שו"ת ר' משולם איגרא רסט

צריכים לדחוקא ולאוקמיה כר"א כדאמר רב אדא ואע"ג דלצאת לגמרי מתורת נפל לא סגי בגמרו שערו וצפרניו עד שישהא שלשים כדרשב"ג פרק ר"א ופ' הערל מ"מ מאחר ששערו וצפרניו מוכיחים עליו דבן קיימא הוא מחזקים ליה ברוב הנולדים שהם בני קיימא ומהלין לי' כמו שאנו סומכים בכמה דברים על הרוב וכי לא גמרו כיון דלית לי' שום הוכחא איתרע לי' רובא ולא מהלינין ליה ואע"ג דאי ספק הוא אין כאן איסור תורה שהרי מחתך בשר בעלמא הוא לא רצו חכמים להתיר טלטול במקום שקרוב לודאי שאינו בן קיימא עכ"ל ועיין שם היטיב הדק

וכללו של דבר העולה לנו מדברי הבית יוסף דרב אדא לא ס"ל דגמרו שערו וצפרניו הוא מעלה וא"כ כיון דלא ס"ל לסברא זו א"כ לא ס"ל להא דרבי שערו וצפרניו מוכיחין עליו דמאי איכפת לו בזה דאין בזה שום מעלה דנימא בשביל זה אשתהי וגם לא ס"ל לרב אדא בר אהבה הא דרבה תוספאה דרבה תוספאה סמך אדברי רבי רק לדידן דקיימא לן כתירוצא דפ' הערל א"כ קיימא לן כרבי וכרבה תוספאה זאת תורת העולה מדברי הבית יוסף אחר העיון בדברי הבית יוסף ואחרי שזכינו לזה א"כ דברי התוס' ברורים בנדה דהא מרי' דהאי דינא התם בנדה הוא רב אדא בר אהבה וכדאמרינן שם אמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר רבי יהודא שיפורא גרים וכבר ביררנו וזכינו לסברת הבית יוסף דלרב אדא דמשני בשבת דמהלינן ליה ממ"נ לא ס"ל להא דרבי ודרבה תוספאה ומש"ה כתבו התוס' שם שפיר דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה דפ' הערל והיינו פרושו דתוס' כלומר לא לדידן לדינא דאנן לא ס"נ כרבה תוספאה רק דהתוס' כתבו דרב אדא בר אהבה דהוא מרי' דשמעתין שם בנדה דהוכיח דרבי יהודה סבר שפורא גרים מסיפא ולא דייק מרישא היינו משום דהוא רב אדא בר אהבה אזיל לשיטתו בשבת דלא ס"ל לדרבי דיש מעלה בגמרו שערו וצפרניו וממילא לא ס"ל לדרבי וכיון דלא ס"ל לדרבי א"כ ממילא לא ס"ל כרבה תוספאה ורב אדא בר אהבה דהוא מרי' דשמעתין שם בנדה וכו' משום הכי הוכרח לדייק שם דסבר רבי יהודא שפורא גרים מסיפא ולא מרישא וזה שכתבו התוס' שם בנדה דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה היינו דרב אדא בר אהבה לא קי"ל כרבה תוספאה ואה"נ דהתוס' בעצמם לדינא פסקו כרבי וכרבה תוספאה דאמרינן אשתהי וכדכתבתי לעיל ממה שכתבו בשבת בעצמם דאמרינן האי בר שבע הוא ואשתהי הוא דאשתהי וכדאיתא התם בשבת בפסקי התוס' פרק ר"א סימן תמ"ה וז"ל כל הקטנים מותרים לטלטל ואפילו בן שמנה אם אין בו ריעותא עכ"ל הרי להדיא בפסקי התוס' דשבת כרבי וכרבה תוספאה דאמרינן משתהי ולא סתרי התוס' דברי עצמם. ואף שבפסקי התוס' דיבמות פרק הערל סימן קמ"ז כתבו שם וז"ל בן שמנה אסור לטלטל בשבת אפילו גמרו סימנים דאין יוצא מתורת נפל אלא ע"י עשרים שנים עכ"ל. נראה מדבריהם שם דפסק כרבי אבוה דלשיטת התוס' בפנים רבי אבוה אזיל בשיטת רבנן דפליגי אדרבי ולדידהו אין אנו מחזיקים בן שמנה לבן קיימא עד שיהא בן עשרים ודוקא היכא דגמרו שערו וצפרניו ולפי זה אין ראיה לרבה תוספאה וכמו שכתבו התוס' שם בפנים בד"ה והא תניא ועוד דא"כ רבה תוספאה אפילו כרבי לא אתי' דלא תשיב לרבי בר קיימא לומר דאשתהי אלא על ידי הוכחה יתירא שחי עשרים שנה וא"כ הרי להדיא דרבי אבוה דאמר למלתיה כרבנן לשיטת התוס' לא ס"ל לרבה תוספאה דא"כ לא אמרי רבנן אישתהי אלא היכא דאיכא הוכחה יתירה שחי עשרים בנה וכמ"ש התוס' לדחות פירוש הר"י

וכבר ביררנו שר"י הבעל תוס' בעצמו בשבת שם פסק להדיא כרבי וכרבה תוספאה וגם כאן ביבמות דף פ' בד"ה והא תניא ובע"ב ד"ה כיון כל הדיבורים הם דברי ר"י ואיך יהיו דברי הר"י סותרים זה את זה אלא ודאי ברור דר"י פסק כרבי וכרבה תוספאה דבן שמנה בגמרו שערו וצפרניו אמרינן בן ז' הוא ואשתהי כדאיתא בשבת להדיא ואין לנו שום ראיה הדברי התוס' דיבמות דף פ' שהם פסקו כרבי אבו' והא דכתבו התוס' בסיום דבריהם בד"ה והא תניא ונראה דאפילו בגמרו סימנים דאסור לטלטלו היינו לרבנן דרבי דרבי אבוה פסק כוותיהו וכמו שהסביר רבינו הגדול מהרש"א ז"ל בחידושיו ועיין כם היטיב דברי קדשו ובאמת בנדה פרק בנות כותים לא הזכירו שם הפסקי תוס' מזה דלא קי"ל כרבה תוספאה וע"ש בסי' כ"ו. ואחרי שזכינו לזה דגם התוס' פסקו וכרבי כרבה תוספאה אזלא דברי רבותינו נוחי עדן החלקת מחוקק והבית שמואל אשר הביאו לפסק דברי התוס' דנדה ובאמת כולם פסקו כרבי וכרבה תוספאה דאמרינן אשתהי עד שנים עשר חדש וא"כ פלטינן גם מחשש זה בעובדא דידן ודברי התוס' בנדה אשר פרשנו לעיל הם ברורים בלי שום גמגום (ט) ומה שנרשם עוד בגביית העדות שהבעל אומר שפירסה נדה קודם נסיעתו לדרכו אין בזה שום ריעותא דרגילות היא בנשים לראות כן כאשר שמענו כן ראינו לגבי נשי דידן שכיח הוא שיפרסו נדתן אף בימי עיבורן וכבר אמרו בשם מורי הזקן החסיד הגאון אמיתי רבן של ישראל אב"ד ור"מ דק"ק פראג נרו שהביא בתשובתו נודע ביהודה אשר חקר ופעל ועשה ע"פ הרופאים ונתברר שהוא כן ששכיח הוא שיפרסו נדתן אף בימים האלו ודבר גדול דיבר הנביא המקום יהיה בעזרו ופה הנה אין עמדי ספרו הקדוש ואחרי ככלות הכל פלטינן מכל החששות והריעותות אשר יש להתעורר בדבר שאלה זו הן דליכא כאן עידי כיעור והן מהגדת הבעל והיא מכחשת אותו והן מחשש דאמרינן אשתהי והן מחשש דפירסה נדה חוזר אני לדברי הראשונים ואען ואומר לדבק טוב והאשה הזאת מותרת לבעלה ובעלה ידור עמה כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשותיהן ואם יסכימו רבותי לזה הרי טוב ואם לאו הנני נגרר אחריהם לכל אשר יאמרו

הכ"ד הק' מרדכי בא"א המנוח מוהר"ר יהודה ליב סג"ל הכ"מ מסטנאב דירתו בטשארנקוב

בעזה"י החונן לאדם דעת כו'

הנה מדי עוברי לשוטט בעיוני בהלכות הללו ובאתי על שן סלע המחלוקות באה"ע סי' ק"א אשר הבארה לחלק יצאו בין גדולי פוסקים ראשונים כי לדעת הרי"ף וסייעתו אין אוסרין אשה על בעלה אלא דוקא בעדי טומאה ולדעת ר"ת אשר הובא בהרא"ש ז"ל סימן פ"ב דיבמות דבחד מנייהו מוציאין או בעידי כיעור או בקלא דלא פסיק והיינו אליבא דשאלתות ולדעת הרא"ש ז"ל אליבא דשאלתות בעינן תרתי קלא דל"פ ועדי כיעור אבל בחד מנייהו אין אוסרין ע"ש והבית שמואל עושה פשר בין הדיעות דבעינן תרתי קלא דל"פ ועידי כיעור ואין לו בנים ממנה ע"ש וכן כתב בהגהות רמ"א וז"ל וי"א דאם הי' בכאן קול ממש כדרך שנתבאר עם עידי כיעור מוציאין אותה מבעלה אם אין לו בנים ממנה אבל בא' מהם אין מוציאין מבעל עכ"ל. ולולי דמסתפינא היה נלע"ד ראי' לסתור סברת ר"ת דע"כ אין אוסרין אשה על בעלה רק בתרווייהו היינו קלא דל"פ וע"כ כסברת הרא"ש בהשאלתות ולא כסברת ר"ת וחילא דידי מהא דאי' בסנהדרין דף מ"א וז"ל עדי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין שיכולין