שו"ת ר' משולם איגרא רסב

הפירוש דהוי עיקר הוצאה מבועל. הואיל דהוי עדי כיעור ולעז אע"ג דהוי רק חדא דמן עדי כיעור בא הקול. מ"מ מוציאין משום דהוי לעז בפני הבריות. דממ"נ אם מפני לעז בפני הבריות אנו מוציאין מן הבועל. א"כ אתה מוציא לעז על בנים של בעל. ומה אמרת דלמא אח"כ זינתה אחר הקול. וא"כ ליכא לעז להוציא מנטען דע"כ אתה צ"ל דהלעז בפני הבריות הוי ע"י קול. והקול הא הוי עוד קודם לידת הבנים משל בעל. ועכצ"ל דהפי' דמשום בפנינו הב"ד הוי איסור. וא"כ הא הוי רק חדא. עדי כיעור בלא קול ממקום אחר. אע"כ הואיל דעבר. דלכתחלה עכ"פ אינו רשאי. וקנסוהו ומדמה הש"ס שפיר. ומשא"כ מבעל הוי בלא בנים. וא"כ הוי הפי' מכח לעז בפני הבריות. ומשא"כ לענין הבועל קשה ממ"נ. וע"ז משני דכיון דאלימא לקלא ע"ז קנסו רבנן להוציא בלא בנים. דכיון דעבר על תקנת חכמים. ולא מפני לעז הבריות. וא"כ או די"ל כדלעיל דהוי קלא דלא פסיק ועדי כיעור ואו די"ל כמו רבי ואיירי מתניתין בקלא לחוד. ואך הנה הרא"ש מביא זאת דאלמוה לקלא קשה הא לדידיה לא משכחת כלל. אלא ע"כ דס"ל דמן הבעל אין מוציאין ביש לו בנים אך דזו החומרא המציא הרמ"א בשביל שאר הפוסקים גבי בועל

ואו דאפילו אם נימא דגם מבועל מוציאין מבנים מ"מ בשביל בנים שלו דוקא דלא הוי חשש כולי האי. הא אם הוי חשש דבנים של בעל כ"ע אין מוציאין. וכמו דאיתא בש"ס דגיטין שהבאתי. דפריך א"ה משני נמי דא"כ אתה מוציא לעז על בנים מן הראשון וא"כ מיקרי קלא דבתר נשואין וכו' יע"ש. אך מבנים מן השני דלא הוי פסולין דהא הם כשרין רק לעז בעלמא וכמש"כ הרמב"ן והרשב"א ואו כמש"כ מהרש"ל דכיון דתחלת נשואין באיסור. ומשא"כ אם הוי בנים מן הבעל וא"כ מוכח דעכ"פ מבעל אין מוציאין בבנים: [עוד זה מצאתי בגי"ק הנוגע לסוגיא דלעיל

] והנה באמת מסתימת לשון רש"י ז"ל (א) משמע אע"ג שהיה לה בנים עם הבעל הראשון קודם הלעז. מ"מ הוי הדין דלא תצא [וכמ"ש הח"מ סימן י"א ס"ק ג' אם הוי עדי כיעור אמרינן אפשר דזינתה בשום פעם אחרת]

ועוד יש ראיי', דאם נימא דדוקא לאחר הלעז. א"כ תיקשי הא איתא במס' גיטין דף פ"א יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו לא תצא דהוי קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. ואם מת [ונשאה כהן אחר] תצא. ופריך הש"ס א"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ומשני דיאמרו סמוך למיתה גירשה. וא"כ אם ס"ל למימר דמה דנולדו אח"כ הוי דוקא לעז. וא"כ מעולם לא הוי לעז. [דיאמרו] דזינתה סמוך לגירושין אלא ע"כ אם ראינו דזינתה אח"כ הוי לעז על מקודם שהוי הזנות

אך י"ל דאמרינן אתחזק קלא קמי'. וכמ"ש בח"מ (ב) אם הוי עדי כיעור אזי חוששין (להקול שמקודם. אך דוקא לבנים שנולדו בתר הקול. ואפ"ל דלבנים שמקודם הקול לא חיישינן). אך מסתימת לשון רש"י ז"ל לא משמע כן. ועוד איתא אם הבעל ראה הכיעור וקלא דלא פסיק אזי אם יש לה בנים לא תצא וזה דלא שיטת ר"ת. גו והא ר"ת לא פליג ע"ז על שיטת רש"י בעדים. ומסתמא אח"כ לא הוי ליה בנים

והנה בזה מיושב קושית הב"ש (ד) על הך דעה דמביא רמ"א דאם יש חד צד ריעותא או קלא דלא פסיק או עדי כיעור מן נטען תצא אם אין לה בנים. והנה הב"ש הקשה ע"ז ממ"נ אם הפירוש ברב (ה) עדי כיעור וקלא דלא פסיק וא"כ אמאי בעדי כיעור או בקלא דל"פ לחוד תצא באין לה בנים ואלא הפי' בעדי כיעור לחוד. וא"כ מאי מקשה מברייתא דילמא ברישא הוי הפירוש בעדי כיעור [לחוד] ומשו"ה אם אין לה בנים תצא ולא ביש לה בנים

והנה באמת מ"ש הב"ש דהפי' דאם עדי כיעור וקלא דלא פסיק. וזה מיקרי עדי טומאה. ואפי' אם יש לה בנים תצא. ובכאן איתא דאם יש לה בנים מבעל לא תצא. והוי הפי' דלענין זה מהני דעכ"פ מבעל תצא ולא ביש לה בנים

[וי"ל משום דהנה באמת הפי' דהא בודאי זה מוכח דאע"ג דהפי' ברב תרתי קלא דלא פסק ועידי כיעור. מ"מ זה בודאי אמת מוכח. דמנחשד בחד מוציאין. דהא אמרינן לקמן גבי (רבה בר רב נחמן) הוציאה קתני מעצמו. ואפ"ה אם כנס אין מוציאין. ומשני התם אלימא אלמי' לקלא הכא כו' ואם כן ממ"נ אי מיירי בתרתי לריעותא וא"כ אפי' מבעל דלא שייך אלימא אעפ"כ מוציאין. אנא ע"כ דבחדא לריעותא מוציאין מנחשד. והרי"ף גופא לקמן מביא זאת]

אך לכאורה א"ל. דבאמת דבתירוץ אב"ע רק ביש לו בנים. רב אין חולק ע"ז. אך בתירוץ הראשון דמתניתין קשי' לי. (ו) ומ"ה דאיירי דוקא בבנים. ומ"ה בעינן הוציאו. אך א"כ אין חילוק בין רב לרבי לדינא כלל

אך באמת י"ל דה"פ. דהא איתא בברייתא להדיא לפי גירסת הרי"ף. דבנים מן הנטען (ז) וכן הביא הרשב"א דהכי איתא בתוספתא הגירס' להדיא. ולפ"ז באמת הא קשה. אמאי לא מועיל הבנים דיש לה מבעלה הראשון. וכמו דאיתא בגיטין דף פ"א והובא לעיל גבי כהן דמקשה ח"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשין. אך צ"ל דהוי תירץ דנימא אח"כ קודם מיתה או גירשה זינתה עם הנחשד. וכמו תירוץ הש"ס שם מדלא מפקינן לה מראשון כו'. וא"כ אם אמרינן דאין אסורה רק מנחשד. וכוי הטעם כמו דאיתא לקמן דאלימי חלים לקלא. וא"כ תיקשי ממ"נ. דכיון דעיקר האיסור דרוצים לאוסרה מכח דאי תנשא יהא אלימי אלים קנא. קשה ממ"נ אם תאסור אותה. וג"כ צ"ל דזינתה עמו. הוי נמי אלומי אלים לקלא. ותהא מוציא לעז על בנים מן הראשון וכפי סברת הח"מ בסי' י"א. דאם מצא מכוער אמרינן דמקודם זינתה: