שו"ת ר' משולם איגרא רנח

ולפ"ז יש לומר דה"ה בנידון דידן דאף אם תצא מבועל לא הוי לעז לבנים של בועל דאם מת יאמרו סמוך למיתה זינתה ואם גירשה מדעתו ולא בע"כ יאמרו סמוך לגירושין זינתה. לכן מפרש הרי"ף בבנים של בועל עצמו כנ"ל בפשטי' של הרי"ף

(יד) ועתה אוכיח דעתי מסוגיא דלקמן דף כ"ה דאיתא התם המוציא את אשתו משום ש"ר וכו' ועיין בסוגיא דקאמרי ורבה בר נתן מתניתין נמי הוציאה תנן ומסקי' הסוגיא ולא היא התם אלימא אלמיה לקלא וכו'. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל אבל לדברי רש"י דכל שאתה מוציאה מנטען אתה מוציאה מבעל ובאין אתה מוציאם מנטען אין אתה מוציאה מבעל ממ"נ אי ע"י עדי כיעור וקלא דל"פ בין מבעל ובין מנטען תצא ואי דליכא עדי כיעור או קלא דל"פ לא מפקינן לה לא מבעל ולא מנטען. א"כ הא דרב"נ היכי משכחת לה דאפקי' בעל מדעתיה ומפקינן לה מנטען בע"כ. וי"ל וכו' יעו"ש. ועוד מקשה הרשב"א שם דהאיך מדמה הש"ס להדדי המוציא את אשתו משום ש"ר להנטען וכו'. דיש לומר משום דהתם איכא עדי כיעור וקלא דל"פ וכו'. ועוד הקשה אהא דמשני הש"ס ולא הוא וכו' התם אלימי אלמא לקלא הא תינח לגבי בועל וכו' יעו"ש. וסיים בזה אבל לדעת רש"י וכו' הא מוציאין נמי מבעל וכו' עכ"ל בקיצור ולתרץ קושיא הראשונה של הרשב"א דהאיך משכחת לה דתצא מבועל ולא מבעל. יש לומר דהיה לה בנים מבעל לאחר הקול ולזאת לא הוציאה הב"ד מהבעל כמ"ש לעיל בדברי הרי"ף דלא יהיה לעז על הבנים וכו' אבל מהבועל מוציאין וכו' וכנ"ל. ולתרץ קושיא שניה של הרשב"א בהא שהקשה דהאיך מדמה הש"ס שניהם להדדי. י"ל דהנה כבר כתבתי דהא דמהני עדי כיעור וקלא דל"פ הוא בשביל שעבר הנטען על דברי חכמים דלא יכנוס ואי משום לעז שאתה מוציא לעז על הבנים. יאמרו שזינתה אחר לידת הבנים ולא בשעה שיוצא הקול א"כ ליכא לעז. וממילא מתורץ קושית הרשב"א דצריך הש"ס לומר כיון דאלומי אלמא וכו' (ד)

(טו) ומ"ש כ"ת בשם בעל נו"ב ז"ל שמביא ראיה נגד דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל מסוגיא דסנהדרין מ"א דפריך הש"ס ודילמא לאוסרה על בועלה קא אתינן וכו' והקשה הנו"ב הא בעדי כיעור סגי, וי"ל דהנה התוס' שם ד"ה אי נמי כתבו וז"ל וא"ת ודילמא לפסול לעדות באו ותירצו דא"כ הוי להו למימר פלוני בא על נערה המאורסה וכו'

ולפ"ז גם להרי"ף והרמב"ם אתי' שפיר קושית הש"ס שמקשה ודילמא לאוסרה על הבועל וכו'. ולזאת הוכרחו לומר עדותן על הטומאה. וא"ת הוי להו למימרא אנו ראינו לאיש הזה עם האשה הזאת מעשה כיעור. וגם ראינו לאיש הזה שבא על נערה המאורסה. דאז בעדותן זה יאסרה על הבועל וגם יפסול לעדות, ולא הוצרכו לומר שראו הבעילה עם הנערה הזאת. וי"ל דהא כתבו התוס' בכל מקום דלא אמרינן מיגו בשני עדים דכל אחד ירא שמא לא יאמר חבירו כמותו, א"כ הכא נמי. דאם יאמר כן היה צריך לחלק עדותן למשל הכיעור היה בבוקר, והטומאה בצהרים ודילמא העד השני לא יאמר כן. וא"ת אף אם העד הבני לא יאמר כמותו. אלא יעיד שהאיש הזה בעל נערה המאורסה הזאת. ג"כ יצטרפו עדותן ויהיה האיש הזה פסול לעדות. והאשה הזאת תהיה אסורה לו. ז"א. דאם יחלוק עדותן. ויהיה במשמעות לשונו שהטומאה לא היה עם הנערה הזאת. ואם העד השני יאמר שהטומאה היה עם הנערה הזאת. יהיה הכחשה

(טז) ועוד יש לומר דבלא"ה אין לומר דהוי להו לחלק עדותן וכו'. ועיין בתוס' סנהדרין דף ט' בד"ה עדי האב וכו' וזה לשונם תימא אמאי נהרגין. דמצי אמרו דלא לחייב עדי הבעל באנו אלא לחייב ממון קא אתינן ויש לומר דהכא שאני, כיון שיודעים שבאו להרוג את האשה. יודעים שיהרגו אותם אם יזומו, דא"א בלא זה. אבל התם לא ידעו שהיתה חבירה. וא"כ לפ"ז ודאי אין להם לדבר דברים יתירים וכו'. והא תינח, לפי מה דכתבו התוס' שם בד"ה א"נ וכו'. דהוי להו לקצר שבעל נערה המאורשה, ולא להזכיר הנערה מי ומי היתה כו', זהו בסברות התוס'. אבל בזה אם יחלקו עדותן כנ"ל, היו צריכין להאריך יותר. לזאת ניחא להו למימר שבעל נערה זו, כדי לפוסלו בעדותן ולאוסרה על הבועל, והוא לא ידע דחבירה היתה ותיהרג. ועוד יש להביא ראיה דהפי'. דמתיירא שמא יכחיש עד האחר את עדותו, והוא דלדעת הירושלמי דפסק וכו'. דאפי' נאנסה אסורה לבועל, א"כ קשה דהוי להו למימר שהנערה הזאת נאנסה לבועל זה. אלא ע"כ משום דמתיירא שמא העד השני לא יאמר כמותו ויכחשו עדותן. וגם לישנא דהתוס' שם בד"ה א"נ וכו' מראין כן. דאל"כ הוי להו לתרוצי. דהו להו לפסול בגזלנותא

(יז) ומ"ש בשם תה"ד סי' רכ"ב וכו' לא דמי לנ"ד הנ"ל. דהנה איתא בח"מ סי' פ' דקודם שיצא מב"ד רשאי לתקן טענתו הראשונה וביאר הש"ך דיכול לתקן גם אחר שיצא מב"ד רק קודם שפסקו ב"ד את הדין וכ"כ הח"מ בסי' קט"ו יעו"ש. והנה איתא בש"ע דלענין איסור עדיף טפי דמהני אמתלא אפי' אחר שיצא מב"ד משא"כ בדיני ממונות וכו' וא"כ כשיצא מהב"ד קודם שפסקו ב"ד את הדין מכ"ש באיסור דיכול לתקנו והוא כ"ש בממון וכמ"ש. ולפ"ז י"ל בשלמא בעובדא דת"ה שם דלא תקנה טענתה הראשונה דהא כפרי' טענתה הראשונה לכן אסורה משא"כ בנ"ד דתקנה טענתה הראשונה בה"ג י"ל דנאמנת כ"ז כתבתי לישא וליתן לדינא אבל לא להורות הלכה למעשה כי אין אני רגיל לפסוק רק במה שבא לפני במקומי כידוע

הק' משולם איגרא [א"ה מה ערבה לי ספר מנחת יהודה מגדול אחד בשו"ת שהדפיס כבר אשר בידו עטרת תפארת תשובה הנ"ל ממה שאינה לידו העתקה שאינה מדויקת. כמש"כ הוא עצמו בספרו הנ"ל סימן ל"ב באיזהו מקומן שע"כ לא וכה להבין על בוריו. ואנכי מתוך כי"ק מרבינו זקני זצל"ל לקטתי לאחד אחד כל תשובתו הרמתה ואליה תמכתי מימין קדשו מש"כ זקה"ג וצ"ל בחידושיו בסוגיא דהנטען ותאורנה עיני המעיין]: