו לאחר מיתה מכח דהוי כמו מזוייף מתוכו. דכיון דעידי חתימה אינם ראוין להיות במקום עידי מסירה ואנחנו לא ידעינן ויסמכו על זה. משא"כ למיהדר לא מצי דע"ז שפיר הוו הם עדים. דעכ"פ הוי באמת להולכה וכמ"ש לעיל ע"ש
והנה בהרשב"א איתא דגבי שליח להולכה לא שייך בגיטי נשים לומר אם איתא דלגירושין יהבי' לדידה יהבי ניהלה דכיון דלא הוי שליח לקבלה אפשר דהוי כסופא וע"ש. וא"כ א"ש גבי גיטי נשים גבי קבלה דאם יתנו לאשה שפיר הוו הם במקום עידי מסירה. ולאחר מיתה באמת לא יתנו לאשה כלל משא"כ הכא [בשחרורי עבדים] צריך לקיים התנאי כי היכי דלימטי לידיה כמו שהתנה המשחרר וכמ"ש לעיל וכמו דאיתא בשו"ע חו"מ סי' (נ) ובאמת הוי חשש דמזוייף מתוכו
והנה באמת א"ש בלא"ה דהא בשעת קבלת הגט עדיין הבעל קיים וא"כ ל"ש דהוי מזויף מתוכו דבאמת אם יתן מיד הוי ראוין העדי חתימה להיות במקום עידי מסירה וא"כ לא חשיב כמו מזויף מתוכו משא"כ בשחרור דהוי על תנאי דימטי לידיה ובשעת מעשה דבעי דלימטי לידיה הוי כמו מזוייף מתוכו, ומתורץ כמ"ש לעיל ע"ש
או י"ל דה"פ דלא הוו עידי מסירה רק עידי חתימה ואפילו היו עידי מסירה מ"מ אם לא ייחד לעדי מסירה הוי חד דיעה דלא מהני. כפי שמבואר בתומים אך באמת היכא דמהני הודאת בע"ד מהני אפילו לא היו עידי מסירה דכיון דבע"ד מודה דהוו עידי מסירה מהני. וא"כ לא מהני רק לענין ממון אך לענין איסור לא מהני כן. אך א"כ תו אינו יכול לחזור דהוי המפקיר עבדו דכופין אותו להוציא. משא"כ לאחר מיתה ל"ש זאת דהא עכ"פ הך שטר שחרור בטל דס"ל דגם המפקיר עבדו צריך עכ"פ גט שחרור וכמו דאיתא לחד תירוץ בתוס'