שו"ת ר' משולם איגרא רפו

חלק חו"מ סימן א דין עדות ע"י צירוף

הנה הש"ך בחו"מ סימן ל"ג מחלק (א) ובאמת בזה לא הוה הסברא כן, אך י"ל דה"פ. דמה דאמרינן דתליא בזמן תקנו חכמים דיהא מועיל אפילו אינו יודע בשביל נעילת דלת. דלא שכיח דיזכור הזמן או המקום. הא לענין שאר דברים לענין קרובים דהדיינים לא יהיו קרובים אוקמי אדין תורה דפסול. וכן י"ל דעת הרמב"ם שכתב בפ' י"ז מה' מלוה ולוה ה"ט. המוציא שטר חוב על חבירו כו' מכאן אתה למד שטר שאין בו מקום וה"ה לשטר שאין בו זמן וכו'. דבאמת לענין אינו יודע דכיון דחכמים תקנו. דשכיח דאינם זוכרים. ותקנו בשביל נעילת דלת אם אמרו אינם יודעים. הא שיאמר להיפוך בשקר זה לא שכיח ולא שייך נעילת דלת ואוקמי אד"ת דפסול

והנה אם אמרינן כן וא"כ תקשי אמה שכתב הבעה"ת בשם הרמב"ן ומביאו הטור בסי' למ"ד גבי דמביא חמשה עדים דמצטרפין ומשלם ת"ש וכו' ועל ע"א שבועה. וע"ז קשה דהא מיד דבאו ארבעה עדים והוה משלם ע"י צירוף רק ת"ק זה'. תי"ו מצרפין עם העד השי"ן ומשלם שי"ן. ואח"כ מאה שנשאר מהתי"ו עם העד השני של רי"ש ומשלם קו"ף והוה תי"ו. ואח"כ עד שנשאר מרי"ש עם העד המאה ומשלם ת"ק דינרין ועכשיו ע"י עד הת"ק משלם המותר. וא"כ הא מעיקרא הוה בלא"ה משלם ח"ק ולא הפסיד על ידו רק רי"ש דינרין ולא צריך לשלם אם יוזמו אח"כ כל העדים רק החצי דהפסיד ואינו משלם רק המאה דהוא מחצה של רי"ש והנך עדים (ב) א"צ לשלם רק מחצה. דהוה רק ש"נ. רק הת"ק צריכין לשלם דכבר העידו על ת"ק וא"כ אם יוזמו לא ישלמו רק ת"ר בין הכל. היינו עד דמעיד ת"ק משלם ק' ושאר עדים ת"ק. וא"כ אין נאמן רק על עוד מאה ולא ישאר רק ת"ר. והנה כיון דלא הפסיד רק מאה. א"כ אם יוזם א"צ לשלם רק חמשים. וכן פוחת והולך עד שלא יהא חייב לשלם כלום. אם אמרינן דבעינן עדות שאתה יכול להזימה

אך דצ"ל דאיירי דהעידו כולן בתכ"ד של חבירו. א"כ הוה כמ"ש התוס' בכתובות דף ל"ג ע"א ובמכות דף ו' ע"א. דאפילו מאה יכולין לחזור בתכ"ד כדבור דמי. כיון דכל אחד התחיל בתכ"ד של חבירו. והנה אם נימא דלא בעינן עדות שיכול להזימה. ל"ק ואיירי אפילו לאחר כ"ד של חבירו. והנה (ג) דהא בעינן דלא יהא יוציא רק חצי מזה וחצי מזה. הא נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא פסול. והנה לכאורה בכאן דהא ניהו דהעיד איזה מהם מקודם. מ"מ דכיון דהוה הדין דהוה כאילו כבר העידו ומצטרפין וצריך לשלם ע"י הך דמצרפין והוה צריך לשלם ת"ק והוה מצרפין הארבעה עדים וא"כ ע"י כל אחד ואחד הוה לחצי מועיל עדותו. והא דמצרף עוד עד הת"ק הוי כמו נכי כו'. וא"כ הוה הדין כמו דהוה אם אמר זה כתב ידי שאינו יכול לצרף על חתימת עד השני. אע"ג דאמת דאמר עוד השני עליו ג"כ מ"מ הא לא צריך לזה העד השני. וא"כ כמו כן בכאן עכ"פ בת"ק הוה [ע"י] כל אחד [יוציא] החצי. ועוד על ר' דינרין מצרפין מחדש. והא דהעיד העד הח"ק לענין החמשה מאות אין צריכין לצירוף דכיון דהוה יותר מתכ"ד. אך דהפירוש דאמרינן מיד דמצרף העד של הת"ק להעד של התי"ו. מי יימר דהוה עוד עד אחד (ד) ואמרינן דבאמת איירי בתכ"ד הכל. וא"כ ל"ק מכח עדות שאתה יכול להזימה ולא מכח נכי ריבעא

אך באמת עכ"פ צריך להסביר האי דינא. דמהיכא תיתי יכול לחזור העד הראשון בתכ"ד של אחרון. והנה [בשלמא] אם העידו על יום אחד דהוה חדא עדות ניחא משא"כ בכאן דהוי לזמן אחר דהא באמת כל אחד אמר עדות אחרת בזמן אחר. רק דצ"ל דכיון דהדין דמצרפין והוה עדותן אחד כיון דנ"מ לצירוף. וא"כ א"ש מה שהקשה לי אחד. אמאי לא הוה הדין לגבות ת"ש וחצי. דהא נשאר מאה מן הת"ק. ומאה מן השי"ן. ועד אחד של מאה. ויגבה בהך שלשה ק"נ דיהא מצרף בחמשים לע"א וחמשים לכל אחד ואחד מן השני עדים ויהא ק"נ (ה)

ומתורץ לפמ"ש לעיל דעכ"פ על חמשים דינרין של המאה והשי"ן. דהן ע"י העד של המאה ושל השי"ן יוצאין. וא"צ לאחרונים. וע"ז אי אפשר לחזור בתכ"ד של אחרון דכיון דלא נ"מ. ובשלמא בלא צירוף על חמשים ל"ק. משום דיש נ"מ בצירופן דהשתא מצרפין הת"ק עם התי"ו והשי"ן עם הרי"ש. ובלא עד הת"ק הוו מצרפין הקו"ף עם הרי"ש והשי"ן עם התי"ו. ועל עד הראשון של המאה ל"ק. אע"ג דאין מצרף לשום אחד. דהוה רק ע"א ואין מחייבין על ידו רק שבועה. ומשא"כ בזה לענין דיצרפו על חמשים דהוה שני עדים (ו) וא"כ לענין חמשים אין נ"מ. ואין יכול לחזור עכ"פ על חמשים. וא"כ הא אמרו בדיבור אחד מאה. תו אין יכול לחזור כלל. וכמ"ש התוס' בפסחים דף י"ב ד"ה באיזה יום כו' דכיון דאינו יכול לחזור תו אינו נאמן אם מכחיש האיזה יום ע"ש. ה"נ אפילו על חמשים [השניים] אין יכול לחזור. דהא אם הוה שקר מה דאמר מאה ובאמת אינו רק חמשים והוה שקר לגמרי והוה פסול כל העדות ואזי אי אפשר לחזור כלל. וא"כ לא מהני או דהוה עדות שא"א יכול להזימה כנ"ל או דהוה נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא כנ"ל

אך דעדיין קשה. דהו"ל להפוסקים לאשמועינן זה. דאין מצרפין רק אם מעידין תכ"ד. אך די"ל דס"ל באמת דלא שייך בכאן נכי ריבעא כו' דבשעת צירוף אמרי' מי יימר דה"ל עוד צירוף לע"א מן השנים דמצרפין השתא. והוה כאילו לא העיד העד השי"ן. ושפיר מצרפין העד התי"ו עם העד הת"ק. ואע"ג דשם גבי על חתימת ידו לא אמרינן דאם כבר העידו על ח"י דיהא מהני אח"כ דלשדייא אחספא בבי דינא ויהא נימא דהוה כאילו לא העיד מקודם דכיון דהוא עצמו מעיד עליו. והנה הא הוא מן העד עצמו לבד נפקא חצי עדות. רק דהיכא