שו"ת ר' משולם איגרא רעא

ז"ל בספ"ב דיבמות דבראיית הבעל דבר מכוער אפילו בקלא דל"פ לא מפקינן ע"ש אבל הרב חלקת מחוקק כתב דלא הוי מצוה רק רשות בס"ק י"ח ע"ש והרב הטו"ז בעצמו כתב אהא דמשחקת עם בחורים דהיינו שאומרת לפניהם דברי שחוק היינו ברגילה בכך אבל לא באקראי כדאיתא בס"ק ו' ע"ש משא"כ שהבעל לא אמר שראה ממנה בעיניו שעשתה איזה שחוק וקלות לפני הנחשד רק שהבעל לא היה בביתו וכשבא לביתו שמע הקול הרע שיצא על אשתו וחפש בשכלו מאין יצא הקול הרע הזה ואמר לה בלשון ספק אולי עשית איזה קלות ושחוק לפניו ודבר זה גרם יציאת הקול ועל זה השיבה גם כן בלשון ספק אם אולי עשיתי איזה שחוק וקלות לפניו אעשה תשובה

ה) ואם לא מסתפינא היה נלע"ד לומר דלגבי בן ביתה הניזון על שולחנה לא שייך לומר דאם אינה נזהרת לפניו בהלבשות מלבושים כראוי לא הוי קלות. וחילא דידי מהא דאי' בכתובות דף ע"ב קלתה אין בה משום פרוע ראש הוי בה רב זירא היכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואי בחצר לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה ומשני אביי מחצר לחצר ודרך מבוי ואם איתא דגם בפני בן ביתה אסורה לילך בלא קלתה מה צריך אביי לשנות מחצר לחצר ודרך מבוי הוי ליה לשנות בפשיטות דלעולם דמיירי בחצר וא"ל א"כ לא הנחת בת לא"א וכו' הוי לאביי ליה לחלק דהיכא דאיכא איש אחר בביתה אסורה אפילו בביתה בקלתה אע"כ צ"ל דאף דאיכא איש אחר בביתה מותרת בקלתיה דאל"כ לא הנחת בת לא"א וכו' דזה שכיח מאד שיהיו אנשים אחרים בביתה והוצרך אביי לשנות מחצר לחצר ודרך מבוי וא"כ בנ"ד שהבעל מחזיקה בחזקת צנועה כמבואר בטענתו והיא רצונה לעשות תשובה אף בספק אולי לא היתה נזהרת באיזה שחוק וקלות לפניו. והנה הרב חלקת מחוקק כתב בס"ק י"ח אפילו אם היתה בוודאי משחקת עם בחורים או שאר דברים שהם דת יהודית דאם אין הבעל מוציאה והיא מתנהגת מכאן ואילך בדרכי הצניעות אסור לדור עמה בלא כתובה ע"ש מכ"ש בנ"ד דהא דאמרה שרצונה לעשות תשובה היינו מספק אם אולי עשיתי לפניו וכו' כנ"ל דליכא מצוה כלל להוציאה והיכא דליכא מצוה כלל להוציאה בודאי איכא חר"ג שלא להוציאה בע"כ וגם בשאר דברים שהיה בינו לבינה כמבואר בטענותיהם לית בהו מששא דהיינו מה שהתחילה לבכות בעת שהוכיחה והשיבה אני מוכן לעשות תשובה ואמר הבעל בודאי אותו הפוחז וכוונתו על הנחשד והיא גם היא תשיב אמרי' בודאי אותו הפוחז וכוונתה היה על המוציא ש"ר כמבואר בטענותיהם בודאי לית בהו מששא כלל כי כל דבריהם שהיה בינו לבינה היה בחידות ולא במראה וכל היכא שיכולה לתרץ דבריה ולומר כך היה כוונתה אין למידין מהם כלל ומש"ה איתא ספ"ג דשבועות שאומרים להנשבע הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד וכו'. וגם מצינו רפ"ק דב"מ גבי אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דפטרו רבנן להביא קרבן משום שיכול לומר מזיד הייתי דהיינו מה שאמרתי לא אכלתי היינו לא אכלתי בשוגג רק במזיד וכו' ע"ש. א"כ הרי שלך דכל היכא דיכול לתרץ ולומר שכך היה כוונתו נאמן אפי' נגד עדים

ו) גם מה שטען הבעל שאמרה לו בודאי אותו הפוחז והרי הוא בחור והיא מודית שהשיבה לו בודאי אותו הפוחז רק שכוונתה היה על המוציא ש"ר כנ"ל. אבל על מלת הרי הוא בחור מכחשת אותו. גם בזה לית ביה מששא כלל. דהא מצינו בסימן קט"ו סעיף ו' בהגהות רמ"א וז"ל הודית לפני אחד שזינתה ואחר כך אומרת ששקר היא ומכחשת אותו מותרת לבעלה אף אם הבעל מאמין לדברי העד דאמרינן דמה שהודית בתחילה עיניה נתנה באחר ועכשיו חוזרת בה ע"ש א"כ משם בארה דאם מכחשת את העד שנאמן להבעל דאפ"ה מותרת לבעלה מכ"ש בנידון דידן שלא הודית לבעלה שזינתה רק שהבעל טוען שאמרה לו בוודאי אותו הפוחז והרי הוא בחור ולא נודע כוונתה במלות הללו דגם אם הי' מודית שאמרה הרי הוא בחור ולא ביארה כוונתה דברים הללו לא מעלין ולא מורידין ולא הוי רק אומדנא בעלמא והיכן מצינו שתאסר אשה על בעלה באומדנא ובאמת שאני נסיתי את האשה הנ"ל בערמה ואמרתי לה כשתודה שאמרה הרי הוא בחור ותודיע כוונתך מה שכיוונת במלות הללו בזה תוכל להיות מותרת לבעלך בלי שום פקפוק כלל והשיבה אני איני יודעת במה תולה ההיתר או האיסור אבל באמת לא אמרתי מלות הללו כלל

ואף לכאורה דלגבי נפשיה שוויי' חתיכה דאיסורה דהא הא יודע בעצמו שאמרה לו מלות הללו הרי הוא בחור. אך אפ"ה ז"א דהא אינו יודיע כוונתה מה שכיוונה בזה הדברים ולא הוי רק אומדנא ואין אשה נאסרת משום אומדנא כנ"ל

[ו] גם מה שנזכר בטענת הבעל שהוגד לו איך שהנחשד לן כמה לילות בחדר אשתו בעת שלא הי' האיש בביתו. גם דבר זה לית ביה מששא כלל. דבהדיא איתא בתשו' עבודת הגרשוני סימן כ"ח דהיכא שלנים עוד בני אדם באותו החדר שהנחשד והאשה שם לאו מילתא היא. דאל"כ האיך מתירין אשה אחת להתייחד עם ב' ב"א ניחוש שמא יפול תרדמה על אחד מהם ותזנה עם השני אלא מירתת לקלקל אולי יעורו משנתם ויגולה קלונם. והכא שהמשרתת לנה ג"כ באותו חדר שהנחשד עם גבירתה שם מירתת לקלקל והתם הי' המעשה שהמשרתת הקיצה משנתה וראתה לאור הלבנה איך שהנחשד עמד בלא לבוש רק בכתונת לבד אצל המטה שהגבירתה שוכבת וצעקה המשרתת עליו מי הביאך הלום ונבהל להשיב ואפ"ה מסיק שם הגאון הנ"ל דלא הוי עדות של כיעור אפי' היו עדים כשרים רואים זאת משום דמירתת לקלקל מפני המשרתת ששוכבת שם עכ"ל הגאון הנ"ל ע"ש באריכות

ולפ"ז בנ"ד לנו שם בני' הבחורים ובנותיה ומשרתים שלה בוודאי מירתת לקלקל וליכא בזה שום קפידא

כלל

[ח] גם מה שמבואר בגביית עדות שישראל משרת ראה אגרת בבית הרופא איך שהאשה כתבה להרופא שימהר ויחיש מעשיהו לביתה כדי להחזיקה בכבודה. ג"כ לאו מילתא היא הגם לפ"ד ישראל משרת לא פורש בהאגרת מה סיבת גריעת כבודה אם לא יבוא אצלה והוי ג"כ אומדנא קלושה מאוד ובפרט שהאשה מכחשת אותו ואומרת שהיה כתוב שם כדי להחזיקה בבריאתה

[ט] ועתה אחר אחרון אני בא דעה שהולידה בי"א חדשים לאו מילתא היא דהא איתא באה"ע סי' ד' דבתוך י"ב חודש אמרינן אישתהי, הגם שכתבו הלח"מ והב"ש בשם התו' דלא קיי"ל כרבה תוספאה ע"ש אמנם ראינו להגאון חלקת מחוקק בעצמו בס"ק י"א דדוקא כל כך דהיינו י"ב חודש לא אמרינן אישתהי. משא"כ בחודש העשירי אף שהיא יותר מרע"א ימים אפשר דלא חיישינן אף בדאיכא עידי כיעור. מחמת שרגילות עתה להוליד בחודש העשירי ע"ש והסכים עמו הב"ש בס"ק י"ח אבל הרמב"ם והטור והש"ע והגהות רמ"א כולם פסקו בפשיטות כרבה תוספאה דאמרינן אישתהי שנים עשר חודש עיין עליהם ואף בתשו' מיימוני כתב בדליכא עידי כיעור אמרינן אישתהי רק בדאיכא עדי