שו"ת ר' משולם איגרא רנד

ונאנסתי. מובא במרדכי והגהת רמ"א סי' קע"ח דס"ל דכיון דנתיחדה אין לה מיגו וכו'. והנה על דברי ר"ש הנ"ל יש לעיין מסוגיא דכתובות דף י"ג ע"ב. אמר להם הא נמי כיון דאסתתר אין אפוטרופס לעריות. ויעיין בפוס' ד"ה השבתני שהקשו עכ"פ להמני' במיגו דלא נבעלתי, דע"כ מיירי בשטענה נבעלתי דבלא נבעלתי אפילו ר"י מודה, ותירצו בשם ר"י אין אפוטרופס וכו' אין כאן מיגו ע"כ, ולדעת רבינו שמחה בלא"ה אין כאן מיגו בשביל שעברה על דת ונתייחדה הפסידה מיגו שלה, וקשה לצמצם דבריו בלשון הגמרא, דאין אפוטרופס לעריות וגם סברתו רחוק מן הדעת דבשביל שעברה על דת איסור יחוד לא יהא לה מיגו, דמ"מ אם היא טוענת לא נבעלתי היתה נאמנת כמו שהשיגו המרדכי, ולא מצינו כן בשום דוכתא, ואפשר לומר דכוונת רבינו שמחה ככוונת התוס' דכיון דעברה על דת ונתייחדה איתרע לגבה החזקת כשרות, ולהכי מהני לן טעמא דאין אפוטרופוס לעריות שיראה לומר לא נבעלתי, כיון שכבר עברה על איסור יחוד וגם אין אפוטרופוס לעריות קרוב הדבר אצל הבריות שנבעלה, וכן י"ל בכוונת התוספות דכוונתם כר"ש, ואין לומר איך אפשר לומר דר"ש כדעת ר"י א"כ קשה הא תינח לר' יהושע, אבל אנן קייל"ן כר"ג כמו שהשיג המרדכי, דדברי ר"י בתוס' נאמרים אליבא דר"י, י"ל דהא דקייל"ן כר"ג היינו מטעם דאשה מזנה בודקה ומזנה, אבל בהך סברא דאין כאן מיגו אפשר דהלכה כר' יהושע, וא"כ דדעת רבינו שמחה כדעת התוס' לא מהני לן סברת רבינו שמחה בנידון דידן לאוסרה, דבנ"ד שפיר י"ל מיגו דאי בעי אמרה לא הייתי עמו בקירוב בשר, ומה תאמר דיראה לומר כן משום דאין אפוטרופס לעריות, וגם בשביל שכבר עברה על איסור יחוד, זה אינו דהשתא שטוענת שהיתה עמו בקירוב בשר ואפ"ה לא נבעלה גרע טפי וקשה טפי להאמין, ושפיר יש כאן מיגו דאי בעי אמרה דלא היתה עמו בקירוב בשר

(ב) אמנם האמת לא אכחד, שאי אפשר לכוון בדברי רבינו שמחה כדעת הר"י, דא"כ למה לא מהימנא בנידון דרבינו שמחה במגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי, ואי משום דעברה על דת וגם אין אפוטרופ' וכו' א"כ השתא דטוענת נבעלתי באונס גרע טפי, דכיון דכבר עברה על דת והבעל תבעה קרוב הדבר משום אין אפוטרופוס וכו' שנבעלה ברצון, דגבי דידה נמי שייך הסברא דאין אפוטרופס לעריות, לכן נ"ל לתרץ הרבינו שמחה בדרך אחר, ולא מיבעיא דליכא תיובתא עליה מסוגיא זו אלא הוכחה נמי איכא לדבריו, דהנה לעיל ע"א בתוס' ד"ה ואין אוסרין על היחוד, מקשים ותימה לרשב"א דלזעירי נמי דאמר נסתרה איירי כגון דמודה היא דנבעלה וכו', וי"ל וכו' ולבסוף הניח התוס' בקושיא וי"ל ואגב יתורץ קושית התוס' בד"ה השבתני דמ"מ תהיה נאמנת במיגו וכו', והתוס' מסיים ומיהו פירוש זה לא יתכן למאי דפרישית לעיל, והוא דהנה ידוע הפלוגתא דר"ת ור"י בריש ביצה, מובא בטור בסי' נ"ז ובסי' ק"י דר"ת ס"ל דאפי' בספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת נמי אמרינן ספ"ס, ור"י פליג דדוקא שני ספיקות בגופו או בתערובת בעינן, והקשה הרשב"א בתה"א מובא בב"י בסי' נ"ז מהא דאיתא בפרק התערובת דף ע"ד ע"א ומריבוא לשלשה, ולדעת ר"ת למה לי שלשה תיפוק ליה דאפילו חד בחד ה"ל כעין ספק בגופו, וכן הקשה בספר שארית יוסף על הטור שכתב בסימן ק"י להקשות על הי"א בשם ר"י דאפילו בתערובות לא אמרינן ס"ס דהא מצינו ס"ס בתערובת בכ"מ אפילו בכותי ומקשה השארית יוסף דה"ל לחלק בין נודע ללא נודע כמו שמחלק הב"י

וי"ל דהנה הט"ז בסי' ק"ו כתב בשם הר"ן, דבאמת אין חילוק בין נודע ללא נודע, אלא עיקר החילוק במקום דראוי לחלק הספיקות, דהיינו שאפשר להיות נודע ספק אחד זולת הספק השני ואלו היה בא לפנינו הספק הא' היינו אוסרין עיי"ש, וי"ל דבנידון הספק ביצת טרפה שנתערבה או ספק דרוסה שנתערבה אין להכשיר מס"ס אפילו בלא נודע, דהא אם יבא הבעל התערובת לשאול על כל התערובת לאוכלו ביחד היינו אוסרים לו דכיון דהספק איסור ביניהם. א"כ אי אפשר להתיר לו אפילו לאוכלו אחד אחד מטעם ס"ס שהרי הספק הראשון אנו אוסרין בודאי כשבא לאוכלו כל התערובת, ואיך נחזיק בספיקא כשבא לאוכלו אחד אחד. ואפשר לכוון הדברים בדעת הר"ן, ובזאת מתורץ קושית השארית יוסף הנ"ל. דבאמת הטור נמי ס"ל לחלק בין נודע ללא נודע כמ"ש הב"י, ואפ"ה מקשה שפיר מפ' התערובת דהתם נמי הוי כמו נודע. דאם יבא לשאול על התערובת הכני לאוכלו ביחד הוו אסרינן ליה משום דהספק הראשון בתוכם ואין כאן בב"א אלא ספק אחד, וי"ל דאף ר"ת דפליג על הר"י וס"ל דאפילו בנודע אמרינן ס"ס בספק א' בגופו וס' אחד בתערובת, מודה במקום דהוי אסרינן ליה לאכול כל התערובת בבת אחת דאסור אפילו בזה אחר זה מטעם הנ"ל, והא דדחיק ר"ת בביצה דואם נתערבה קאי אודאי. היינו דוקא בביצה, דהנה קייל"ן בסי' ק"ט בשם הר"ן דכל דבר שמותר לאוכלו בזה אחר זה מותר לבטל לכתחילה, א"כ ה"ה בביצה דאם יבא לשאול על כל התערובת לאוכלן ביחד הרי א"א אלא לקלפן ולהתערבן ביחד בבישול וכדומה, וא"כ לא הוי דבר שבמנין או דבר חשוב ובטל שפיר בס' ומותר, ולזאת מותרין בזה אחר זה מטעם ס"ס, וכן בדרוסה דטעמא דלא בטלים משום בע"ח, וכשבא לאוכלן בבת אחת אם אפשר אלא כששוחטין ומבשלין ביחד, משא"כ בהתערובת דאיירי באיסורי הנאה, דמשכחת שפיר שאם יבא לשאול ליהנות מכל התערובת בבת אחת הוי אסרינן ליה בהנאה משום ספק הראשון שבתוכם, לכן א"א להתיר אפי' בזה אחר זה, ולהכי בעינן שני תערובת ובשני תערובת תו לא משגחינן בסברא הנ"ל

(ג) ולפי הא דלעיל מתורץ קושית הרשב"א הנ"ל. ל"ל דנפל לשלשה ומשלשה לריבוא דאפילו אם רק לאחד נפל דהא הוי ס"ס. ולר"י א"ש אך לר"ת קשה. ולפמש"כ א"ש דבאמת גם ר"ת מודה דלא חשיב ס"ס דכיון דעדיין אתה אוסרת לאכול בב"א או לאדם אחד. ואך דדברי ר"ת בדרוסה או בטריפה גבי ביצה. וא"כ ממ"נ דכיון דלא שייך אין מבטלין איסור לכתחילה. וא"כ אם יבא לאכול תו לא הוי דבר שבמנין כנ"ל ומש"ה שרי דהא כל חד שרי. ומש"ה שפיר שרי וכדלעיל. ואך שם לענין איסור הנאה הוי קשה דהא ראוי ליהנות בב"א וא"כ כיון דעכ"פ בלא ביטל אין רשאי ליהנות בב"א. וא"כ בזה אחר זה ג"כ אסור. ואין רשאי לבטלו לכתחילה כיון דהשתא גם בזה אחר זה אסור ומש"ה בעי דוקא ב' תערובת

ובזה מיושב הא דנקט בברייתא בזבחים. שם ר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש לריבוא אסורין ומריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותרין וא"כ בתערובת מריבוא לשלשה לא נקט לא היתר ולא איסור ולפמ"ש מתורץ משום דרש"י ז"ל פירש רימוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטילים הם והלכך אוסרין בכל שהוא כו'. אפילו אחרונים אם של ערלה או של תרומה וי"ל דה"פ דלא