שו"ת ר' משולם איגרא רעב

כיעור לא אמרינן אישתהי כל כך ע"ש. וכתב שם הב"ש דדוקא היכא שיש לה חזקת כשרות אמרינן אישתהי כל כך ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שלא מצאנו בה שום ערות דבר מכוער מהיכי תיתי אבדה חזקת כשרותה. דבעל האמר שהיא בעינו בחזקת צנועה מיום דעתו אותה כמבואר בטענותיו וגם כל בני העיר מחזיקים אותה בחזקת צנועה. ושמץ דבר מכוער מעולם לא נראה ולא נשמע ממנה. זולת מה שמבואר בגב"ע וטענות הבעל ואשתו וכבר שפכנו סוללה לנתוץ ולהרוס כל יסודות הגב"ע והטענות שהי' בינו לבינה שכולם נבנו על קו תהו ובהו וכל דבריהם הבל ואין בהם מועיל לבטל חזקת כשרות של האשה כאשר הארכנו למעלה מילתא בטעמו בעזהי"ת. א"כ למה יגרע האשה הזאת דלא נימא אישתהי עכ"פ י"א חדשים. דאם הגאון בעל חל"מ פרץ גדר של התוס' וכתב דבחודש העשירי אמרינן אישתהי אף בדאיכא עידי כיעור מחמת דשכיח כנ"ל. מכ"ש דנפרץ גדר התוס' בנ"ד דליכא עידי כיעור ולא אבדה חזקת כשרותה דבטילין דברי התוס' נגד כל הפוסקים הנ"ל דס"ל כרבה תוספאה ובפרט היכא שיש לה חזקת כשרות גם תשובת מיימוני מודה דאמרינן אשתהי י"ב חודש. ובפרט לפי עדות נשים הבקיאות רגילות עתה להוליד בי"א חדשים

י והנה יש להפליא על רבותינו הגאונים בעל חל"מ והב"ש מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהציגו סברת התוס' בספרתם מאחר שהם בעצמם פרצו גדר התוס' לענין חדש העשירי כנ"ל רק י"ל דעדיין יש נפקותא לפ"ד רמ"א בסי' י"א שהבאתי למעלה דהיכא דאיכא קלא דל"פ ועידי כיעור ואין לה בנים מוציאין אותה מבעלה ע"ש. משמע אבל יש לה בנים אין מוציאין אותה מבעלה. אמנם אם מצורף לזה שילדה יותר מרע"א יום מוציאין אותה מבעלה אפילו יש לה בנים. והא דכתב החל"מ דבחודש העשירי מתירין אותה לבעלה אפי' בדאיכא עידי כיעור היינו היכא דליכא קלא דל"פ. כנלע"ד בכוונת רבותינו הגאונים שלא יקשה עליהם כנ"ל

יא והנה אחר שהאשה נשארה בחזקת כשרותה בלי שום גרעון כלל כנ"ל. י"ל מאחר דהגהת אשרי בקידושין פרק האומר ותוס' בסוף נדרים והרשב"א בשבע שיטות בסוף נדרים. כל הנביאים כולם פה אחת דאין הבעל נאמן לומר שמאמין לדברי העד בזה"ז דאיכא חר"ג ומנדין אותו שעובר על חר"ג שלא לגרש אשה בע"כ עיין עליהם רק שבהגהות רמ"א בסי' קע"ח סעיף ח' כ' שיש שני דעות בדבר זה ע"ש דקיי"ל דהאשה יכולה לטעון קים לי כאותו דיעה דבזמן הזה שיש חר"ג שלא לגרש בע"כ ומי יכריחה לקבל גט בע"כ ובפרט בנ"ד דליכא עידי כיעור. ואפילו עד אחד בכיעור ליכא אף דלא מהני דבריו. וגם לאותה אומדנא קלושה שאמר שבקשה ממנו להפיל וולדה מכחשת. ורק אומדנות קלושות כנ"ל דלא אבדה חזקת כשרותה בודאי אין יכול לכופה לקבל ממנו גט בע"כ רק כופין אותו ומשמש עמה כסברת המרדכי אשר הובא ברמ"א ע"ש ולא שייך לומר דשוי' אנפשיה חתיכה דאיסור' דהא רק אמר אם יתברר שהדבר אמת תהי' אסורה עליו כמבואר בטענותיו ועכשיו שאין ממש בדבר חזר להיתרה הראשון כנלענ"ד כפי שהורוני החונן לאדם דעת וכו'. הק' משה באאמ"ו הגאון המפורסים המנוח מוהר"י דוב זצ"ל ה"ה חונה פה ק"ק טשארטקוב

ומה שפירסה נדה בתחילת הריונה לאו מילתא היא ומשנה שלימה שנינו בפ"ק דנדה ארבעה נשים דיין שעתן המעוברת ומניקות וכו' ובהלכות נדה סוף סי' קפ"ט ולא ניתן לכתוב מרוב הפשיטות: סימן מב [תשובת רבינו זצ"ל על השאלה דלעיל

] א נידון השאלה אשר נשלח לי. הנה באמת כאשר כתבו הרבנים אין כאן עידי כיעור. אך מה שנסתפקו בזה הוא על מה שכ' בשו"ת מהר"מ וז"ל בסי' כ"ה אף עפ"י שר"ת ור"י נחלקו ומפרשו וכו'. והנה הוא שם מקיים דברי השאלתות ובסוף כתב ובנידון זה אלו הי' עדי כיעור וכו'. נראה דכל אפין שווין שהיא אסורה לבעלה כיון שיש עדים שראו דבר מכוער. וילדה כמו כן לבסוף י"ב חודש בהא ודאי לא הוכשר רבה תוספאה כיון דאיכא עידי כיעור לא אמרינן אשתהי וכו'. ונמצא דמה שכתב לכולי עלמא קאי לשיטת ר"ת ור"י. דאלו לשיטת השאלתות בלא"ה נאסרו מכח עידי כיעור. והנה לשיטת ר"ת ור"י מדמה הש"ס עידי כיעור לקלא אפי' דפסק. וכמו דאיתא בתוס' יבמות (א) וכמו שהביא בתשובת מהר"מ בשם ר"ת ור"י וז"ל כיון דתלמודא מדמי התם לקנא דפסק ע"ש. וא"כ כמו שנאמר בעידי כיעור ובילדה לסוף י"ב חורש. כן נמי לשיטת ר"י ור"ת נאסרה בקלא ובילדה לסוף י"ב חודש. וא"כ צריך לעיין בזה אם יש קלא וילדה לסוף י"ב חודש נאסרה. ובפרט שהקול הי' קודם שילדה. ולא יהא הקול יוצא מחמת שילדה לסוף י"ב חודש. וצריך הב"ד דשם לחקור אחר זה. באם שאויבים הוא דמפקי לקלא לא הוי קלא. ודבר הזה אני מוסר לב"ד דשם לעיין היטב [מהיכן יצא] הקול. ובאם שיצא הקול מכח עדים גרועים ופסולים לא הוי קול. כמו שמבואר בתשובת ש"י. והנה מצאתי אח"כ בתשובת מהר"י בן לב. באם שיצא קלא דלא פסיק שהיא פרוצה קודם דאישתהי י"ב חודש יש להסתפק ע"ש. והוא לא מסתפק רק באופן זה שיצא הקול שהיא פרוצה ולא שזינתה. ומשום הכי בעי שם קלא דלא פסק דוקא. ומה שאין כן באם שיצא הקול שזינתה. אפי' קלא דפסק יש לאסור כמ"ש לעיל

ב והנה מ"ש החלקת מחוקק והב"ש (ב) כהתוספ' דנדה שכתבו דלא קיי"ל אשתהי. יש לצדד היתר דאפשר בנידון זה גם התוס' מודו. דהנה לכאורה יש להקשות לפי מה שכתבו התוס' ביבמות דף פ' ע"א בד"ה והא תניא כו'. דבתוספתא בתר האי דבן שמונה הרי הוא כאבן כו'. והיינו אפי' גמרו דאין יוצא מתורת נפל בשלשים יום אלא ע"י עשרים ומילתא דלא שכיח היא דלכאורה קשה לפי מה שכתב הרא"ש בכתובות [דף ט' סוגיא דפתח פתוח]. שמצא כתוב בשם הר"י וז"ל דאם אמרה אמת שפתחה פתוח רק נאנסה תחתיו דנאמנת ומותרת לו מפני שהיא טענת ברי. והוא אינו יודע אם באונס אם ברצון וברי ושמא ברי עדיף. ורצה שם הרא"ש ז"ל לחלוק על רבינו יונה ז"ל. וכתב דטעי תלמידיו וכתבו בשמו מה שלא אמר מעולם. וכתב דלא היא דאיכא הכא כנגד הברי רוב דרצון דאונס לא שכיח ויש קול לאונס כו' ולבסוף מסיק להלכתא כרבינו יונה אלמא אע"ג דאיכא אונס דלא שכיח מהני ברי בחזקת כשרות שלה. ואם כן [מה] פריך כמאן כרבי דהא רבה תוספאה נמי מצי סבר