שו"ת ר' משולם איגרא רפט

וכן איתא בתשובת מבי"ט דע"א הוי הטעם דחשדינן ליה כמשקר יע"ש היטב

וכן יש עוד ראיה מהא דאיתא (א) גבי שודא דדייני דאם נסתלק הדיין שוב אינו נאמן. ואפילו אם יש פסק דין איתא שם (ב) [דאינו נאמן] כ"ז דאינם מודים שניהם דנכתב מקודם עיי"ש. וא"כ [אם נימא דלא חשדינן למשקר וא"כ הוי כמו] אם נכתב דהפסק נכתב קודם שנסתלקו מלפנינו דהוי נאמן. דהא לא חשדינן למשקר. ונהי דאם לא נכתב כלל [פס"ד] לא שייך מיגו דהוי כתב שטר והוי כתוב דנכתב מקודם דהא מיגו לא אמרינן רק תוכ"ד ובע"פ שייך מיגו ולא דיעשה ויכתב. ומשא"כ אם כבר כתב רק שלא כתוב בהשטר דנכתב מקודם שנסתלקו מלפנינו שפיר יהא נאמן במיגו דהוי כתוב בו בהשטר שמקודם שנסתלקו כתב. א"ו דחשדינן ליה למשקר שלא כתב כלל. ונ"מ באם קהל עשו תקנה דנאמן ע"א כשנים ואח"כ סילקו הקהל מנאמנותו ומצא כתוב שטר וזמנו מקודם שסילקו מנאמנותו דאין נאמן: שאלה

מעשה שהיה אחד אומר חוב שיש לי אצל פלוני יהא הקדש ובפני גבאי אמר כך והלוה כופר אז שאין חייב: תשובה

הנה י"ל דמשמע מתוס' דב"ק דף ע' ע"א בד"ה אמטלטלי דכפרי עי"ש שהקשו ללישנא קמא דנהרדעי דלא כתבינן הרשאה אמטלטלי קשה מתניתין דבכורות ותירצו שנתן לו במעמד שלשתן עיי"ש ומשמע דבמעמד שלשתן נקנה אפילו דכפר אע"ג דלא מצי להקנות היכא דכפר והוי הטעם משום דשניהן אין יכולים להקדישו מ"מ הא שם גבי בכור דאין יכול לגבות מיני' דלכל חד מצי למידחי אעפ"כ הוי הדין דמצי לקנות במעמד שלשתן. והטעם כיון דהוי בלא"ה רק תקנתא דרבנן וא"כ ה"ה במלוה דכפר

ואע"ג דהתוס' כתבו שם דיש לדקדק אם מהני מעמד שלשתן (ג) מלבד דהתוס' לשיטתו אזלי דבכתובה לא תיקנו מעמד שלשתן. והש"ך פקפק על זה. ורוצה לומר דבכתובה נמי הוי מהני מעמד שלשתן ואפילו לפי סברת התוס' מ"מ י"ל דכאן מהני די"ל רק שם פקפקו התו' על זה משום דלא היה יכול לגבותו מן הדין דהא מן הדין מדחי לכל חד וחד. ומשא"כ בכאן דהא שפיר יכול לגבות אם הוי מודה ליה. וא"כ כיון דלא שייך עכ"פ הך סברא במעמד שלשתן הואיל דא"י להוציא מיד הבע"ד בדיינים לא מצי להקנות רק דמצי להקנות במעמד שלשתן מכח זה (ד) וא"כ (ה) דמאי אמרינן הואיל דאין יכול לגבותו. דהא באמת הוא יודע דחייב לו וצריך לפרוע לו מיד. רק דכפר וא"כ שפיר עכ"פ הוי דחייב לו לפרוע דהא האמת דחייב לו באמת וצריך לפרוע וא"כ לאחר שמודה לו שפיר קנה הקדש מקודם. ולא יכול לחזור המקדיש מן ההקדש הן לעניים אם הקדיש בפני גבאי עניים או אם הקדיש לבית הכנסת אם הקדיש בפני חבר עיר

אך יש להסתפק בהקדיש לבה"כ דאין יד להקדש. ובפני שליח לא מהני מעמד שלשתן וכדאיתא בחו"מ סימן קכ"ו אך הש"ך פסק שם דמהני שליח של המקבל. והנה [נמצא לפ"ז] דלפי סברת הש"ך דמהני שליח של המקבל במעמד שלשתן א"ש הדין [הנ"ל אפילו] בהקדיש לבה"כ נמי. ומשא"כ להחולקין שם על הש"ך (ו): סימן ו

טור סימן ס"ו. כתב הבעה"ת אחריות טעות סופר בשטר שאם נמצא שאינו שלו צריך לשלם כולו כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו', וכתב הב"י דנראה כאילו בא לחלוק ובאמת לא מוכח מידי דחולק. ונראה לתרץ דהנה לכאורה קשה הא כ' הב"י דבעינן מסירת השטר מקודם ואח"כ כתיבת קנה וכל שעבודיה, וא"כ גבי מכירת שטר כשנמצא שאינו שלו קשה קושית הש"ס (א) הא לא ניתן ליכתב [ואמאי גובה כולו] וא"ל כתירוץ הש"ס ניחא ליה דליקום בהימנותא. וכ' התוס' ב"מ דף ט"ז דמהני כאילו אמר לכשאקחנה קנוי' לך. ובשטר לא מהני זאת. אע"ג דסמכה דעתיה דהא הוי כאילו לא מסר השטר מקודם שבא לידי קנייה. דהיינו שטר קנה לך שעבודא קודם שמסר השטר דהכא בשעת מעשה שכתב עדיין לא נקנה. א"כ הוי כמו שכתב קודם שמסר השטר כמבואר בב"י דהטעם להנ"י הוא משום דבעינן בשעת כתיבת קנה לך יהא נקנה השטר. א"כ הוי שטר שלא ניתן ליכתב. וא"כ אמאי גובה כולו. לא מבעיא לשיטת הרשב"א דס"ל בדבר שלב"ל דבעינן דיהא השטר קיים בשעת מעשה שיבוא לעולם. בודאי קשה (ב) אלא אפילו לשיטת התוס' דס"ל דלא בעינן דיהא השטר קיים. מ"מ בודאי עיקר הקנין הוא בשעת מעשה שיבוא לעולם, והא ראייה שיכול לחזור כמ"ש הפ"י. וצריך לומר כיון דאיכא שטר הוי כאומר חייב אני לך מנה בשטר. דיכול להתחייב עצמו דאין משטה. וכ"כ הפ"י הטעם כה"ג גבי עדיו בחתומיו זכין לו ע"ש. אך עיקר זו הסברא דלא ניתן ליכתב הוא רק לענין משועבדים (ג)

אך הא הרא"ש כ' דטרף אם נמצא שאינו שלו ממשועבדים. א"כ ע"כ צ"ל דהפי' הוא בש"ס כך. דבאמת לענין גוף הקרן ל"ק (ד) דהא אמר רב המוכר שדה בעדים גובה ממשועבדים. אלא דקושית הש"ס דנהי דאמרינן לענין שבח ג"כ ט"ס הוא הפי' כמ"ש הנ"י דמן הסתם התנה כך. אבל במה אישתעביד יותר מכדי מעותיו כיון דאין לו דין שטר ואמאי גובה עכ"פ מבני חורין. אבל ממשועבדים ל"ק אשבח. דהא באמת הא דאין גובה מע"פ ממשועבדים הוא מפני תיקון העולם. ושפיר קתני מפני תיקון העולם. א"נ לפי' התוס' אהנך משועבדים לאחר שבאו לעולם ושפיר אית להו קלא כמ"ש הפ"י מהא דאמר רב המוכר שדהו דאית ליה קלא, ואפשר דגם בשעת מעשה אי"ל קלא נמי אשבח הא דהתנה עם המוכר, וא"כ כיון דהקושיא קאי אב"ח א"כ גבי שטר דלא שייך תירוץ הש"ס ע"פ הנ"י אין גובה רק כדי מעותיו שנתן ולא יותר. וא"כ שפיר פליג הרא"ש על בעל התרומות

ועוד כפי מ"ש הב"ש בסי' ל"ח גבי ע"מ שתחזור לי,