שו"ת ר' משולם איגרא רע

לומר לאוסרה על בעלה באנו ומסיק בגמ' מתוך שהן אינם נהרגין אף היא אינה נהרגת דהוי עדות שאא"י וכו' ע"ש ואי ס"ד כסברת ר"ת דבחד מנייהו נמי אסרינן על בעלה קשה האיך יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו קשה מ"ט אמרי שראו בה כדרך המנאפין באופן שמחוייבת מיתה הוי להו למימר שראו ממנה דבר מכוער ובכה"ג נמי אסרינן לבעלה ולא קטלינן אותה כדאי' בתשו' המיימוני להלכות אישות סי' פ"ה וז"ל אע"פ דלא קטלינן לה עד שיראו כדרך המנאפין הני מילי לענין נפשות אבל לאוסרה על בעלה אסרינן אף בעדי כיעור עכ"ל ע"ש וממ"נ אי איכא התם קלא דל"פ בלא"ה אסורה על בעלה אף בלא עדותם לסברת ר"ת ואף את"ל דליכא התם קלא דל"פ אבל עכ"פ בע"כ לבד אוסרין אותה לפי סברת ר"ת ומ"מ אמרי שראו ממנה כדרך המנאפין הוי להו למימר שראו ממנה דבר מכוער אע"כ מה שאמרו שראו כדרך המנאפין ע"כ צ"ל שהי' כוונתם לחייבה מיתה ומ"ט אינה נהרגת דבכה"ג הם באו לחייבה מיתה דוקא ולא לאורה על בעלה והוי עדות שאא"י כו' אע"כ צ"ל מאחר שאינם נהרגין ע"כ צ"ל דלא אסרינן על בעלה בעדי כיעור לבד רק בצירוף קלא דל"פ והתם מיירי שלא היה קלא דל"פ ואם היו העדים אומרים שראו ממנה דבר מכוער לבד לא היו יכולין לאוסרה על בעלה על כן הוכרחו לומר שראו ממנה כדרך המנאפין ואפ"ה יכולין לומר שהיה כוונתם רק לאוסרה על בעלה ולא להמיתה לפ"ז שפיר אינה נהרגת דהוי עדות שאא"י וא"כ מוכת מהכא דתרווייהו בעינן קלא דל"פ ועידי כיעור כסברת הרא"ש ז"ל ולא כדעת ר"ת דבחד מנייהו סגי כן נ"ל ע"ד נכון והנה אתר דזכינו לדין דתרווייהו בעינן קלא דל"פ וע"כ ואין לו בנים ממנה. עתה אלך ואשוב אל מקום המשפט אשר אנו דנין עליו בנ"ד דיש לה מבעלה שני זכרים ושני נקבות ולא נמצא בה שום דבר מכוער לא בטענות הבעל ולא בעדות העד שכל עניני דברים המכוערים כולם מנויים בפרטיות בר"י י"א אתת לאחת ע"ש עד שבאר היטב שם ס"ק י"ב כתב בשם מהר"ם לובלין דנשיקות הבועל על דלתי חדר האשה לא הוי דבר מכוער גם הביא בשם ס' תומת ישרים בדיבור הנחשד עמה בקריצות עין וחיבה לא הוי דבר מכוער ע"ש על כן אין אנו יכולין לבדות מלבינו דבר מכוער והכא בנ"ד עיקר שורש יציאות הקול הרע הזה יצא מאת רופא אחד ושמו מאיר שהוציא קול שהאשה בקש' ממנו לעשות לה תרופה כדי להפיל ולדה כמבואר בגב"ע ע"ש אבל הרופא לא אמר שהודית לפניו שזינתה מאיש אחר מבלעדי אשה ובשביל כן מבקשת ממנו להפיל ולדה רק הרופא אמר סתם שביקשה ממנו לעשות לה תרופה להפיל ולדה ולא גילה לו טעם הדבר מפני מה רצונה להפיל ולדה ואולי הרגישה איזה צער עיבור וסכנה וכדאי' בחה"ע סי' רפ"ה וז"ל עוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך עובר שבמעיה אבל אם הוציא ראשו לא ע"ש וכתב הסמ"ע אבל בעודו במעיה מותר לחותכו אע"פ שהוא חי עכ"ל ע"ש א"כ מצינו שדרך נשים לבקש תרופות להפיל ולד שבמעיה כשמרגישין איזה צער וסכנה מחמת העובר א"כ האיך נאסור אשה על בעלה בשביל אומדנא תלושה כזו ואם קי"ל דמלקין על היחוד ואין אוסרין על"ה ומסיק לא אמרן אלא בפנויה אבל באשת איש אין מלקין אותה כדי שלא להוציא לעז על בניה כדאי' בקדושין דף פ"א ע"ש וכן באה"ע סי' קע"ח סעיף ו' וז"ל וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה עמו כדי טומאה ולא קינא לה בפני עדים מותרת שאין אוסרין על היחוד ע"ש וכ"כ הב"ש סימן י"א ס"ק י"א וז"ל אבל לכ"ע משום יחוד לבד אע"פ שנחיחדה לשם זנות אינה אסורה וכו' ע"ש ואף דאין לך אומדנא דמוכח גדולה מזו שזנתה מאחר ששהתה עמו כדי טומאה אפ"ה לא אסרינן לה אלא בדבר ברור דוקא ועוד נלע"ד ראיה ברורה דאין אוסרין אשה לבעלה אף באומדנא דמוכת לאיסור מהא דאי' בסוף נדרים האי גברא דהוי מהרזיק בביתא הוא ואינתתא על מרא דביתה פרטי נואף להוציא וערק אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעביד איסורה ארכוסי הוי מירכס ע"ש והנה משמע דאם היה מנאף היה מתחבא א"ע בהבית ובעל האשה מצאו נטמן בביתו דהאשה אסורה קשה הא קי"ל דאין אוסרין על היחוד מכ"ש אשת איש רק ע"כ צ"ל דמיד אחר הקינוי שקינא לה מאותו הנואף ואפ"ה נסתרה עמו וכדאי' בסי' כ"ב סעיף ת' וז"ל ואם קינא לה בעלה עם זה לא יתיחד אפילו בעלה בעיר ע"כ וכן איתא בסי' קע"ח סעיף ח' וז"ל וכן אם הוא בעצמו ראה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה ה"ז אסורה עליו והיינו אתר הקינוי ע"ש ולפ"ז כשהנואף היה מתחבא א"ע בהבית ומצאו בעל האשה שפיר אסורה על בעלה מאתר שנסתרה עם זה שקינא לה ואפ"ה מצינו דאם פרטי הנואף להוצא וערק דאיתתא שריא משום האי אומדנא דאי איתא דעביד איסורא לא הוי פרטי להוצא וערק רק ארכוסי הוי ארכס אף דהוי אומדנא קלילה להתירה לבעלה אחר הקינוי דדילמא מחמת הבהלה ובושה ואימת הבעל פרטי להוצא וערקו ולעולם דעביד איסור אפ"ה אנחנו רואין דאף משום אומדנא קלישה מתירין אשה לבעלה אף לאחר הקינוי א"כ מכ"ש דאין אוסרין על בעלה משום אומדנא קלישה וכו' והכא בנ"ד דדברי הרופא שאמר שביקשה ממנו להפיל ולדה דהוי אומדנא קלישה מאד כנ"ל עאכ"ו דאין אוסרין אותה על בעלה בזה ואם קי"ל כיעור צריך שיצא הקול מצד אתר ולא מצד עידי כיעור אבל אם יצא הקול מצד עידי כיעור לאו כלום הוא כדאי' בב"ש ס"ק ט' תסי' ק"א ע"ש מכ"ש בנ"ד דליכא עידי כיעור דברי הרופא שממנו נולד הקול לאו דבר מכוער הוא רק אומדנא קלישה מאד כנ"ל עאכ"ו דהאי קלא לאו כלום הוא ולדברים הללו היינו צריכים לבוא אם האשה הודית לדברי הרופא בעסק הפלת ולדה אמנם אם מכתשת את הרופא גם בזה בלא"ה עד א' בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא בקדושין דף ס"ה ע"ב ואפילו בדבר מכוער קי"ל בסי' י"א דעד א' בדבר מכוער לאו כלום הוא ע"ש מכ"ש דדברי הרופא הוי עד א' בהכחשה וגם אם לא הכתישה אותו דברי הרופא לאו דבר מכוער הוא רק אומדנא קלישה כנ"ל וגם אין לאוסרה בשביל מה שאמרה שרצונה לעשות תשובה דאם עשתה אולי איזה שתוק וקלות לפני הנחשד כמבואר בטענתה ולכאורה דומה להא דאי' בסי' קט"ו דמשחקת עם בחורים הוי עוברת על דת יהודית ואף דסיים התם דאם רוצה הבעל לקיים אותה אין כופין אותו להוציאה מכל מקום מצוה עליו להוציאה ואין בזה משום תר"ם ע"ש והט"ז פי' אהא דמשחקת עם בחורים דהיינו שאומרת דברי שחוק לפניהם ע"ש בס"ק ו' וא"ל דהתם צריך עכ"פ התראה והכא בנ"ד לא היה שום התראה מהבעל אך לכאורה ז"א דהא כתב הטו"ז שם בס"ק ט' וז"ל ויכול לגרשה אף בלא התראה דדוקא לענין להפסיד כתובתה משא"כ לענין גט אין צריך התראה ע"ש רק דאפ"ה זה ליתא משום דדין זה נובע מתשובת הרשב"א סי' תקנ"ו כמובא בהגהות רמ"א ואנכי עיינתי בתשובת הרשב"א שם מיירי שהבעל ראה ממנה דברים שזינתה וכתב שם הרשב"א דלא גרע מרוכל יוצא מבעל חוגרת בסינר או רק למעלה מן הכילה ולא תיקן בזה ר"ג שלא להוציאה בע"כ ואין את עוד שהוא מדות חסידות מ"מ משום מדות חסידותו מוציאה והאיך יתקן ר"ג שלא יתנהג במדת חסידות וכו' ע"ש באריכות א"כ הרי לך לפניך שהרשב"א ז"ל מדמה המעשה ההוא שפסק עלה שמצוה להוציאה לדבר מכוער דרוכל יוצא וכו' כנ"ל ואפ"ה כתב דלא הוי רק מדת חסידות דמצד הדין כתב הרא"ש