שו"ת ר' משולם איגרא רנב

וא"כ קשה מנלן דילמא הקרא איירי דהוכחשו בחקירות, וע"כ צ"ל דכיון דאין חייב מיחה ואזי אין משלם קנס, וכקושית התוס' בסנהדרין לשיטת ר"ת, ובהכחשה לא משכחת דהוכחשו העדים (מ) דכיון דעדיין אסורה מספק לא קרינן בי' ולו תהי' לאשה, וכקו' התוס' שם בסנהדרין (נ) וא"ל דאיירי דהוזם רק ע"א, ז"א דעדיין אין משלם הבעל קנם, דהא הוי אינו בזוממי זוממין, דאם יזומו העדים דהזימו לע"א, וע"כ אם רוצה להזימם ע"כ אין העדים משלמין עד שיזומו שניהם וא"כ כי יזומו שניהם אזי תהרג האשה ומשלמין עדים הראשונים קנס להבעל, ואח"כ כי יזומו הזוממין ואזי נהרגין העדים ואין משלמין קנס להעדים [הראשונים] אפילו דהוי תשלומין לזה ומיתה לזה דהא כיון דלא הוי שני מעשים לא אמרינן מיתה לזה ותשלומין לזה וכדלעיל, וא"כ אין משלמין העדים הראשונים ג"כ לבעל אפילו אם יזומו שניהם כיון דלא הוי בזוממי זוממין, ואזי גם הבעל אין צריך לשלם ולא משכחת כלל. ושפיר ע"כ הוי גזירת הכתוב ושפיר חייבין אפילו בהזמה, ושפיר מקשה הש"ס לר"ל דע"כ תליא בגרמא קטלה, דאל"כ י"ל דגם בהוכחשו בחקירות חייב כשיטת ר"ת, ולא מוכח דהוי גזירת הכתוב, ואמאי קתני בברייתא ששם רע אינו שם רע. א"ו דתליא בגרם קטלא. וא"כ אם נתכחש בחקירות א"צ לשלם קנס. וע"כ דהוי גזירת הכתוב כנ"ל, והא דקתני ששם רע אינו שם רע היינו לבתר דפסקו סקילה דהא איתא ברישא דברייתא סקילה להדיא וא"כ מוכח אליבא דר"ל דהוי הטעם רק בשביל קטלא. ומקשה שפיר. ומשא"כ למאן דלא ס"ל כר"ל יכול להיות דלא תליא במאי דהוי בר עונשין. וא"כ מתורץ לפי"ז קושית התוס' בסנהדרין על שיטת ר"ח

ומתורץ ג"כ הרמב"ם הא דכתב דבקטנה פטור מכח נערה מלא. דבאמת לשיטת הרמב"ם לא תליא בזה [במיתה] והא דמשלמין קנס ונהרגין משום דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה בשני מעשים. דהא הרמב"ם פסק דבבעל דוקא איירי ושמלה א"צ להיות מלא דם רק דהוי בירור ע"י עדים. וא"כ שפיר הוי בשני מעשים משום דהוי אין צריך לשלם קנס מכח ממ"נ כנ"ל

ולר"ל ע"כ צ"ל דס"ל דתרי ותרי הוי ספיקא מן התורה ולא אזלינן בחר חזקה. וא"כ בעדי הכחשה אסורה מן התורה לבעלה (ס) או כס' ר"י בר ברוך בכתובות דף כ"ו ע"ב בתד"ה אנן אחתינן כו' דכיון דעדי איסור אתו מקודם וה"ל חזקה לאיסורא עיי"ש או דמספק אין צריך לשלם קנס

(טז) והנה בזה י"ל עוד מאי דהקשה הש"ס בדף מ"ה ע"ב א"ה אמאי אינו לוקה ואינו משלם קנס: רק השתא וגם לשון אי הכי משום דהוי אפשר לומר לפי שיטת ר"ח דבוגרת אין לה דמים. והנה התוס' תירץ לראב"י דמ"ה בעינן דיהא דם על הסדין משום דחציף ביותר לשנות הידוע ומשא"כ בבוגרת דאין לה דם. וא"כ אם טען בבוגרת. ע"כ לפי' ר"ח טען פתחה פתות, וא"כ מאי מועיל דהוי דם. ניהי דיש בוגרת דיש לה דמים (ע) גם לפי פי' ר"ח תקשי באמת לפמ"ש לעיל בתירוץ הוי הפי' לשיטת הרמב"ם דבאמת אין צריך לדם ובאמת אם הוי צריך לשמלה דיהא מלאה דם אזי הוי עדות שאי אתה יכול להזימה וכמ"ש לעיל. והוי התירוץ ע"כ משום דבדיני ממונות לא אזלינן בתר רובא. וא"כ הוי שפיר שני מעשים. וא"כ כיון דהוא טוען דהוי פתח פתוח. וא"כ קשה כנ"ל מאי מהני עדות דהא עכ"פ הוא טוען ברי דממ"נ או דאסורה [אם הוי תחתיו] אז דאינה אשתו (פ) וע"כ הוי הפי' כנ"ל משום דהוי טענינן לה דהוי מוכת עץ. והוי שפיר ס"ס דילמא מוכת עץ וא"ת זנות דילמא תחתיו ובאונס [כנ"ל] ולפי שיטת ר"ח קשה הא מוכת עץ פתחה סתום ואם כן על כרחך צריך לומר דהוי הפי' דשמלה. נהוי דם וא"כ לא הוי בעולה. וא"כ באמת לפמ"ש לעיל קשה הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה. וא"ל כנ"ל דהוי שני מעשים. ז"א דהא לפמ"ש לעיל דעכ"פ שקר טען ושריא ג"כ לבעלה. וא"כ יהא משלם בודאי בלא"ה וכס' הש"ך בתקפו כהן דלענין ס"ס היכא דהוי שני הפכים דשריא לבעל ואמרינן דלא זינתה. וא"כ צריך לשלם כתובה [עיי"ש שכתב כן לפי שיטת התוס' בדף ט' בד"ה אי למיתב כו' כנ"ל] וא"כ ה"נ צריך לשלם קנס אע"ג דאפשר לומר דילמא בגמלא פרחא ואזי הוי במעשה אחד וא"כ מ"ה פטורין מן הקנס בבוגרת. וא"ל דהא משכחת לה דהוי בוגרת לאחר ביאה ויהא משלם קנס ויהא משכחת [דחייב סקילה ואין משלם קנס כנ"ל] י"ל דנקט רבותא דאפילו אין משלם קנס. וא"כ אפ"ל דאין החידוש במוציא שם רע רק אם משכחת כל הפרשה דקנס קמ"ל דלא. כך הוי אמינא דנקט לרבותא. אך לבתר דתירץ ומשבש לשילא, אלמא אפילו בלא מוציא שם רע לא אמרינן אישתני גופא ומקשה שפיר א"ה אמאי אין משלם אמאי לא נקט דלאחר ביאה נתבגרה. דאין הרבותא משום מוציא שם רע ומקשה שפיר

ומזה יש ראיה לפסק הרמב"ם דפסק כר' יוחנן דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין. משום דלרבא דכיון דס"ל (צ) גבי עדי טריפה דאין צריך להיות בזוממי זוממין. וא"כ לדידיה יקשה לראב"י ולרבנן אמאי משלם קנס בעדי הזמה (ק) הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה. וא"ל דהוי גזרת הכתוב כנ"ל מנלן דהא שפיר משכחת קנס בהוזם ע"א מן עדי הבעל ואין נהרגין עד שיזומו שניהם. וא"ל דלא הוי בזוממי זוממין וכדלעיל [באות ט"ו] הא רבא לא ס"ל כן אלא ע"כ דרבא ס"ל כרבה אליבא דר"מ דבקנס מיקטל ומשלם והוי שפיר עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ תקשי כמאן מוקי מתניתין דכתובות (ר) ע"כ כר"י. וא"ל דבקידש לוקין דוקא לרבא (ש) י"ל כמ"ש הגאון חתן פ"י דלר"י מוכח דלא ס"ל כן

כללא דמילתא על הך דאם טען דלא מצא בתולה וא"כ ל"ק דילמא הוי ברצון זינתה תחתיו דכיון דהאשה כופרת ואומרת דהוי בתולה וא"כ לא חשיב טענת ברי (ת) י"ל כמ"ש הפ"י וכן בתקפו כהן דכיון דהוי שני הפכים דהוי שריא לבעלה מכח חזקת היתר. כמ"ש התוס' בכתובות דף ט' ע"א דאונסא דקלא אי"ל הוי רק מדרבנן. ובמוציא שם רע הוי מצות עשה מן התורה ומן התורה שריא. רק לענין הך ספק דילמא מעיקרא והוי מקח טעות נמי ל"ק משום דאוקמינן על חזקה דחזקת הגוף (א) דהא לא איתרע וא"ל דמאי מועיל חזקה דגוף דבת לאב י"ל