שו"ת ר' משולם איגרא רנא

השעה וכדיני נפשות (ה) וא"כ כיון דלא מצי למצוא דעדים יהא משלמין קנס בקידושי הראשונים. רק אם ימצא דם כנ"ל. ומקודם שיעידו על הזמה כנ"ל. דהא צריך שיהא עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ הוי במעשה אחד. ואין משלמין ממון העדים. וא"כ גם הוא אין משלם קנס. הוי עפ"י הדין מחמת ודאי פטור מלשלם קנס ולא מחמת ספק. ומ"ה אין צריך לקיימה דכיון דמן הדין פטור מקנס אין צריך לקיימה. ומתורץ שפיר קושית המל"מ הנ"ל. והנה אע"ג דמצי למצוא דמשלמין קנס. בע"א אם נתכתש בחקירות [כנ"ל דאינו חייב מיתה] מ"מ דכיון לפי שיטת הרמב"ם (ו) [שכתב] דמפי השמועה למדנו דהפרשה איירי בהזמה צריך למצוא הזמה דוקא

והנה בתירוץ זה על הרמב"ם. נימא דבאמת לא ס"ל להרמב"ם כשיטת ר"ת הנ"ל דאם מתכחשין בחקירות דיהא משלם הבעל קנס רק בהזמה. ואפילו אם נמצאו עדים שפסולין מעיקרא, להרמב"ם אין משלם קנס רק בהזמה ואזי א"ש התירוץ זה. על הרמב"ם הנ"ל ממה שהקשה עליו המשנה למלך. ולראב"י באמת דהוא מפרש לשיטתו שמלה ממש (ז) ולא ס"ל להך סברא הנ"ל דטענינן ליה ומהני חזקה להאב כיון דמהני לה וכמ"ש לעיל. וא"כ ע"כ הוי גזירת הכתוב דיהא משלמין ממון ונפשות, דאל"כ לא משכחת קנס (ח) או דצ"ל דהוי גזרת הכתוב דבאמת אין משלם קנס אע"ג דהוא שקר דמלאה דם ושרי לקיימה, רק היכא דהוי בירור דעדות הם שקר. וא"כ [לא הוי מיתה וממון כנ"ל] כיון דבדיני ממונות לא אזלינן בתר רובא, אין צריך באמת לשלם (ט) והוי שפיר ע"י שני מעשים דיני נפשות וממון ושפיר (י) ומשא"כ לפי מאי דכתב הרמב"ם דאין הפי' שמלה ממש והפי' כנ"ל משום דלדידיה לא מוכח דהוי דוקא שמלה וכמ"ש לעיל. דס"ל דמהני להאב חזקת הבת, וכמו דאיתא בכתובות ולא מוכח הך גזרת הכתוב (כ)

(יד) ומוכח כדעת הרמב"ם דשמלה לא הוי דוקא מלאה דם, דהנה הפ"י כתב בכתובות [בדף כ"ב ד"ה ועדיין צריך למודעי כו'] דבאמת בשיטת הרשב"א מהני כי הוא טען ברי נגד החזקה, ולא מצי להיות אסור עליו מחמת החזקה כיון דהוא טען ברי. וא"כ באמת בדיני נפשות אם הוי טען ברי לא הוי נהרג רק דכיון דקיבל התראה עיי"ש. וא"כ לפ"ז תקשי מאחד אומר בשנים ואחד אומר בשלשה, מאי מהני דהוי רובא דרובא דאינשי טעי, דהא הוא טען ברי דלא עבר ולא התרה בו מעולם, אך באמת לפמ"ש הר"ן דבאמת כיון דכיונו ליום אחד הוי אמת רק דבעינן ז' חקירות דגזירת הכתוב דלא יכחשו בהכחשה בז' חקירות כן תירץ בר"ן ובתוס' פסחים דף י"ב בד"ה באיזו יום כו' לחד תירוץ עיי"ש, וא"כ כיון דאמת עכ"פ כן הוא שהרג רק דהוי גזרת הכתוב. והוי כמ"ש הפ"י דהיכא דלא טען ברי רק בדעתא דידן תליא אזלינן בתר רובא, כן הוי נמי בזה. דהא עכ"פ כיון דכיונו ליום בשבוע אחד הוי המעשה אמת רק דגזרת הכתוב, אזי אזלינן בתר רובא, ואך בזה דשם גבי גמלא פרחא דאזלינן בתר רובא, ע"כ הטעם משום דכיון דלא טענו העדים כן, דהיכא דטענו לא אזלינן בתר רובא כמ"ש הפ"י ורק דלא הוי טענת ברי, וא"כ עכ"פ בדיני ממונות [כמו בכאן] שפיר קשה, דממ"נ הא הוא טוען דלא מצא דם, וא"כ ממ"נ הא את רוצה לפסלו ולא להאמין ליה משום דמהדר אחר שקרים וצריך לברר דוקא בעדים. וא"כ ממילא הוא טוען ברי דלא מהדר. והוי בודאי ע"י גמלא פרחא. מאי אמרת דילמא הוא באמת לא ידע אם העדים אומרים אמת ולא הוי ברי. וא"כ ממ"נ לא מהדר אתר שקר. ונאמן על מה דטען דלא מצא דם. מאי אמרת כיון דהעדים הם שקר בודאי הוא ידע דהם שקר והוי מהדר אתר שקרים וצריך לברר ז"א כיון דחשבנו זה ודאי דהוא מהדר אתר זה וידע שהם שקר. וא"כ הוי הוא טוען ברי דאינו מהדר ולא הוי שקר ובגמלא פרחא אזלי והוי כמו דטוען ברי. דהא זה ודאי או דהוי אמת דא"י אם העדים שקרים וא"כ בלא"ה נאמן. או דהוא מהדר אתר שקר והוי הטעם משום כיון דהוא יודע זאת ומהדר ומ"ה לא מהימן, וא"כ הוא טוען ברי דהוי ודאי העדים אמרו אמת ובגמלא פרחא אזיל. ומצי למצוא שני מעשים אם העדים לא טענו גמלא פרחא ולגבי עצמם נאמנים ונהרגים וקנס א"צ לשלם כנ"ל

וא"כ לפי"ז. לראב"י דבעינן דוקא שמלה מלאה דם. או לרבנן דס"ל דאפילו בלא בעל חייב ולא שייך תירוץ הנ"ל. וע"כ צ"ל דס"ל כמו ר"מ דבקנס לוקה ומשלם ועדים זוממין הוי רק קנסא. ולמאן דלא ס"ל כר"מ ע"כ צ"ל דהוי גזירת הכתוב דלא בעינן בזה כאשר זמם דהא דלא משכחת קנס בע"א. אך לכאורה הא משכחת קנס אם נתכחש בבדיקות או בחקירות. וכמו דאיתא בסנהדרין [בתוס' בשם ר"ת הנ"ל] וא"כ קשה. דאיתא להדיא בתוספתא דכתובות פ"ק. דבהזמה משלם קנס. וקשה אמאי הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה [כנ"ל] דאין משלמין קנס ונהרגין. וא"ל דהוי גזירת הכתוב [כנ"ל] דמנלן דילמא הפי' בתורה דאיתכחש בחקירות. וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' בסנהדרין בדף ח' [לסתור ס' ר"ת] דהיכא דהוכחשו דכיון דאין נהרגין דלא מצו להרוג אותם דלא נגמר הדין להריגה ע"י אין משלם קנם, וא"כ תליא בזה במיתה דבאו להרוג (ל) דקנס חייב מיתה ומשלם וס"ל [כר"מ]

(טו) וא"כ בזה מיושב קושית התוס' בכתובות דף מ"ד ע"ב דפריך שם הש"ס על ר"ל דס"ל המוציא שם רע על הקטנה פטור. משום דכתיב נערה ולא קטנה. ופריך טעמא דכתיב נערה. הא לא"ה ה"א אפילו קטנה והא כתב וכו' וקטנה לאו בת עונשין. והקשה התוס' בסנהדרין וכן בכתובות, דמשמע בסנהדרין דלא תליא בהא דגרמה קטלא עיי"ש ולפמ"ש י"ל דהא ר"ל ס"ל בכתובות דף ל"ג ע"ב דמת ומשלם לי"ל לר"מ דמוקי מתניתין דכתובות כר"מ אע"ג דפטור בתו. וא"כ מ"ה פריך שפיר בקטנה ואמאי והא לאו בת עונשין הוא ודוקא לר"ל מקשה שפיר דהא ר"ל ס"ל דבמיתה גם ר"מ מודה וקתני לקמן בברייתא דף מ"ו ע"א נמצא ששם רע אינו שם רע. אזי לוקה ומשלם קנס. ומשמע אפילו בהזמה. דהא קתני דשם רע אינו שם רע. וא"כ קשה אמאי, אלא ע"כ צ"ל דהוי גזירת הכתוב בכאן דלא בעינן כאשר זמם, דהא רבנן ס"ל דאפילו בלא בעל