שו"ת ר' משולם איגרא רעג

כרבנן אע"ג דהוי לא שכיח מ"מ מהני ברי שלה בחזקת כשרות שלה דהא פסקינן כל המכשיר בה מכשיר בבתה (ג)

ג אך יש ליישב דהש"ס מקשי שפיר על רבה תוספאה כמאן כרבי. דהא באמת הטעם דאמרינן כל המכשיר בה מכשיר בבתה. אע"ג דאיתא בכתובות דף ע"ו דלא מהני חזקת הבת להאב. אבל הכא מהני חזקתה של אמה לבתה ג"כ דהואיל וחזקתה מהני לה מהני לבתה ג"כ. דכיון דכבר הכשרנו לאמה מחמת חזקתה דלא זינתה לפסולים, א"כ אין לה חזקה גדולה מזה. וכמו שהובא סברא זו בכתובות דף כ"ו ע"ב (ד) בשם ר"י בר ברוך. אבל באמת בבתה לא שייך חזקה משום דנולדה בפסול רק כיון דכבר הכשרנו לאמה אין לה חזקה גדולה מזו דמחזקינן אנן דלא זינתה לפסולים. מה שאין כן בכאן הא התוס' כתבו בכתובות (ה) דמש"ה חשבינן לאונס בספק ספיקא אע"ג דלא טוענת כן מ"מ בשביל שהוא גנאי לה לא טוענת כן. והנה משמע שם בתוס' דאונס הוי שכיח. אך מוכת עץ מפורש [בהר"ן] והמגיד משנה (ו) דלא שכיח ומ"ה לא נכנס בס"ס. אך אם טוענת מוכת עץ נאמנת. אע"ג דלא שכיח כמ"ש במשנה למלך הלכות אישות (ז). אלמא דמהני טענת ברי וחזקת היתר אע"ג דלא שכיח. אך מ"מ לענין ולד לא שייך [להכשיר משום] דכבר מחזקינן לאם בחזקת כשרות דדלמא באמת מש"ה מותרת משום דהוי אנוסה דהא אנוסה שפיר מכניסין בספק. וא"כ הוי ס"ס כיון דטוענת ברי וחזקה. ומהני אע"ג דלא שכיח ומכ"ש דמכניסין בס"ס אע"ג דלא שכיח. דהא מותרת עי"ז לחוד דהא דלא טוענת כן משום דהוי גנאי לה. ואנוסה לשיטת התוס' הוי שכיח וראיה שלי ממוכת עץ לפי שיטת המ"מ הנ"ל. וא"כ פריך שפיר על רבה תוספאה. דאם איתא דלא שכיח אמאי מכשיר בבתה דהא בתה לא הוי לה חזקה דהא נולדה בפסול. ומאי דמחזקינן אמה בכשרות משום דלמא הוי אנוסה אבל באמת היא שריא לבעלה אפי' אם לא סבירא לן כרבה תוספאה. ממ"נ או משום דטוענת ברי ובחזקת כשרות או משום דהוי אנוסה גם כן שריא

ד והנה מה ששמעתי שהקשה הגאון מפ"ד על התירוץ התוס' (ח) ומדלא טוענה כך משום הכי לא חשבינן למוכת עץ לס"ס. ואמאי לא חיישינן דלמא עיניה נתנה באחר. ויש ליישב משום דהנה יש ליתן טעם על מה שכתב הב"ש בשם מרדכי [בסי' ו' ס"ק כ"ד] דאם נסתרה האשה אז נאמנת לומר דנטמאת. ויש ליתן טעם דהא י"ל למה נאמר עיניה נתנה באחר. אך הא באמת ע"א אינו נאמן לאסור אשה על בעלה. אך בכאן יש סברא לאסור ולהאמין לה דהא בשביל מאי טעם תאמר שקר ולאסור עצמה. אך בשביל שיש לומר שנתנה עיניה באחר אז לא שייך לומר שמסתמא אמרה אמת. וכמו שכתב הר"ן (ט) דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוי מזלזל בעצמה. ומשום שעיניה נתנה באחר לא שייך לומר כן. אבל היכי דנסתרה דאיתא בכתובות דף י"ג דהא דאין אוסרין על היחוד הוי הטעם מטעם ספק. כמו היכי דראה שנבעלה ואמרה לכשר נבעלתי דנאמנת מטעם ברי ושמא ה"נ אין אוסרין על יחוד משום ברי ושמא. כן כתבו התוס' שם בד"ה אין אוסרין על היחוד. וא"כ בלא נאמנות שלה כיון דלא טוענת ברי אוסרין על היחוד. א"כ אין מהני עיניה נתנה באחר. וא"כ מתורץ קושית הגאון הנ"ל דהנה הש"ך כתב ביו"ד סי' קכ"ז דהיכי דלא הוחזק לא איסור ולא היתר נאמן ע"א. וכתב הש"ך דנפקא מיניה דהוי ודאי איסור ע"י עד אחד ולא מהני ס"ס. ואם כן בכאן דלענין הך ספיקא דמוכת עץ. ואם הי' בכאן ע"א שאמר שלא הוי מוכת עץ בודאי הי' אסורה. דהא הטעם דבס"ס מהני הוי הטעם משום דבספק אחד הוי מחצה על מחצה. ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל הספיקות הוי רק מדרבנן אסור. א"כ בספק אחד נעשה רק איסור דרבנן. ובספק שני נעשה ספק דרבנן ושרי. ונמצא בכאן שבאם הי' ע"א שלא הי' מוכת עץ לא שייך הך טעם דבספק אחד נעשה דרבנן. ובספק שני הוי ודאי. שבאיזה ספק נתחיל. אם נאמר ספק באונס ספק ברצון. אם ברצון ספק מוכת עץ כיון דאת אומר ברצון האיך שייך לומר מוכת עץ. ועל כרחך צריך אתה לומר ספק מוכת עץ ואם לאו ספק ברצון. וא"כ האיך שייך לומר בספק ראשון הוי מן התורה שרי. דהא בספק ראשון הוי כמו שלא אתחזיק לא איסור ולא היתר: והוי עד אחד נאמן מן התורה. א"כ היא אסורה מה"ת. א"כ לא מהני ס"ס אם הי' עד אחד. והנה היכא דע"א נאמן אשה וקרוב נמי נאמנים. והנה לפי מה שכתבתי לעיל דהיכי דע"א ואשה נאמנין בדין ולא צריכין לטעמיה שכתב הר"ן כי היכי דלא לזלזלי. לא שייך הך טעם דעיניה נתנה באחר דלישתרי מש"ה כמו שכתב הר"ן בנדרים הנ"ל ומתורץ קושיא הנ"ל

ה והנה מה שכתב כבוד גיסי הרב הגדול המפורסים בהא דסנהדרין אם לאסרה על בעלה אמאי אמרה כדרך המנאפים דהא סגי בכיעור. יש לומר דבאמת הא השתא איירי דהוי רק זנות חדא. א"כ לפסלו לבועל לעדות קאתי וגם לאוסרה על בעלה. א"כ לא שייך תירוץ התוס' (י) דתי' דיאמרו דרק פלוני בא על נערה המאורסה ולא על מי. דהא באמת רוצים לאוסרה על בעלה ג"כ. ובעידי כיעור לא סגי לפוסלו לעדות. ובודאי אין סברא לומר שיאמרו שני פעמים עדות על שניהם. דאל"כ קשה דהא בזנות אין צריך שיראו כאחת. ובדי"נ בעינן כאחת

ו כללא דמלתא דהב"ד אשר נבררו לעיין בהאי דינא. והם סמוכים להעיר שנעשה המעשה. יעיינו ויחקרו על הך קול (כ) כמ"ש לעיל [בסימן זה אות א']. גם יעיינו אם תתנה תודה. או באם שיש שני עדים שכתב' לרופא שיחזיק בכבודה וצריכה לתרץ דבוריה מה פירוש בכבודה. וכ"כ מהר"מ בר ברוך בסוף התשובה ויש לשאול את פיה למה כפרה (באלול) שלא היתה מעוברת. ולמה חרפה וגדפה את האומר לה שהיא מעוברת וכיוצא בזה. יש לדרוש ולתור בדרישה וחקירה על כל דבר ודבר אם לא תתנה אמתלא מקובלת ומיישרת בלי שום כפיה ועיכול על כל מה שישאלה. ובאם שתאמר אמתלא מקובלת על כל מה שישאלה אין כח ביד ב"ד לאוסרה לבעלה ולכופה לקבל גט הכ"ד הק' משולם איגרא [וזה מה שאח"ז הוסיף רבינו זקני זצ"ל לתשובה דלעיל

] והנה כללא דמילתא. לפי מ"ש הש"ך ליו"ד סימן נ' ליישב שיטת הרמ"א יעו"ש היטב. וא"כ באשת איש לא שייך חזקת היתר לכהונה. אם בעלה ישראל.