שו"ת ר' משולם איגרא רפג

נוכל לצרפו כיון דב"י כתב דהג"מ הוא יחיד בהוראה זו אך דהב"ש כתב בס"ס קנ"ה ס"ק ל"ב בפשיטות דברי הג"מ להלכה. הגם באמת דברי הב"ש תמוהין בעיני דכתב דמוכח מכאן דספק חסרון ידיעה לכל העולם לא הוי כספק דרבנן. דהא הב"ש כ' בעצמו ס"ק כ"ב החילוק בין ס' נשרו לקולא. ובס' הגיע לכלל שנים לחומרא. וכתב הטעם דבס' נשרו איכא ריעותא מדליכא השתא משא"כ בספק (נ) והשתא דאנן לא בקיאינן, וא"כ אין זה הוכחה דאפשר שיש סימנים והוא לא ראה. וא"כ הוי כמו שלא נבדק. ועוד דהוי חזקה דרבא היכא דלא נבדק והוי כודאי. אך באמת יש ליישב דברי הב"ש דה"פ דהא באמת טעמא דאין אנו בקיאים משום דגומות מהני בלא שערות ואנן לא בקיאינן בגומות. והנה הטעם דגומות מהני דאמרינן בוודאי נשרו השערות. וכ"כ דלא ראינו הגומות שפיר הוי ספיקא לקולא דהא הוי כברי להם שלא ראו השערות ובזה בקיאין ועל הגומות הוי ספק והוי ספק לקולא. ולא שייך דנהוי ודאי מכח החזקה דרבא. אבל לטעם שני של התוס' משום דמועיל בכל הגוף. שפיר לא שייך קו' הב"ש דהוי ספק לכל העולם אך דבזה הוי ג"כ פלוגתא (ס) ומהני שתי שערות בכ"מ. ויש להצטרף שני הפלוגתות ולעשות ס"ס כך יש לצדד להקל

ובתנאי כפול מ"ש הוא באגרת שיסכימו שלשה גדולי עולם ואחד מהם הרב הגאון המפורסם אב"ד דק"ק פראג. ואם לאו לא יהיה דברינו מועילים להתיר כלל וכלל. כי כל מ"ש הוא להלכה ולא למעשה

הק' משולם איגרא: סימן מו [השאלה מובן מתוך התשובה

] בעזה"י יום ראשון בשבת פ' מטות תק"נ לפ"ק טיסמניץ

שלום לכבוד אהו' הרבני המופלג חריף ושנון החכם השלם הוותיק המוכתר במעלות ומדות תרומות. ה"ה ידיד ד' וידיד נפשי כ"ש תפארתו מפארים מוהר"ר יוסף נ"י ויופיע מו"ץ דק"ק סערוד יצ"ו

גי"ק קבלתי, ולענין השאלה דשאילה קדמנא, ומקודם נסביר ונפלפל בעיקר הדין ואחר נבא אל ענינינו נידון עובדא דידן. והנה מ"ש הב"ש (א) בשם הנמוקי יוסף. דלא מיקרי חזקה גמורה ומש"ה הוי עד אחד מהימן. באמת ז"א. דהא מבואר בכמה מקומות דחזקה ורובא רובא עדיף. וא"כ לפי מה דמבואר ביבמות (ב) בסוגיא דאם היתה לה חמוחה אינה חוששת. משום דהוי מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט נפלים (ג) א"כ מש"ה אינו נאמן ע"א משום דהוי רוב. דהא התם איירי בידוע שהיה לו חמותו. מכ"ש בנידון דידן. דהא התם לת"ק אין חוששין אפילו ביצאה מליאה. וכ"ש כאן דמיקרי רובא. אבל באמת מבואר בפ"י בקדושין דף ס"ג. דנגד הרוב הוי ע"א מהימן. ובזה מיושב קושית הב"ש מה שהקשה בסי' קנ"ה ס"ק ט' (ד) אמנם ז"א דהנה מבואר בפוסקים דחזקה דאתיא מכח רובא. הוי חזקה אלימתא וא"כ הרי יש לנו חזקה טובה מכח רובא ולא הוי ע"א מהימן. ודברי הפ"י אמורים במקום דלא שייך שם חזקה דאיירי בגוונא דתשע חניות יעו"ש. ודברי הפוסקים בחזקה דאתי מכח רובא איירי בגבינות מבהמה שנמצאת טריפה. אך לפי מה דמבואר בשיטה מקובצת בכתובות דף ק"ו ע"ב. דהיכי דאיכא תרי להדי תרי לא אמרינן דכיון דהנך קמאי דאישתרי לה להוי כמו חזקה. דהא מתירין אותה. זה לא אמרינן. דהרי לא עדיפא החזקה. מהאי מילתא דעבדינן מינה החזקה. וא"כ הוי תרי ותרי וה"ה כאן כיון דהחזקה אתיא מכח הרוב. וכיון דנגד הרוב הוי ע"א מהימן כמו כן נאמן נגד החזקה דאתיא מכחו. ולפ"ז נאמר דבזה תלוי עיקר הדין. אם ע"א מהימן. אי נאמר דהחזקה אלימא מהעיקר מלתא דעבדינן מינה החזקה או לא

והנה בקדושין דף ס"ד ע"ב רש"י ד"ה רבי סבר כו' וז"ל. וקיימא הך איתתא בחזקה שאין זקוקה ליבם. קודם שהדר ואמר דלא הוי ליה בנים. ומ"ה לא מהני חזרה ולר"נ לא הוי מרע וא"כ מ"ה יכול לחזור (ה) וכן בדיבור שאח"ז. והתוספות דקדקו בהעתקתן לשון רש"י אוקי אחזקה קמייתא (ו) ולא הזכירו בדבריהם. חזקה להיתרא, דהוי מקודם בהדר ואמר דלא היה לו בנים. דהוי בחזקת שאינה זקוקה, ונ"מ לענין דידן, דלא הוי ליה חזקה לאיסורא ולא להיתרא מקודם, דהיינו אם היה באו בבת אחת הך עד שמעיד דה"ל אח, והך אשה דאמרה דהבעל אמר דלא הוי ליה אח, וא"כ אם אמרינן דבעינן דוקא חזקה להיתרא מקודם, (ז) ושפיר מצי הבעל לחזור, ואם אמרינן דעיקר הטעם מכח חזקת איסור מקודם, (ח) וא"כ בכאן לא ה"ל חזקה לאיסורא מקודם, אע"ג דהשתא אמר העד, (ט) הא שם בהש"ס אתו עדים אח"כ, דה"ל אחים והוחזקו בלא"ה באחים, אך דעיקר החזקה דמעיקרא, והוי בכאן שרי, וא"כ לכאורה הוי מותרת בבאו בב"א. ממ"נ אי אמרינן דהחזקה עדיפא ממה דאתי' מכחה. א"כ לא הוי העד מהימן לאיסורא נגד החזקה. ואם נאמר דלא עדיף החזקה מכח מאי דנעשתה החזקה. וא"כ ע"כ לא מצי אמרינן כפשטות של רש"י. דמ"ה דוקא לא מצי לחזור משום דהוי חזקה להיתרא. ונמצא אם לא ה"ל חזקה להיתר. דהיינו אם אתו בב"א. וכמ"ש לא שרי דמצי לחזור. אע"ג דאמר מקודם דה"ל בנים. וה"ל מגו אעפ"כ מצי לחזור. וא"כ מה מהני [שם] דה"ל חזקה דאינו זקוקה. הא השתא קיימינן בהך סברא. דחזקה לא עדיף מכח מאי דאתיא. ובכאן [בש"ס שם] אתיא מכח מה לו לשקר. ונגד מה לו לשקר בעצמו הוי מצי לחזור. וא"כ אמאי לא מצי לחזור נגד החזקה. אלא ודאי כס' התוס' דהא דלא מצי לחזור, לא הוי הטעם מכח דהוי חזקה להיתרא. רק דכיון דלא הוי חזקה לאיסורא מקודם. דאיתרע עכ"פ החזקת דמקודם. וא"כ בבאו בב"א דליכא חזקה לאיסור ולא להתיר שפיר שרי ממ"נ: