שו"ת ר' משולם איגרא רמח

דם אין להורגה כו' והעדים לא יתכחשו ע"י זה דיש דם דדילמא הנואף היטה עיי"ש. והנה מ"ש המהר"ם שיף. דהא מ"מ מועיל פרישת הסדין דיש דם להראות לו דהא מאי דאמר לא מצאתי בחולים הוי שקר. ויצטרך עכ"פ לשלם קנס אף דמקטלה [ל"ק] דהא הנה התוס' כתבו בסנהדרין בדף ח' ע"ב בד"ה והביא האב עדים כו' דהיכא דלא קרינן בי' ולו תהיה לאשה אין מגיע קנס ע"ש

אך באמת י"ל דהנה המל"מ (ט) הביא בשם הריטב"א דבאונס אם הוא המאנס טען דלא הוי בתולה אין מגיע קנס יע"ש [וכן משמע] מהר"ן. שהקשה על הא דאמרינן חכמים תיקנו כו' והם האמינוהו שאם אמר פ"פ כו', דלמה לומר הטעם בכתובה דהם האמינוהו, מה"ת דלא יהא נאמן ותי' הר"ן דבא ליתן טעם אמאי לא תיקנו רבנן דלא יהא נאמן יע"ש היטב (י) וע"ש במל"מ הנ"ל. והנה הא דכתב הרמב"ם דבתוספת כתובה אינו נאמן הטעם משום דיש לה מיגו דנאנסתי או מוכת עץ וגם חזקה אמרינן מיגו להוציא וכמ"ש לקמן (כ) וא"כ בכאן הא טען דהוי בעולה, והאב לא טען ברי, וא"כ קשה מאי מהני דמביא עדים שמזימין לראשונים, הא הוא טען דלא מצא דם והוי אסורה עליו, ולא קרינן ולו תהיה לאשה, כדברי התוס' בסנהדרין הנ"ל, אך באמת הא הדין דמותרת מכח ס"ס, אך מה הוי ס"ס ספק אינו תחתיו, וא"כ ממ"נ פטור מקנס דהא אם הוי מקודם והוי מקח טעות ולא הוי קידושין, והוי כמוציא שם רע על אשה אחרת שאינו אשתו שאינה חייב בקנס, ובתחתיו ברצון לא קרינן ולו תהיה לאשה, ואמאי מניע קנס דמוציא שם רע, ומ"ה ס"ל לראב"י דבעינן עכ"פ דיהא דם על השמלה, והרי דהוי בתולה ולא בעולה (ל) אך הרמב"ם ס"ל, לפי שיטת המ"מ בפרק ט"ו מהלכות טוען, דהוי פלוגתא דרבי ורשב"ג אם הדין דטען על מלוה ע"פ פרעתי דהוי נאמן. ואם אמר דיש לו עדים צריך דוקא שיעידו העדים. דאם נמצא דהעדים הוי נתכחש אינו נאמן. וא"כ כיון דהוזמו העדים שהביא ממילא אין נאמן וכן כתב רש"י להדיא בסנהדרין דף ח' ע"ב ד"ה והוזמו, דאיגלאי מילתא דאהני עדים סמך והנך סהדי שקרי, ואפילו להפסידה כתובתה אינו נאמן עיי"ש, וא"כ מ"ה פסק הרמב"ם דהפי' שמלה הוי רק בירור דברים על ידי עדים, ומתורץ שפיר הרמב"ם

(ח) ולפי"ז מתורץ שפיר קושית התוס' (מ) דאמאי בלא אמר לעדים בואו והעידונו פטור מקנס ולוקה, דבאמת ה"ל מוציא שם רע אפילו בלא אמר לעדים, ורק דאין צריך לשלם, דבאמת איירי דלא נתברר הדם, ומ"ה אין יכולים להוציא ממנו קנס, אף שהוזמו עדיו, כיון דהוא טוען דעדיין הוי בעולה והוי מקח טעות, ורק [ה"מ דצריך לשלם בלא פרישת השמלה הוא רק כשאמר בואו והעידו] דצריך לברר כנ"ל

והנה היכא דהוי אמר שיש לו שטר והוי מזויף, כתבו כל הפוסקים דבזה מודה הרמב"ם דצריך לברר הדבר, דכיון דהוא מהדר אחר זיוף, והנה הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות נערה בתולה הלשון במוציא שם רע דהוא טען כן בפני ב"ד דיש לו עדים עיי"ש, ומ"ה צריך לברר, וא"ש הרמב"ם כנ"ל

(ט) ולפי"ז י"ל הא דהרמב"ם כתב שם בהלכה ט', דמוציא שם רע על קידושין ראשונים, דאין משלם קנס ורשאי להוציא, דכל היכא דאין משלמין קנס אין קרינן ביה ולו תהיה לאשה, והקשה המל"מ דהא זה הוי ספיקא דדינא אם מוציא שם רע על קידושין ראשונים, דאיבעיא הוא ולא אפשטא, ומספק שפיר פסק הרמב"ם דאין משלם קנס, אבל מספק צריך לקיימה, דילמא באמת חייב קנס וספיקא דאורייתא לחומרא עיי"ש

וי"ל, משום דהנה עי"ל על קו' הנ"ל (נ) דבאמת [י"ל דמ"ה מותרת] דהא הוי נגד הספק דברצון הוי חזקת היתר לבעלה, ורובא דרצון הוי רק מדרבנן, ועכ"פ מן התורה שרי, אך עכ"פ נגד הספק השני דילמא לאו תחתיו, והוי מקח טעות, הוי חזקת הגוף דלא הוי מעיקרא, ומ"ה אמרינן או דהוי השתא מוכת עץ והוי חזקת היתר עם חזקת הגוף, או דהוי ס"ס להתיר, דילמא מוכת עץ, או בזנות והוי תחתיו ובאונס [ומותרת לו וצריך לשלם ג"כ] אך אם אמרינן דבאמת צריכה לטעון ברי דהוי תחתיו, וכאן האב טען א"י, ועוד דגם הבת טוענת דהוא שקר והוי בתולה עדיין ולא הוי ברי, אך אם אמרינן כפי הך דעה דנגד חזקת הגוף אין צריך ליטעון ברי, ולא הוי קשה, אך באמת רב אשי ס"ל בכתובות דף ע"ו רישא מנה לי בידך כו' עיי"ש, ופירשו התוספות דלא מהני חזקת הבת לאבי' עיי"ש, וא"כ האיך מהני חזקה, אך ל"ק, דהנה בס' א"ז פירש על הא דאמרינן שם ע"ב כלה בבית אבי' ולקדושין, והנה בסיפא אמאי על הבעל להביא ראיה להוציא הקידושין מהאב, הא חזקה דידה לא מהני לאבי' ותירץ דכיון דמהני חזקה דידה לדידה לענין הכתובה מהני ג"כ לאבי', וא"כ בכאן (ס) [דהוי] לאחר החופה שפיר מהני החזקה להאב דכיון דמהני לדידה לכתובה, ואפילו להרמב"ם דפסק דכתובה לא הוי מן התורה, מ"מ ניחא, דכיון דהרמב"ם פסק מזונות מן התורה, וא"כ שפיר מהני החזקה לדידה, דאין רשאי להוציא, וא"כ חייב במזונות, ואם כן מהני לאבי' [ג"כ, ומ"ה צריך לשלם קנס]

(י) והנה מסופק אני, במה דהוי הדין לענין פסח, דאמרינן כאן נמצא וכאן היה דלא מחזקינן ממקום למקום, ומזמן לזמן מחזקינן, אם הוי במקום זה המאכל, ואח"כ טילטלו למקום אחר, ואחר כך החזירו למקום הראשון, ומצאו החמץ השתא במקום הראשון מאי, אם אמרינן כאן נמצאו כאן היו, דהוי מקודם זה, בעת דהוי מעיקרא על מקום זה, או דכיון דעי"ז, א"כ אתה מחזיק ריעותא שהיה במקודם על מקום זה, ואם כן יהא איתרע גם מקום האחר שהיה בינו לבינו קודם שהוחזר למקום הראשון, וא"כ הוי ממקום למקום ולא מחזקינן מאי דינו

והנה י"ל דתליא בהך פלוגתא דהוי פרק ששי מטהרות דאם הוציא מסוכן לרה"י, ואח"כ לר"ה, ואח"כ לרה"י, ומצאו מת וא"י היכן, דלר"ש הוי ר"ה מפסקת דספק טומאה בר"ה טהור, ואמרינן דאח"כ מת ברה"י השני, ולרבנן אמרינן דאוקי ברה"י על טומאה, דספק ברה"י טמא' וגם רה"י הראשון טמא, והר"ה טהור אע"ג דהוי תרתי דסתרי עיי"ש, ופסק הלכה כרבנן,