שו"ת ר' משולם איגרא רסד

סימן כה הלכות אישות הצעת הבעל את המעשה

מיום החתונה זה י"ב שנים הייתי עמה באהבה גדולה מחמת שלא ראיתי בה שום קלות ודבר רע. ובאסרו חג סוכות תקנ"א נסעתי מביתי לדרכי ויום או יומיים קודם נסיעתי פרסה נדה ועל פורים באתי לביתי ואמרה טמאה אני וטבלה. והיה לי תמיה גדולה שראיתי כריסה בולט ולא דברתי מאומה רק היא אמרה שהיא חולה ותיכף אחר פורים נסעתי לדרכי ובאתי לביתי על חג הפסח והייתי מייחד עמה כדרך העולם וגברה התמיה בעיני על שכריסה הולך וגדול. ושאלתי אותה דרך שחוק שמעתי שתעשה ברית. והשיבה לי איני יודע להגיד הן או לאו למה לא שאלת אותי עד היום ועכשיו אתה שואל אותי והייתי כמחריש ואתר פסח נסעתי לדרכי ובאתי לביתי יום ה' בהר, אחר כמה ימים יצאתי לשוק ואמר לי פב"פ אני אגיד לך דבר ולא תבהל והפצרתי בו ואמר לי הוי יודע שאשתך מעוברת מן פלוני שהיה בביתך, וכבר שמעתי דבר זה מאנשים רבים והא ראיה שהרופא מאיר היה בביתה ובקשה ממנו שיעשה לה רפואה להפיל ולדה אבל לא פעל כלום וכך אמר לי פב"פ הנ"ל שמעתי זה הרבה פעמים מהרעש הגדול הזה ואמרתי להם אולי תלד לט' חדשים מיום נסיעת הבעל ואמר לי יש לי ידיעה שהיא נוסעת לערלית עבור הנ"ל בכן מוכרח אני להגיד לך שתהיה חוקר ודורש את אשתך בזה. וביום השני שאלתי אותה בטוב ובכיה הנכון שאני כמה עתים נע ונד בדרך והיום באתי לביתי ושמעתי עליך שמועה לא טובה ותדע אם ח"ו שמיעה זו אמת אתה אסורה עלי. והשיבה לי בקול בכי ויללה אני איני יודע מה לעשות מחמת מרירות אני מוכן לעשות תשובה את אשר יצווה עלי ואמרתי אליה בודאי אותו פוחז וחשבתי על איש פלוני הנ"ל שאכל אצלי בביתי מזונות והשיבה לי בודאי אותו הפוחז הרי הוא בחור עכ"ל. אח"ז המליטה בת ביום י"ז אב ררנ"א: טענת האשה נגד הבעל

א) בעלה הנ"ל פירש ממנה זה כמה חדשים ולא מיתדר ליה עמה וטוענת על מה ולמה עושה כזאת והוציא עליה שם רע

ב) הייתי מעוברת מבעלי שהיה עמי בחג הסוכות ומחמת החולשא שהיה לי אחר בתי הגדולה נשתנה טבעי וילדתי לי"א חדשים שלמים מן ימים אחרונים של סוכות עד י"ז אב

ג) על זה השיבה להד"ם לא אמרתי לו שאני מוכן לעשות תשובה רק שאמר לי בעלי אפשר עשית בפניו איזה קלות ושחוק עמו מה שאסור לאשה כשרה לעשות בפני איש אחר ע"ז השיבה שאני מוכן לקבל תשובה אם אפשר עשיתי איזה קלות ושחוק עמו. הרי הוא בחור לא אמרתי כלל. רק אמרתי אותו פוחז היינו על זה שהוציא עלי קול ושם רע

הגדת עד פב"פ הנ"ל. וז"ל פלוני אלמוני הגיד לי בהיותי ביחד עמו בזה"ל. יודע אתה ושמעת דבר חדש שהאשה הנ"ל הרה לזנונים עם פלוני שהיה בביתה והשבתי לו איני מאמין לדבר זה. ואמר לי אני אגיד לך מופת הרופא גילה בפני איש אחד והשביע אותו שלא יגלה הדבר שהוא עושה לה רפואה להפיל ולדה ועל כל זה אמרתי אולי שקר הם דוברים. ואחר זמן מה אמר לי האיש הנ"ל עוד מופת שאמת הדבר שר' ישראל משרת ראה אגרת על השולחן בבית הרופא הנ"ל שכתבה האשה להרופא בבקשה שיבא למחנה כדי איר זאלט מיך דער האלטין בייא מיין כבוד. ועוד מופת שבכל יום היא עושה רפואה להקיא וגם וואנין וזה הדבר אינה עושה שום אשה מעוברת בעולם רק להפיל ולדה. ועוד מופת הנער המשרת שהלך מן מאיר רופא ועמד אצל רופא בסטנאב והוציא הנער הנ"ל קול זה בסטנאב אשר מאיר רופא עושה רפואה להפיל האשה הנ"ל שהיא הרה כנ"ל וכאשר שמעה אשה שני בשני של האשה הנ"ל נתנה מתנה להנער שלא ידבר עוד מזה בפני שום אדם בעולם. ובאת האשה מסטנאב לכאן וסיפרה כל זה. הכל אמר לי האיש הנ"ל ואחרי שמעי כל אלה דברתי עם רש"ט דברי כהנ"ל מה שכתב הבעל בטענותיו נדון העגלה שרצה האשה הנ"ל ליסע לכותית לגי' למדינת וואלחייא אמת הדבר וראה וכאשר נודע לרש"ט והוכיח אותה לא נסעה: צדדי האיסור

א) בסי' קט"ו סעיף ז' או שאמר לו אחד וכו' שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזנתה אשתו וכו' הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי זה חייב להוציאה ואסור לו לבוא עליה וכו'

ב) שמחמת קלא דלא פסיק ומחמת הגדת העד הידוע ושהיה ספק גדול בעיניו וקרוב לודאי מחמת הריונה שזינתה כי כשנסע מביתו אחר חג הסוכות פירסה נדה ובשביל זה פירש ממנה ושויה אנפשי' חתיכא דאיסורא ובכמה מקומות מבואר שאם שויה חתיכא דאיסורא אסורה עליו וכן משמע בש"ע סי' קע"ח סעיף יו"ד מי וכו' ואמר שנתברר לו הדבר וכו' ומסיים שם ואם לאו אסורה

ג) שאומר הבעל שהיא בעצמה הודית לו במה שהשיבה לו שתקבל עליה תשובה ואמרה הלא הוא בחור. ומבואר בש"ע סי' קע"ח סעיף ט' ברמ"א שכתב והוא הדין אם היא בעצמה אומרת לו שזנתה. וכתב שם אבל יש חולקין וס"ל דאף בזמן הזה נאמן

אבל אחר העיון במקום מוצא הדין דין אמת והכל מתוקן לתעודה ולתורה שאין כאן איסור כלל ואען ואומר על ראשון ראשון מה שכתב הש"ע או שאמר לו אחד וכו' והם דברי הרמב"ם בפ' כ"ד מה"א וכתבו עליו המפרשים שהוציא דין זה מגמרא פרק האומר בקידושין דף ס"ו וכן בתשו' הרשב"א סי' אלף רמ"ט השיב לשואל שאמר שלא ידע מאין הוציא הרב זה וכתב שם לא נתחוורו לי דבריו בזה אבל מ"מ הוא ז"ל כתב זה על סמך מה שאמר שמואל לההוא סמי' אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ופירשה הרב ז"ל לומר חייב אתה להוציאה ע"ש. וכתב המשנה למלך שם בכם הרשב"א דהא דאמרינן בסומכת דעתו עליהן דחייב להוציא דוקא כשהאשה שותקת אבל במכחישתו אינו חייב להוציא כדאמרינן שם בעמוד הקודם עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכתב עליו דבר גדול דיבר הנביא ועוד נ"ל בדברי הש"ע הנ"ל דהסיפא דמי' לרישא מי שראה אשתו שזנתה. וכן א' שאמר לו וכו' היינו ג"כ שראה האחד, וכן משמע בגמרא שאמר שם אדאזיל שליח בחדא אורחא אתא איהו בחדא דהוא אך למותר אלא ודאי דלהכי קאמר אדאזיל דלהוי משמט שראה השליח בעצמו שזינתה ובלא זה דבר פשוט הוא בכל עדות שבעולם כדאיתא במס' סנהדרין בד"מ אם אמר