שו"ת ר' משולם איגרא רנג

כמ"ש בס' א"ז דכיון דנ"מ לבת לענין מזונות מועיל נמי לאב. ומוכת עץ תחתיך נמי לפי המסקנא רק מטעם חזקת הגוף. דבלא"ה חיישינן דילמא דרוסת איש מעיקרא וכמ"ש הרא"ה. ואפילו אם נימא דאפילו אם הבת טוענת ברי לא מהני היכא דאיתרע החזקה רק בכאן [מ"מ מהני דהא] לא איתרע. אך בקידושי הראשונים. וא"כ לדידה שפיר איתרע ואמרינן דהוי מעיקרא ג"כ. ודמיא לרה"י ור"ה ורה"י במסכת טהרות פרק ששי. כנ"ל. וא"כ הוי הטעם דכיון דהוי הנך עדות פסולין ממילא אינו מהימן, וא"כ זה שפיר הוי ברי שלו דאמר דלא מצא בתולה ולא אזלינן בתר רובא (ב) וא"כ ממ"נ אם מהדר אחר שקר והוא ידע דהם פסולין פשיטא דכשרים העדות (ג) וכמ"ש בס' כנה"ג דבכה"ג דנמצאו פסולין צריך לברר אם הוי מהדר אחר שקרים

והנה לפי מה דכתב המ"מ לחלק בהלכות טוען ונטען פרק ו' דין ה'. דכיון דהוי עדי הלואה צריך לברר. והקשה הלח"מ מהא דרשב"ג ורבי ותירץ דה"ל חזקה דמרא קמא דהוי מעיקרא שלו הקרקע ומ"ה ג"כ צריך לברר ע"ש. וא"כ לפ"ז אפ"ל דבאמת לענין הך ספק דילמא ברצון וא"כ אם הוי מעיקרא עדיין היא בחזקת היתר לבעלה וא"כ רק נגד טענת תחתיו ברצון ומשא"כ נגד מעיקרא (ד)

(יח) ואו י"ל דבאמת א"ל דמ"ה נגד ברצון הוי חזקת היתר וחזקת צדקות ותרי חזקות עדיף מרובא וכדאיתא בכללי הפוסקים, ומ"ה אפ"ל דאם היא טוענת נאנסתי נאמנת. והנה (דא"ל דבאמת) מ"ה א"ל דבאמת לענין כתובה היא נאמנת במיגו דהוי טוענת מוכת עץ. ומוכת עץ כתב הרא"ה דבאמת אינה נאמנת רק מטעם חזקת הגוף דלא הוי מעיקרא ולעניין נאנסתי ולא ברצון הוי הפי' דיש שני חזקות כנ"ל. ומ"ה א"ש דבאמת הר"ן כתב דהם האמינוהו ר"ל דלא נאמנת במיגו דהוי טוענת מוכת עץ רק דהם תיקנו הכתובה ותיקנו דיהא נאמן מכח אין טורח בסעודה וכו'. ומ"ה פסק הרמב"ם דבתוספת כתובה אין נאמן. וא"ל הא לא אמרינן מיגו להוציא. י"ל עם החזקה אמרינן והוי חזקת הגוף א"נ בשטר כתובה לא תשיב מיגו להוציא. וא"כ הא דהורגין בדיני נפשות מטעם רובא. וא"ל הא היה לנידון חזקת כשרות. אך לעדים הוי ג"כ חזקת כשרות. והנה התוס' בכתובות בדף ע"ו ע"א כתבו דהנך תרי חזקות חשיבי חדא. דכיון דלא מהני זה בלא זה. ומשא"כ לאשה כל חד בפ"ע מהני. והוי טעם טוב כל אחד בפ"ע. וא"כ לפ"ז אם העדים אפשר דאזלי בגמלא פרחא. ורק הא דלא אזלינן בתר חזקה דהעדים דלא אמרו שקר. הוי רק בשביל חזקת צדקות של האשה. ונמצא השתא הוי ליה לבעל ב' טענות. חזקת כשרות דהעדים. ועוד רובא דברצון. והוי שני טעמים. ולאשה הוי לה חזקת צדקות וחזקת היתר ורובא דלא אזלי בגמלא פרחא. והוי רק שני חזקות. דהא זה דרובא לא אזלי בגמלא פרחא לא מהני רק אם יש שני חזקות דעדיין בלא"ה אסורה. ולבעל הוי ליה רובא דברצון דבאונס הוי מיעוט וגם חזקה (ה) ורובא עדיף מחזקה והוי עדיף [רובא וחזקה של הבעל] יותר משני חזקות של האשה דכיון דכל אחד בפ"ע מועיל. ולפי"ז מ"ה אין משלם הבעל קנס בכה"ג. וא"כ מ"ה הוי שני מעשים. וא"כ לפי"ז אם הוי דם על הסדין וא"כ בודאי הוי מעשה אחד דבלא"ה (ו) צריך לשלם קנס. והוי פטור מכח דהא ע"כ אתו עדים לאחר דמצאו על הסדין דם דאל"כ אין צריכין העדים לשלם דמנא ידעו דיברר על השמלה ובלאו הכי אין צריך לשלם וא"כ כיון דמצאו על הסדין דם והוי הכל מעשה אחד דבין כך ובין כך צריך לשלם. וא"כ שפיר מתורץ הרמב"ם דקידושי הראשונים וכמ"ש לעיל (ז)

והנה עוד אפ"ל דהוי ס"ס במוכת עץ כנ"ל. וא"ל מדלא טענה כן, י"ל דבזה אין להפסיד האב בשביל שלא טענה. אך באמת לפמ"ש הרא"ה אין נאמנת מוכת עץ רק במיגו דמוכת עץ תחתיך, ומוכת עץ תחתיך נאמנת מכח חזקת הגוף. וא"כ היכא דאיתרע לא שייך זאת וכמ"ש לעיל

(יט) והנה זה הוא עיקר הטעם (ח) דהנה באמת התוס' כתבו בכתובות (דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל היכא כו') דה"ל חזקת פנוי' כו' והקשה התוס' דה"ל חדא במקום תרתי. ותי' התוס' משום דחזקת פנוי' לא חשיבא כלל חזקה לגבי חזקת הגוף עיי"ש, והנה הפ"י תירץ דגרסינן רבה וכו' עיי"ש, והנה לפי המסקנא דהיכא דנשתנה רשות לא הוי כלל ריעותא דהוי ברשות אחרת, וא"כ לפי"ז הא לזכות הבעל הוי שני חזקות חזקת פנוי' וחזקת כשרות דעדים, ולאשה ה"ל רק חזקת הגוף [ולא מהני] דה"ל שני חזקות לבעלה, וא"ל דה"ל לאשה ג"כ רוב דלא אזלי בגמלא פרחא וחזקת כשרות, י"ל דבאמת כמ"ש התוס' הנ"ל דהוי חדא במקום תרתי דהא לאשה בעינן רוב וחזקת הגוף והוי אחד בלא חבירו לא מועיל והוי חזקת הגוף לבד, ולבעלה כל אחד מועיל בפ"ע חזקת כשרות וחזקה דפנוי' וא"כ מ"ה חשוב שני מעשים וכמ"ש לעיל, ומשא"כ אם נמצא דם על הסדין כנ"ל וא"כ מ"ה בקידושי הראשונים לא משכחת קנס וכמ"ש הפ"י דהא דלא מהני חזקה דבת לאבי' מכח דהוי ריעותא אע"ג דהוי ברשות הבעל. וא"כ הרא"ש כתב ומביאו הא"ז דלר"א הוי באירוסין ג"כ ברשות בעלה רק דהחסרון דהחזקה אינו מועיל להאב או מטעם ברי דבעינן דניהוי טוען ברי דהוי ברי ושמא, ואע"ג דגבי בהמה במחליף פרה בחמור שם אין צריך ברי. כתב הרשב"א לחלק בין אדם לבהמה, וא"כ לפי"ז א"ש הכל. דבכאן בקידושי הראשונים הוי אדרבה איתרע רשות בעלה ממ"נ ורק כי אפילו לא טען ברי מ"מ כיון דנ"מ להבת מהני ג"כ להאב, וא"כ לפי"ז א"ש דעכ"פ אפ"ל דהך סברא דהוי חדא במקום תרתי גם ר"א מודה רק דפליג בהך סברא דלרבא הוי אירוסין ברשות אבי' ולרב אשי חשיבא ברשות דידה, וא"כ הוי כמ"ש לעיל דהוי שני מעשים דבאמת איכא חזקה דפנוי' וחזקת כשרות של העדים

וא"כ עיקר הטעם להרמב"ם דבתוספת כתובה אינו נאמן, אע"ג דכופרת ואומרת להד"ם ולא הוי כמו ברי דנאנסה תחתיו, מ"מ נאמנת במיגו דהוי טוענת מוכת עץ תחתיך והוי נאמנת ואמרינן מיגו להוציא כיון דחזקת הגוף מסייע סימן לז תשובה לשאלת חכם

אחד

(א) ראיתי שמעלת כבוד תפארתם. תמכו יסודותם על רבינו שמחה. במעשה דנתיחדתי