שו"ת ר' משולם איגרא רעט

קפ"ה דבגוונא דהוכרחה לומר בפני רבים שפיר מהני אמתלא

(ו) ובדרך אחר אמרתי לתרץ דברי הרמב"ם ובזה יתורץ קושיית התוס' במסכת ב"ב דף קל"ד ע"ב ד"ה למפרע תימא דמאי קמ"ל פשיטא דא"נ לומר למפרע גרשתי אשתי כו' דלעולם יחפה על בת אחותו יעו"ש דלכאורה קשה דאמאי אמרינן באשה שאמרה נתקדשתי צריכה אמתלא, והא מבואר ביו"ד סי' א'. דעד אחד שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן דהעד עצמו מותר מכאן ולהבא. משום דלא שויא אנפשי' חתיכה דאסורה. ופירשו המפורשים משום דיכול לחזור בו. דהא יכול להתכשר הטבח ע"י תשובה. ולא אסרו העד על עצמו עולמית, וא"כ באשת איש נמי הא יכולה להיות מותר לשוק ע"י גירושין וא"כ תהא יכולה לחזור בלא אמתלא

(ז) אך יש לתרץ דהנה איתא בספר פני יהושע בקידושין דף ס"ד עיי"ש שהאריך ותורף דבריו דהא דבעינן למילף מקרא דהאב נאמן לאסור את בתו היינו אם בא לאוסרה לקרוביו, אבל לאוסרה לעלמא ודאי דנאמן מסברא דהא יש לו מגו דבידו לקדשה עכ"פ לשום אדם למנוול כו' ובוודאי דהאשה עצמה נמי נאמנת מטעם מגו, ולא בעינן טעמא דשויתא חתיכה דאסורא, ונהי דלא שייך טעמא דחתיכה דאסורא [אפ"ה] נאמנת, כי היכי דאמרינין גבי אב אפי' אי לא הוי גמרינן מקרא

ולפי זה דברי הרמב"ם על נכון, דהא דאמרינן גבי כהן דלוקה היינו משום דשויא אנפשי' חתיכה דאסורא, אבל גבי קדושין לא שייך האי טעמא כדלעיל מאי אמרת הא נאמנת מטעם מגו, ז"א דמטעם מגו אינה נהרגת דהא אמרינן דאינה נהרגת על פי אבי' אע"ג דיש לו מגו

(ח) ועתה נבוא לתרץ קושיית התוס', דהנה נאמר טעם לשבת, דאמאי יהא נאמן למפרע משום דכיון דנאמן מכאן ולהבא מטעם הרי היא בחזקת גרושה לפנינו, וא"כ הוי הבעל נאמן מטעם ע"א, דהא דאין ע"א נאמן היינו מטעם חזקת אשת איש, וכאן הוי בחזקת גרושה, ועיין בתוס' בגיטין דף י"ז (ב) מבואר דהרי גרושה לפניך וחזקת צדיקת מרעא לחזקת אשת איש

והנה באסיפת זקנים במסכת כתובות כתב דהא דאמרינן בתרי ותרי אה נשאת תצא ולא אמרינן דכיון דבאו עדים ואמרו מת והתירוה ב"ד תיקום בחזקת פנוי'. משום דלא עדיפא החזקה דאתיא מכח עדים מאמירת העדים והוי החזקה גופה כמו עדים. ומש"ה שפיר הוי תרי ותרי

מעתה נבא לבאר ולתרץ קושיית התוס' דהנה לכאורה קשה דהיכי נאמר דיחפה על ב"א בגט שאין בו זמן. הא קיי"ל דכל מקבלי התראה בעינן שיתיר עצמו למיתה. ובודאי האשה הזאת הודית שזינתה תחת בעלה ולא גירשה דהא אמרה ע"מ כן אני עושה. אבל לפי דברינו דלעיל אתי שפיר דלא שייך שויא אנפשי' חתיכה דאסורא משום דיש לה היתר על ידי גירושין אע"ג דמהימנא מטעם מגו אבל מ"מ אינה נהרגת ע"י מגו

(ט) לפי"ז אנן נמי נאמר דנהי דמהימן הבעל למפרע. והיינו מטעם דהרי גרושה לפניך. והא גופא דמחזקינן לה בחזקתה היינו מטעם מגו ובוודאי דחזקת הרי גרושה לא הוי רק כמו מגו. וא"כ בכאן דקיבלה ההתראה. ומטעם מגו הוי בחזקת אשת איש ומטעם מגו דבעל בעינן לאפוקה מחזקת אשת איש, והוי כמו תרי להדי תרי ואוקמא בחזקת אשת איש ומתורץ קושיית התוס'

וא"ל דהא כתבתי לעיל דנאמנת מטעם מגו. והכא נמי תהא נאמנת לחזור בה, מגו דאי בעי אמרה מת בעלה. ז"א דלא אמרינן מגו כה"ג דצריכין לומר ששקר אמרה קודם יעויין בש"ך סי' פ"ג (ג)

(י) והנה האמתלא שאמרה שלא הקפידה לומר גרשני. לכאורה זאת האמתלא גרועה היא. אמנם לפי מה דקיי"ל דהיכי דשתק לפני ב"ד יכול לחזור ולטעון וכמ"ש הש"ך בסי' פ"א (ד) ולא מטעם אמתלא, דהא קיי"ל דבממון לא מהני אמתלא כמבואר באהע"ז סי' קט"ו סעיף ט"ז בב"ש. וא"כ מוכח דשתיקה לא הוי כמו הודאה. וא"כ בכאן דאתינן למיסרה מחמת דלא אמרה גרשני הא הוי כשותקה ושתיקה לא הוי כהודאה. וא"כ יכולה לחזור אפילו לא הוי האמתלא. רק אמתלא גרוע. ומכ"ש דהא יש לה מגו דמת בעלי ולחד מ"ד מהני מגו אע"ג שצריכין לומר ששקר אמרה מקודם. אכן אם האשה אמרה בפירוש שיבקשו את בעלה. תהוי אמתלא זאת גרועה

וכן איתא בתשובת כנה"ג גבי קידושין דאם לא טענה מתחלה להד"מ אלא ששתקה ואח"כ טענה שרצתה לשחוק נאמנת (ה)

(יא) דא"ל הא דכתב הרמב"ם דאשה שאומרת נתקדשתי אינה נהרגת הוי אם אמרה לאחר שכבר עברה. וכשיטת התוס' דכיון דהוא יודעת דהמתרה יודע לא הוי התראת ספק. והיא בתוס' דפסחים דף ס"ג ע"ב ד"ה התראת ספק לא שמיה כו'. דז"א דהא הרמב"ם הוציא דינו מקידושין (ו) דשם לדיעה דס"ל דאם אמר אב נהרגת ע"י, ומודה דאה אומרת נתקדשתי לא נהרגת, והנה באב הוי ע"כ הפירוש דאם האב אומר מקודם המעשה דאל"ה לאחר המעשה, הא הוי התראת ספק, וכמ"ש בספר פני יהושע וא"כ ע"כ הוי הפירוש דהיא אומרת מקודם גם כן אינה נהרגת

(יב) והא באמת יהא איך שיהא לכאורה קשה עמ"ש המ"מ דבניה הוי ספק חללים, דהא איתא ביבמות דף מ"ז ע"א דנאמן לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול בבנים, ומקשה הש"ס מיכיר ותירץ ר"נ בר יצחק דלדבריך נכרי כו', וא"כ בכאן לענין חללים בודאי נאמן כמו דנאמן זה בני ממזר, וא"כ להוי זרעה חלל ודאי דאפי' אומר אחר כך [איפכא] וי"ל דיכיר הוי הדין כמו דנאמן האב לומר קדשתי בתי ואפ"ה אין סוקלין, ה"נ אין נ"מ לספק [או ודאי] רק ללקות ואין לוקין על ידו: [ע"כ סיום תשובתו הרמתה, ומכאן והלאה אציג אשר מצאתי כתוב בכי"ק על נייר מיוחד ואראה ששייך לפלפולו דלעיל, ופתח ואמר: