שו"ת ר' משולם איגרא רעד

דהא בלא"ה השתא אסורה לכהן מכח אשת איש. ורק נ"מ אם ימות הבעל. ולא שייך חזקת היתר לכהן ורק חזקת היתר לבעלה ישראל, וא"כ שריא בלא"ה מכת ס"ס דילמא אנוסה וכמ"ש לעיל יע"ש היטב

וא"ל מההוא מעשה דארוס וארוסה דאתיא לקמי' דר"י דהוי הדין דאכשור הולד, וא"כ גם שם יש להקשות אמאי מהני לבת דהא אמה לא הוה לה חזקת כשרות לכהן כיון דהיא א"א וכמ"ש לעיל. והא דלבעלה שריא ע"י ס"ס דהוי אנוסה. י"ל דבאמת הא הוי הדין אפילו דהבעל אינו מודה והיא אינה בכאן לשאול אותה אעפ"כ הוי רק ספק ממזר. אלמא דאע"ג דרוב פסולין אצלה אעפ"כ הוי ספק וא"כ שפיר מהני ברי שלה בלא חזקה דהא כיון דחזינן דמהני ברי שלה אפי' ברוב פסולין. ואפילו אם היה לה חזקה עכ"פ לא עדיף מרובא דהא באמת רובא עדיף מחזקה. וא"כ במקום שאין רובא ואין חזקה בוודאי ברי שלה מהני

ובזה מיושב מאי דהקשה בספר א"ז דהא שלא ליוחסין גם ר"י מודה דבספק אחד שריא. ולפמ"ש מתורץ דכאן ליכא חזקת כשרות רק דכיון דלר"ג מהני נגד רוב פסולין ברי ושמא אע"ג דשם איכא חזקת כשרות מ"מ הא עכ"פ רוב לא גרע מחזקת כשרות ועדיף מינה, וא"כ פשיטא דמכ"ש מהני ברי שלה בלא חזקת כשרות דכיון דליכא רובא. משא"כ לר"י דמיניה לא מוכח דמהני ברי שלה היכא דליכא חזקת כשרות. והא דאין אוסרין על היחוד משום דאיכא ברי וחזקה. ושפיר מתורץ קו' הא"ז הנ"ל

וא"ל על קושית הא"ז הנ"ל. דהא דאין אוסרין על היחוד הוי רק ספק ולא רובא. והתוספות הדר מהא דאין אפוטרופס לעריות יעו"ש בתוספות דף י"ג (כ) דז"א. דבכאן הוי רק ספק ממזר וכדאיתא בש"ע (ל) אם האשה אינה בפנינו לשאול אותה הוי רק ספק ממזר. והנה באמת ארוס אע"ג דכולן פסולין אצלה מ"מ כיון [דארוס] מצוי אצלה חשוב כמו פלגא ופלגא ומש"ה הוי רק ספק ממזר

והנה באמת אע"ג דהתוס' כתבו (כתובות דף ט' ד"ה ואב"ע) דהוי רובא (דבאונס) [דברצון] לא הוי רובא מן התורה [אלא מדרבנן]. מ"מ הך סברא דאפילו לא שכיח [אונס] מ"מ ילפינן מהא דכתב הרא"ש ליליף אע"ג דרוב פסולין מ"מ מהני טענת ברי. זאת אמת היא דאע"ג דלא שכיח מהני ברי עם החזקה וכמו דמסיק הרא"ש

והנה שם גבי ההוא עובדא דארוס וארוסה. או דאיירי דארוס הוא בכאן ואינו זוכר אם בא עליה. או לפי סברת הא"ז דהפירוש דארוס מודה דלא נתעברה מאחר רק ממנו. והנה או דאם איירי דארוס אינו בכאן מ"מ לא חשוב חזקה. דממ"נ כיון דאנוסה הוי בהיתר לבעלה ואע"ג דאם יכחיש הבעל תהא אסור' י"ל דבאמת דהוי אסורה משום דאין אנו מאמינין לה שנאנסה. אך מ"מ אם באמת נאנסה שריא רק דאין אנו מאמינין ואסרינן ליה מספק אבל עכ"פ לא שייך גבי. חזקה

והנה דעת הפנ"י דאפילו איכא רובא בחד ספיקא נמי מצטרפין לס"ס, והנה הא דהקשה הש"ס הכא רוב פסולין. אע"ג דלפי מה שכתבתי אפילו הוי רוב פסולין מ"מ הוי רק ספק ממזר הואיל דהארוס מצוי [אצלה] מ"מ מקשה שפיר דעכ"פ לא חשיב רוב כשרין. והוא [שמואל] אמר ליה לר' יהודא כו' דלא עבדינן עובדא עד דהוי רוב כשרין. והנה א"ש דכתב הרא"ש [דאיירי] דמת הבעל וא"כ שייך שפיר חזקה לכהונה. ודלא כסברת הרמ"א ביו"ד [סימן נ'] דכיון דמת תו מותרת לאחר. יעוש"ה (בהרא"ש) ולא שייך סברת הרמ"א הנ"ל

[ע"כ נכתב בכי"ק ממש. מכאן והלאה כתיבת יד אחד מתלמידיו שהוסיף רבינו לפרוש יותר הנאמר לעיל בתירוץ קושית א"ז וז"ל]

הנה לפי מה שכתבתי מתורץ קושיית האסיפת זקנים. דאיתא בכתובות (שם) ההוא ארוס וארוסה דאתו לקמיה דר"י כו'. אמר ר' יוסף למאי ניחוש לה חדא כו' ועוד הא אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג, והקשה הא"ז הא לעיל פריך הש"ס מהא דאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ומשני הש"ס דרק על היוחסין החמיר רבי יהושע, א"כ הכא דלא על היורשין רק על הארוס או להכשיר הולד דלא להוי ממזר א"כ שלא על היוחסין גם רבי יהושע מודה

ולפי מה שכתבתי מתורץ, דהנה לכאורה קשה מכאן על מה שכתבתי לעיל דבאשת איש לא שייך דתהא מהני חזקת אמה לבתה משום דמ"מ אמה אפשר דהוי אנוסה ושרי' לבעלה. ולפי דברי התוס' [סוגיא דפ"פ שהובא לעיל] רובא דברצון לא הוי רוב גמור והוי שפיר ספק [שמא באונס] והא דלא טענה כן דהוי בושה. ולענין איסור כהונה הא פסק רמ"א בי"ד [סימן נ'] דמחיים לא מיקרי חזקת היתר דהא השתא (אסור) [נאסר] קודם שנשחט ולא אמרינן דהוי מעיקרא בחזקת היתר אם ישחוט דהא לא נשחט עדיין וכתב הש"ך על קושיית מהר"ם מלובלין על קושית התוס' [ד"ה אשה זו בחזקת כו' מיבמות דף ל' ע"ב] דבאמת לאחר דמשנינן יגיד עליו ריעו הדר התרצן מסברא דמעיקרא. א"כ (ה"נ) כיון דהשתא בעלה ישראל ובלא"ה אסורה לכהן באיסור א"א, א"כ לא מיקרי חזקה להיתר לכהונה ולבעלה בלא"ה מותרת דילמא הוי אנוסה, והנה אפילו אם יבוא הבעל ויכחישה ולא יהיה נשאר רק ספק אחד (דאמה) [לאמה] ולא מהימנת מ"מ שפיר הוי מותרת משום דהוי אנוסה רק דאנן לא מהימנינן [לה] אך באמת דהכי הוי הדין [פסקינן] דהא אפילו [דאפי'] היכי דהבעל אינו לפנינו לשאלו וגם האשה אינה בכאן לשאול אותה אעפ"כ אינו רק ספק ממזר. כדאיתא בש"ע אבה"ע אלמא אע"ג דרוב פסולין אצלה אעפ"כ הוי רק ספק והוי הטעם משום דארוס מצוי אצלה יותר מאחר. א"כ הכי פירוש בש"ם כיון דחזינן לר"ג דמהני נגד רוב פסולין חזקת כשרות וברי של אשה והנה רובא וחזקה רובא עדיף אפילו הכי מהני ברי שלה וחזקה. א"כ מכ"ש דמהני ברי שלה היכי דליכא רובא וליכא חזקה, וא"כ בכאן אע"ג דכולן פסולין אצלה מ"מ חשוב רק כמו ספק וכמו שכתבתי לעיל דהוי כספק ממזר הואיל דארוס מצוי אצלה יותר מאחר א"כ וודאי מהני ברי [שלה] אע"ג דליכא חזקת כשרות לבתה כיון דלא חשיב רובא והא דמקשה אביי לרב יוסף (והכא) רוב פסולין אצלה. אע"ג דאפ"ה חשוב רק ספק ולא רוב דהא הוי רק ספק ממזר מ"מ עכ"פ רוב כשרים ליכא בכאן (כדשמואל דאמר עד דאיכא רוב כשרים אצלה) ומתורץ שפיר קושיית אסיפת