שו"ת ר' משולם איגרא רמט

ואם כן לרבנן בכאן נמי הוי דאמרינן מסתמא דהוי מעיקרא נתחמץ

והנה הרמב"ם פי' הוציא על נישואין הראשונים. דלא כרש"י שפי' דנבעלה בפעם הראשון ואמר לא מצאתי בתולים בנישואי הראשונים. משום דהנה הא"ז כתב דלשיטת רש"י קשה. דהאיך יפרש על נישואי אחיו מהו. דביבמה האיך משכחת לרש"י ואקרב עלי'. ואך הרמב"ם פי' בהדיא בנישואין הראשונים. וכן ביבמה דכנסה השתא. רק בנישואין הראשונים או בנישואי אחיו מביא עדים שזינתה. וא"כ לפי"ז שפיר תקשי כנ"ל. האיך מתחייב בקנס. הא באמת הוא טען דבעל ולא מצא דם והוי מקח טעות לשיטת הרמב"ם דהוי הפירוש ופרשו השמלה. דאין מברר בדם. ולקמן יש ראי' לפסק הרמב"ם. דאין הפי' דשמלה מלאה דם. וא"כ שפיר תקשי הקו' כנ"ל. (ע) וא"ל כנ"ל דאוקי על חזקת הגוף והוי עד השתא בתולה. דחזקת היתר לחוד לא מהני. דהא אדרבא הוי יותר חזקת היתר לכהונה אם הוי הזנות מעיקרא (פ) [וא"כ] קשה האיך מהני לאבי'. וא"ל כנ"ל משום דנ"מ לדידה. קשה דהנה בס' א"ז כתב בשם הרא"ש דלר"א חשיבה באירוסין באמת ברשות הבעל רק דיטעון ברי וכמ"ש לקמן באות י"ט יע"ש היטב רק כ"ז דמגיע הכתובה להאב לא הוי איתרע. ואב בארוסה נמי עדיין יש לו זכות בה אמרינן כאן נמצא. ומ"ה כתב דבבוגרת דהוי לדידה הוי ריעותא דארוסה נמצאת ואין מועיל דגם ארוסה הוי ברשות הבעל ולא ברשות דידה. וא"כ בכאן אמרינן דכאן נמצא וכאן היו מעיקרא. והוי מעיקרא באירוסין הראשונים. אע"ג דמפסיק רשותא דידה בנתיים (צ) וא"כ לא הוי קידושין שלו חל והוי מקח טעות. ואין מגיע קנס רק בקידושין. והוי כמו שם שכתב הרא"ש. דאם נתבגרה לאחר אירוסין ונמצא מומין. אמרינן דהוי באירוסין קודם בגרה. דכיון דהכתובה הוי לדידה הוי אירוסין ברשות בעלה. וא"כ בכאן נמי לעניין מזונות דהוי לדידה. אמרינן כאן נמצא ברשות בעלה. והוי מקודם באירוסין הראשונים והוי מקח טעות (ק) וזה פשוט דאינו מגיע קנס רק בקידושין מאי דנכנסה לחופה השתא. וא"כ כיון מה דאינו מגיע קנס הוא בודאי. ולא מחמת ספיקא דדינא. דהא ממ"נ אם מודה הבעל השתא דטען שקר. הוי מודה בקנס ופטור, ואם הוא טוען דלא מצא בתולים ג"כ פטור משום מקח טעות, והנה באמת אפילו אם ימצא הסדין מלאה דם נמי לא שייך לחייבו בקנס בהוציא שם רע על קידושי ראשונים, לפי מה שאכתוב לקמן בד"ה ובזה מיושב שפיר כו' וא"כ כיון דמן הדין לא מגיע קנס ולא מטעם ספק, שפיר הוי הדין דאין מחויב לקיים ולו תהי' לאשה וכפסק הרמב"ם, ומתורץ קושית המל"מ הנ"ל

(יא) והנה יש הוכחה לפסק הרמב"ם דלפסק הלכה אין הפי' ופרשו השמלה דמלאה דם מצאו השמלה. דהנה הרמב"ם פסק פרק כ"א מהלכות עדות דין יוד. מוציא שם רע על אשתו. שהביא עדים שזינתה כשהיא ארוסה. והביא אבי' עדים והיזומום. הרי עדי הבעל נהרגין וכו'. וכן שניים וכו' בא על בתו של פלוני. נהרגין ומשלמין קנם לאבי'. וכתב בס' לח"מ. אבל באמת דברי רבינו הם מתמיהין דאמאי משלמין כסף לאבי' דמשמע בסיבת עדותן היו מפסידין מאה כסף. הא בודאי אפילו לא היו הם מעידין לא חייב הבעל מאה כסף. כיון דלא הביא עדים שקרים על כך. וע"ק לדעתו. היכא דהיזימו עדי האב לעדי הבעל אמאי כתב לעיל דאין משלמין ממון שהרי היו מפסידין לאב עיי"ש. והנה עוד הקשה אמאי נקט ארוסה דמשמע כשלא. בעל ולדברי הרמב"ם שפוסק כראב"י בלא בעל אינו חייב. ובאמת אין הקושיא כמו שהוא כתב (ר) רק דהכי קשה. דהא הרמב"ם כתב דבמוציא שם רע הוי חידוש דחייב אפילו זינתה לאחר החופה, ואמאי כתב דוקא זינתה באירוסין

וי"ל משום דהנה באמת יש ליתן טעם לדברי הרמב"ם. לפי מה שפסק ר"ת והוא בסנהדרין בדף ח' ע"ב בד"ה והביא האב עדים והיזומום כו' דאם העדות נתכחשו בחקירות. דמשלם קנס לאבי' עיי"ש. והנה הפ"י כתב בפ' נערה שנתפתתה דף מ"ב ע"א. דעיקר דהא דקנס אינו זוכה עד שעת העמדה בדין. הוי הטעם משום דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ודילמא יודה ויפטור, והנה התוס' בב"ק דף ע"ד ע"א בד"ה דאכתי כו' לא כתבו כן עיי"ש. אך זה עכ"פ יכול להיות אמת כמ"ש הפ"י. דאין צריך לגמור הב"ד ולפסוק עפ"י העדים. רק שיבואו עדים ויעידו ותו אי אפשר לפטור מזה אפילו אם יודה דאז הוי כמו ממון. והנה התוס' מפלפל בפסחים (ש) אם יכולים לחזור קודם שיחקרו בחקירות. ובירושלמי איתא דיכולין לחזור קודם שנחקור איך שהיה. וא"כ מ"ה חייבים דהנה הפי' דמקודם אמרו שראו שזינתה. ואח"כ דורשין וחוקרין וע"ז הם חייבים קנס. דעל החקירות היה להם לומר אין אנו יודעין. והוי הדין דאין האשה נהרגת. והבעל משלם קנס. הגע בעצמך, אם העדים העידו דהלוה. ואח"כ אחר שעה העידו דראו דפרעו. והוזמו על הפירעון. בודאי. צריך לשלם כאשר זמם. דנהי. דעל ההלואה על ידם נתחייב מ"מ אחר זה על הפירעון דרצו להפסידו למלוה חייבין ה"נ בכאן (ת)

והנה אע"ג דהרמב"ם פסק דבאמת אין העדים זוממין חייבין עד שיוגמר הדין הטעם משום דאל"כ עדיין לא איתעבד כלל ע"י ומשא"כ בכאן דכיון דלא נתכחשו על החקירות ממילא אין חייב קנס עדיין וממילא הפסיד. ובשלמא בשאר דברים שבממון או קנס הוי קודם גמר דין כמו שהוי מקודם, ולא הפסידו עדיין כלל. ומשא"כ בקנס בכאן. כל כמה דלא נפסק. ועדים שקרים נמי כ"ז דליכא, פטור מקנס, והשתא על ידן איתעבד מה דעדיין ליכא עדים עד עתה, והרמב"ם במה דנקט בהלכות סנהדרין פ"ה הל' ג' לא נאמנו דברי הבעל עיי"ש, הוי הפי' נוטה לשיטת ר"ת הנ"ל גבי מוציא שם רע, וא"כ מיושב כנ"ל

(יב) והנה על קושיא השני' של הלח"מ, י"ל משום דהנה התוס' בכתובות דף ל"א ע"א בד"ה ר"א אמר בזר שאכל תרומה. כתבו, וז"ל ור"י רצה ליישב פ"ה דחשיב הכא מיתה לזה ותשלומין לזה, לפי שהם ב' מעשים אכילת תרומה וקריעת שיראין. וכן פלוני בא על בתו של פלוני. שהיה יכול להעיד עליו בלא הבת ועל הבת בלא עליו. פלוני בא על נערה המאורסה סתם. או פלונית זינתה וכו' ואין נראה להרשב"א. דהא אמר