שו"ת ר' משולם איגרא רמא

ארי' רק ליב וא"כ לא הוי אפילו שם הטפל. י"ל דהא כתב הב"י גבי חיים ביבאנט דאין צריך לכתוב רק א' הואיל דהוי רק הפי' על השם ורק דדחי הב"י מאביגיל אביגי'. וא"כ כיון דהא דמיא לזה וא"כ הא כתב הב"ש גבי אביגיל אביגי' דאם כתב כמו שם העריסה כשר אלמא דלא חשבינן כנשתקע כיון דיוצא משם זה וכמו גבי חולה וא"כ גם כאן הוי כלא נשתקע. וא"ל דהוי חילוק דכיון דשם העריסה הוי שני שמות ומיגרע מ"ה. כתבתי לקמן ראי' דז"א

והנה מכח מה שכ' הם ראיה מכח תשובת מהרי"ו אינה ראי' דהא שם החולה אם לא נקרא כלל או שנשתקע לא כתבינן. ואם עולה לס"ת כתבינן והנה העליי' לס"ת הוי בשני שמות אלא ע"כ צ"ל דבאמת כיון דעכ"פ קרינן בהך שם וא"כ הוי עיקר שם החולה. ה"נ בנשתקע. ויש ראיי' דאל"כ קשה גבי נתינה הא לא הוי שם כלל דהא לא הוי עכ"פ אפילו ידים מוכיחות דאפשר דהוי הפי' דמיקרי שני שמות. א"ו דהוי הפי' רק שם אחד וכן יש ראי' דאל"כ למה לא כתבינן בבירור ולענין דמתקרי אעפ"כ בדיעבד כשר. דהא העדים לא פסלינן מכח מיחזי כשקרא דהא הוי עבידי למיטעי ועוד דאפילו בדרך רחוק יכול לפרשו. ועוד י"ל כפי מ"ש בס' ג"פ דחסרון לא הוי משום לעז וכן מוכח מתשובת תה"ד גבי שם הכינוי. דלא מיקרי לבד משמע דלא שייך לעז בכה"ג. דהא עדיין קשה דסבורים העולם דהוו שני שמות א"ו כסברת ג"פ. וכ"מ מהא אם דילג באמצע הוי כשר דאמרינן דילג. קשה הא הוי עכ"פ כלא כתב זמן, א"ו דכיון דהוי חסרון הוי כמו שכתוב בו זמן משו"ה לא שייך למפסלי'. וכן לעז קשה דסבורין דבאמת נכתב לפני כמה שנים ולא לאיש זה. א"ו דכיון דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון הוי מוכח מתוכו וליכא לעז וא"כ ה"נ בכאן לא פסול משום חסרון. ועוד י"ל דהא עיקר לעז אם יש לאחד שני שמות וחסר שם אחד וא"כ הוי דמיא למ"ש הש"ך בחו"מ סימן מ"ט גבי חנני דלא מפסיל השטר ואם תפס לא מפקינן מני' עיי"ש: הלכות קידושין סימן לג

נידון השאלה. יש לעיין אם אמר המקדש הרי את מקודשת. אך העדים לא ראו נתינת הטבעת. ובתוכ"ד שהיו עדיין עסוקין באותו ענין אמרה המתקדשת בטבעת זו קידש לי

והנה אם גם המקדש אומר כן נ"ל דהוי מקודשת. וראיה דהנה איתא בתוס' דגיטין דף י"ט ע"ב דאם לא קראו הגט אינה מגורשת משום דהא העדי המסירה לא ידעו והוי כאילו לא נמסר בפני העדים. אך אם קראו בתוכ"ד הוי גט. וכן הוא בשו"ע בשם ר' ירוחם. וא"כ ש"מ מה שהעדים קראו בתוכ"ד הוי כאילו מקודם ידעו העדים. והנה איתא בא"ע לקמן בסימן מ"ה דאם יש עדים ששלחו הסבלונות אע"ג דלא ראו. מ"מ כיון דחזקה שליח עושה שליחותו הוי כאילו ראו. והנה בגיטין דף ס"ד ע"א פריך הש"ס וליהמני' לבעל דאמר גרשתיך כו' והדר פריך ונימא חזקה שליח עושה שליחותו. ומשני ה"מ לחומרא אבל לא לקולא. אלמא הך חזקה דבעל שאמר גרשתי את אשתי דבידו לגרש עדיף מהך חזקה דשליח עושה שליחותו. וא"כ בכאן איכא ק"ו דהוי מקודשת ויש ראיה לזה דהיכא דאיכא חזקה הוי כמו עדים ממס' כתובות דף ע"ז דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו והאי ראה ונתפייס הוא אלמא דחשבינן כאילו עדים מעידין כן דהנה באמת אפילו אם אמרינן כשיטת התוס' דפי' לעיל בדף ע"ג דהוי כוונתו באם שיהא החופה וימחול אח"כ יהא הקידושין חל השתא בשעת קידושין. והנה הראב"ד כתב דאם רוצה למחול התנאי צריך למחול בפני עדים דוקא א"ו משום דהחזקה דאין אדם כו' חשוב כמו עדים וא"כ אפילו הבעל שתק. מ"מ לפמ"ש הפ"י דמשמע מלשון רש"י בקידושין דף ס"ד ע"א דהא דנאמן האב לאמר קדשתי את בתי לפלוני דנאמן וילפינן מקרא ואין צריך קרא לענין שתאסר לכל העולם דהא הוי בידו לקדש לאחד. והנה מבואר בשו"ע א"ע דאם אין מכיר האשה אינה מקודשת אבל האיש אין צריך להכיר. וסברא הוא משום דהוא לא אסר על עצמו כלום אלא האשה אסרה על עצמה ומ"ה בעינן עדים דהכיר האשה דלא שייך גבי' הא הודאת בע"ד כיון דאסרה על עצמה כל העולם כולה והוי חב לאחרים וכדאיתא בקידושין דף ס"ה ע"ב. וא"כ בכאן כיון דהאשה בעצמה נאמנת לענין שתאסר לכל עולם כנ"ל משום דהוי בידה להתקדש לאחד. והוי תוכ"ד, והוי כאילו עדים מעידין עליה, דהוי חזקה כמו העדים ועל האיש אין צריך כנ"ל, ולא אמרינן כיון דאין נאמן על אותו האיש תו אין נאמן אלא אמרינן פלגינן דיבורא, והנה אם אמרינן דלא אמרינן פלגינן דיבורא א"ש, [דצריך שפיר הקרא לענין שתאסר לכל העולם כיון דעל זה האיש אינו נאמן], ואם אמרינן דזאת לא מיקרי ביד אבי' לקדש דילמא לא ירצה שום אדם לקדשה הוי א"ש [מאי דצריך קרא]

והנה יש לעיין הך דינא דאפילו אם לא טען משטה רק אם טען להד"ם דפסק השו"ע בחו"מ סימן פ"א סעיף א' דהוי מלי דכדי ולא דכירי אינשי ושפיר הוי כמו שטען משטה והט"ז שם פליג ופסק דאינו נאמן, וא"כ נמי בנידון דידן אה לא טען משטה רק להד"ם תליא בהך פלוגתא דהשו"ע והט"ז: סימן לד סוגיא דהיו בה מומין ועודה בבית אביה כתובות דף

ע"ה

(א) הרמב"ם פרק חמשה ועשרים הלכה וא"ו מהלכות אישות, בא על אשתו כמה ימים וכו' אין שומעין לו, חזקה שאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, וכתב הרב המגיד ולפי דבריו הסוגיא שבפרק המדיר גבי אוקימתא דרבא וכו' כמשמעה בבירור שאין אומרים חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ