שו"ת ר' משולם איגרא רסח

ובנדון זה אינו היו עדי כיעור נראה דכל אפין שוין שהיא אסורה דכיון דאיכא עדי כיעור לא אמרינן אשתוהי אשתהי ובהא ודאי לא אכשיר רבה תוספאה ע"ש ובעובדא דידן כבר בררנו דליכא עדי כיעור וגם בהגדת הבעל ליכא ריעותא וא"כ נוכל לומר שפיר דלא איכפת לו בזה מה שהאשה ילדה לאחד עשר חדשים וכעובדא דרבה תוספאה אכתי יש לנו חשש מה שרבותינו החלקת מחוקק ואחריו הבית שמואל אחרי שבית ישראל נשען עליהם והובא בחלקת מחוקק בם וז"ל שם ס"ק י' אבל תוך י"ב חדש אין לחוש התוס' בנדה דף ל"ח בד"ה שפורא גריס כתבו דלא קי"ל כרבה תוספאה דממנו הוציא הרב דין זה ואין הולד משתהה יותר מרע"א ימים היינו תשעה חדשים שלמים לכל אחד ל' יום. ואחריו בא הבית שמואל בס"ק י"ז וז"ל מיהו תוס' נדה דף ל"ח כתבו דלא קי"ל אשתהי וכ"כ באגודה וכו' ואף דהחלקת מחוקק שם ס"ק י"א כתב וז"ל לא אמרינן דאשתהי כ"כ משמע דווקא כ"כ היכא דאיכא י"ב חדש לא אמרינן היכא דאיכא כיעור אבל אם ילדה בחדש העשירי אף שהוא יותר מרע"א ימים אפשר דלא חיישינן אף בעדי כיעור מאחר שרגילות הוא עתה להוליד בחדש העשירי ומיהו הכל לפי הענין. ומשמע לכאורה מלשונו דאף לפי דעת התוס' בנדה לא איכפת לן אם ילדה בחדש העשירי אף היכא דאיכא עדי כיעור מדנתן טעם מאחר שרגילות הוא להוליד עתה בחדש העשירי משמע מדבריו דלא משגיחינן בחדש העשירי על סברת התוס'. ובפרט לישנא דהבית שמואל מורה יותר על זה וז"ל הב"ש וכתב בח"מ אם ילדה בחדש העשירי אפשר לכ"ע אמרינן אישתהי כי שכיח הוא. ומדכתב לכ"ע משמט דפשיטא ליה דלא איכפת לן בזה לסברת התוס' אף דהתוס' כתבו דאין הולד משתהה יותר מרע"א יום מ"מ כיון דשכיח הוא בזמנינו לא משגיחינן בהא אסברת התוס'. מ"מ יותר מעשר חדשים גילו לנו רבותינו לנטות אחר דעת התוס' בנדה אף היכא דליכא עדי כיעור לא אמרינן דאשתהי דלא קי"ל כרבה תוספאה. וא"כ בנדון דידן דילדה האשה אחר אחד עשר חדשים הוא לנו למכשול (ו) גם על זה פקחתי עיני ואומר הלא כבר כתב הבית שמואל בעצמו בסימן י"א ס"ק ד' וז"ל ועיין תשובת מהר"י לבית לוי סימן קפ"ג וכתב שם בדינים הללו לא שייך להלוך אחר המחמיר כי יש צד לקולא לכוף על הגט לכך יש להלך אחר רוב הדעות ואחרי שזכינו לזה הלא כל רבותינו רב אלפס והאשרי ביבמות פרק הערל בסימן ו' והרמב"ם ב"ה מינה פ"א והטור והבית יוסף ואחריו הרמ"א בהג"ה כולם פסקו כרבה תוספאה וכן הגהות מיימוני פרק כ"ד מ"ה אישות בתשובה הנ"ל פסק ג"כ כרבה תוספאה. וכן לענין הלכות שבת פסקו כולם רבותינו הנ"ל כרבה תוספאה והוא כרבי שם בפרק הערל דף פ' דס"ל דבן שמנה סימנים מוכיחים עליו שערו וצפרניו שלא גמרו ואמרינן שם ביבמות טעמא דרבי משום טעמא דלא גמרו הא גמרו אמרינן האי בר ז' הוא ואשתוהי אישתהי ומש"ה פסקו כלם שם ב"ה שבת דבן שמנה שגמרו שערו וצפרניו מחללינן עליו שבח וז"ל הש"ע ה' שבת סימן שצ"א ס"ו הולד כו' אבל נולד לשמנה או ספק ב"ז או בן ח' אין מחללין עליו אלא א"כ גמרו שערו וצפרניו ובסעיף ח' כתב עוד מזה נולד לשמנה או ספק בן ז' בן ח' שלא גמרו שערו וצפרניו אסור לטלטלו כו' משמע הא גמרו שערו וצפרניו מותר לטלטלו והוא מטעם דקי"ל כרבי דרבה תוספאה עביד עובדא כוותיה דאמרינן האי בר שבעה הוא ואשתוהי הוא דאשתהי כדאמרינן שם ביבמות וזה לשון הרא"ש בשבת פרק רבי אליעזר בסימן ה' וז"ל וכל זה איירי שלא גמרו שערו וצפרניו אבל גמרו שערו וצפרניו אפי' הוא ידוע שהוא בן שמנה כגון שפירש ממנה אחר שבעל מותר לטלטלו ולמולו בשבת דפסק הלכה ביבמות פרק הערל כו' דאמרינן דאשתהי אשתהי וכן כל רבותינו הנ"ל כולם פסקו בשבת כרבי וכרבה תוספאה דאמרינן גמרו שערו וצפרניו והוא בן שמנה מחללינן עליו שבת מטעם דהוא בר ז' ואשתהי הוא דאשתהי ולא ראינו שם לרבותינו האחרונים הטורי זהב והמגן אברהם שום פוצה פה ומצפצף על דין זה. ואם גבי שבת דחמירא לן והיא מיתת ב"ד פסקינן שם כרבה וכרבי דאמרינן אשתהי מכ"ש וק"ו בן ק"ו דלגבי אשה לבעלה לא משגחינן בסברת התוס' דנדה כיון דאנן גרירין בחר רבותינו הנ"ל לגבי שבת דחמיר איסוריה וא"כ בעובדא דידן אף שילדה לאחד עשר שלימים מה בכך כיון דליכא גבן עדי כיעור כמו שזכינו לברר וכנ"ל אמרינן אשתהי הוא דאשתהי וכרבי ורבה תוספאה. (ז) ובהורמנא דרבותינו אמינא מילתא חדתא והוא אחרי שראינו ומצאנו להתוס' בשבת פרק רבי אליעזר דף קל"ה בד"ה בן שמנה וז"ל נראה לר"י דעכשיו מותר לטלטל כל תינוקות שאין אנו בקיאין וכולם כמו ספק בן ח' ספק בן ט' ופעמים שהאשה מתעברת סמוך לטבילתה ופעמים שאינה מתעברת ומותר למולו בשבת ממ"נ כדאמרינן לקמן דף קל"ו אפילו הוא בן שמנה ודאי כגון שלא בא על אשתו אלא פעם אחת ופירש וילדה לסוף ח' אפי' הכי נראה לר"י דמותר לטלטלו ולמולו בשבת אם אין ריעותא בשערו ובצפרניו כדאמר בפרק הערל דאמרינן האי בר שבעה היא ואישתהי אשתהי עכ"ל הרי להדיא דר"י גופי' פסק לגבי שבח דחמיר לן כרבי וכרבה תוספאה דאמרינן אשתהי ומכ"ש דכ"ש לגבי אשה להתיר לבעלה ובנדה דף ל"ח ע"א בתוס' ד"ה שיפורא גריס כתבו התוס' שם וז"ל דאי נקלט ליום ראשון היתה יולדת לרע"א לשימושה דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה דפ' הערל מ"מ מדקאמר כו' וכ"כ גדלה התמיה איך יהיה דברי התוס' סותרים זה את זה התוס' בשבת והתוס' בנדה דבשבת פסקו התוס' בעצמם כרבי וכרבה תוספאה אף דחמיר לן ובנדה פסקו התוס' דלא קי"ל כרבי וכרבה תוספאה. ותמהני על רבותינו החלקת מחוקק והבית שמואל שלא הרגישו בזה וכד נחתינן לעיונא מצאנו וראינו להשוות דברי התוס' דלא יסתרו דבריהם והוא הנה בה' מילה בטור י"ד בסימן רס"ז הביא כם בסוף הסימן וזה לשונו כתב א"א הרא"ש ז"ל ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו שבת ואיני מבין דבריו דודאי מלין אותו ממ"נ כדפרישית והא דקתני מחללין עליו השבת מוקי ליה בגמרא במכשירין ואליביה דר"א דשרי מכשירין בשאר מילות ובזה אין נפקותא לפסק הלכה דאפילו בודאי בן קיימא קי"ל דאין מכשירין דוחה בבת וז"ל הבית יוסף שם ומ"ש רבינו כו' כלומר קשה לו על דברי הרא"ש שכתב אותה ברייתא כו' ואני אומר דדברי הרא"ש מובנים וברורים והנה הנם כדברי הרי"ף ז"ל דבשניהם כתבו ברייתא זו דקתני בהם בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' אין מחללין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו וסמכו על מה שאמרו בפרק הערל דאוקמוהו להך ברייתא בגמרא התם בשלא גמרו שערו וצפרניו אבל גמרו שערו וצפרניו אפילו הוא ידוע שהוא בן ח' כגון שפירש ממנה אחר שבעל מותר לטלטלו ולמולו בשבת דפסק הלכה בפרק הערל דאמר אשתהי הוא דאישתהי' עכ"ל ולפי זה צריך לומר דרב אדא לא הוי מפליג בין גמרו שערו וצפרניו ללא גמרו וכדהוי ס"ד בפ' הערל כי אקשי ובן ח' מי חיי וכדי לישב במנהגא דעלמא דמהלי ספיקות איצטריך לשנויא דמהלינן להו ממ"נ אבל למאי דאסיקנא בפ' הערל הא דתניא אין מחללין בשלא גמרו אבל אם גמרו מחללין ממילא נתיישב מנהג העולם דבגמרו הוא דמהלי ובדין עבדי ולא מטעם ממ"נ כדאמר רב אדא והשתא אתי' ברייתא כפשטא ולא