שו"ת ר' משולם איגרא רמה

ר"י לא אזיל וכו' וא"כ כיון דנגד קידושין (ד) עדיף חזקת הגוף מחזקת פנוי', והוי כמו לא ראו המקדש והמתקדשת לעדים דלא היה כוונתו בודאי לקידושין. דאנן סהדי. דכוונתו שלא יהא קידושין ע"ש (ה) וא"כ לר"י לא מקודשת כלל ולא מהני לצרף לחזקות ומשא"כ לר"ג אזלינן בתר חזקת פנוי' נגד חזקת הגוף וכמ"ש מהרש"א וכן הר"ש במשניות וא"כ הוי קידושין דהא אסורה לכל העולם ע"י ס"ס ולא מקודם וא"כ הוי נ"מ בקידושין ולא הוי משטה. ושפיר הוי לאשה תרי חזקות וזה א"ש

ומתורץ קו' המהר"ם שי"ף הא דאמר רבא סיפא כאן נמצא כאן היה והקשה דרא אדרבה בסיפא אפי' לא הוי כאן נמצא דמביא עדים משנתארסה היו המומין ואפ"ה צריך ליתן הכתובה משום חדא במקום תרתי עיי"ש. ולפמ"ש א"ש הפי' דבסיפא כאן נמצא וכאן הי' ונמצא דבאירוסין י דאם מביא ראיה דמן אירוסין והוי הדין דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ולא הוי מקודשת לר"ג רק מכח הס"ס ושפיר לא שייך לענין קידושין משטה והוי מקודשת וכדלעיל. וא"כ הוי שפיר חרי חזקות לאשה לסייע ולבעל חדא חזקה והוי חדא במקום תרתי כנ"ל

והנה מ"ש לעיל ליישב קו' התוס' דמקשה דוקא לר"א ולא לשאר אמוראי כנ"ל והנה עי"ל דאפשר דהא בקידשה סתם התנא מסופק אם הוא חפץ ואינו מקפיד. ואם הוי נמי חזקה דאין מפייס במומין או לא. אך דלא מצי לאפוקי ממון דלמא הוי חזקה דאין מפייס במומין. ואך עכ"פ הוי ס"ס ספק לתנא וספק דילמא הוי מומין אח"כ. אך לענין ממון לא מהני ס"ס אך לענין קידושין מהני' ס"ס ושפיר הוי כמו עדים דכיון דלא הוי חב לאחרים דהוי (ו) אסור מכח ס"ס כנ"ל. אך דילמא יבדוק מיד וא"כ הוי חב לאחרים אם יבדוק מיד ולא יהא קידושין וכדלעיל משום דאין ראוין לבא ברגע. חדא ומיושב קו' התוס' (ז) סימן

לה

(א) כתובות דף ט' ע"ב אמר רב יהודא אמר שמואל האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה אמר רב יוסף מאי קמ"ל תנינא כו' אבל בגליל מצי טעין והקשו בתוס' דילמא ביהודא נאמנת כשאומרת שבא עלי' באירוסין אבל לא בגליל אבל כשטוענת בתולה הייתי גם בגליל נאמנת וי"ל דמשמע ליה אינו יכול לטעון טענת בתולים בכל ענין, בין שאמרה שבא עליה באירוסין בין שאומרת פתח נעול דביהודא נאמנת במיגו דאי בעיא אמרה באירוסין בא עליה ולא בגליל דליכא מיגו והקשה המהרש"א דלפמ"ש בתוס' לקמן דלא אמרינן מגו להוציא מאי איכא למימר עיי"ש

וי"ל דהנה התוס' בד"ה לא דקא טעין כו' הקשו. דליהמנוה לדידה במיגו דהוי טוענת מוכת עץ אני תחתיך. ותירצו. או משום דהוי מיגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. או משום מיגו להוציא עיין שם. [ונמצא דהא אם אמרינן הך התירוץ דלא אמרינן מיגו להוציא. וא"כ אין צ"ל דלא אמרינן מיגו במקום חזקה והך חזקה [דאין אדם טורח] עדיפא [ממיגו] ואדרבא י"ל להיפוך דהך חזקה גרוע (א) והא ראיה דאינו נאמן רק משום דכתובה] מדרבנן והם אמרו והם אמרו (ב) הא [אם הוי כתובה] מן התורה לא (ג) א"צ לומר דאלומי' רבנן בכאן לחזקה דהכא. וא"כ כיון דבאמת הדין דיהא האשה נאמנת לומר דהוי עד השתא בתולה יהי' הטעם מה שיהי' [גם בלא מיגו] ורק דמ"ה מהימן הבעל מכח חזקה דאין אדם טורח כו' וא"כ כיון דמיגו אמרינן נגד חזקה ואזי הוי החזקה כמאן דליתא וא"כ ממילא נאמנת האשה גם בלא המיגו כיון דנסתלק החזקה

והנה אם אמרינן הך תירוץ של התוס' משום מיגו במקום חזקה וא"כ ל"ש תירוץ התוס' דביהודא נאמנת במיגו דהא לא אמרינן מיגו במקום חזקה. י"ל דהכי נמי ל"ק. דהנה לכאורה מאי מקשו התוס' מכאן אבל כשטוענת בתולה הייתי. בגליל נמי נאמנת. ואמת לכאורה י"ל על קושית התוס' [דל"ק] דהא א"כ (ד) תהא נאמנת במיגו דהוי אמרה עדיין עד השתא בתולה הייתי ואין צריך לתירוץ של התוס' אך דקו' התוס' מכח דהא הוי מיגו להוציא ולא אמרינן. דהא באמת לא נאמנת בגליל שבא עלי' באירוסין רק מטעם מינו. והוי מיגו להוציא וע"ז תירצו התוס' שפיר דמסתמא בכל ענין כו' ול"ק קו' מהרש"א מכח מיגו להוציא. וכדלעיל מכח דרק לחזקה מיגרע. ומשא"כ אם נימא הך תירוץ דמיגו נגד חזקה לא אמרינן אזי אין צריך לשום תירוץ. דהא ל"ק קושית התוס' הלזו כנ"ל משום דא"כ תהא נאמנת בגליל [גם כשאומרת שבא עלי' באירוסין] במיגו דהוי עד השתא בתולה. וא"ל דמיגו הוי נגד חזקה. דהא השתא בעי לסייע לשמואל דאמר נאמן הבעל משום החזקה. וא"כ אם נימא [כקו' התוס' ואפשר] דלא כשמואל. וא"כ לא ס"ל להך חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. וא"כ לא הוי מיגו במקום חזקה

(ב) ובזה מיושב מה דהקשה התוס' בזה שם. אבל קשה דמייתי מדיוקא והוי ליה לאתויא מרישא דאלמנה מן האירוסין כו' ויש להן טענת בתולים. וע"כ לענין כתובה איירי דלאוסרה בלא"ה נאמן גם מן הנשואין כדמוכח לקמן דפריך וניחוש שמא תחתיו זינתה. והקשה הפ"י דלפי שיטת התוס' לקמן בדף י"ב ע"א בד"ה וניחוש שמא תחתיו כו' לא הוי הך קושיא רק לרב אשי ודילמא לא ס"ל לרב יוסף דמקשה תנינא כרב אשי. והנה הפי' בקושיא שלו (ה) הוי הכי. דבאמת [מאי ראיי' התוס'] דילמא מן הנשואין לא נאסרת על בעלה. ושפיר תלינן בבעל הראשון רק דקושית הש"ס הוי שם כמ"ש רש"י דאמאי לא מפסדת לכתובה דעי"ז יטעה ולא יבוא לב"ד ובאמת אם יבוא לב"ד דילמא יהא בירור ע"י עדים דזינתה תחתיו ולא מבעל הראשון. וא"כ באמת [ע"כ קושית התוס' רק] לרב אשי [דלדידיה ע"כ] צריך לתרץ כשקידש ובעל לאלתר. וא"כ ע"כ אין נ"מ לאוסרה ומה שא"כ למאן דלא ס"ל כרב אשי [זו הוא קושית הפ"י]