שו"ת ר' משולם איגרא רלח

ומכ"ש בכאן דלא שכיח ליטמאן הכינוי לישכר יש לכתוב כן לכתחילה כמו גבי כהן. כיון דאביו והוא הוו כהנים סגי במה שכתבו לאחר כך לאחר שם אביו

(ו) ועוד יש לומר לתרץ מה שהקשה בס' ג"פ הנ"ל גבי כהן דסגי לבסוף, משום דהא התה"ד (ל) פסק והביאו בשו"ע (מ) דאם אין קורין שם הכינוי לחוד בלתי שם העיקר אין צריך לכתוב שם הכינוי, דהטעם דכתבינן שם הכינוי משום דיש שאינן יודעין משם העיקר ויאמרו דאין זה, ומש"ה הוי הדין גבי כינוי דלכתחילה אינו רשאי לכתוב הכינוי לבסוף משום דהוי לעז, דהא כיון שהם יראו השם ואינן יודעין מזה יאמרו דבודאי זה אינו הך המגרש, וא"כ בודאי לא קאי שם הכינוי על שם המגרש ומסתמא אחר הוא, ומשא"כ גבי כהן דכיון דהעולם יודעין [דהוי שמו] שם המגרש וא"כ לא הוי לעז ואפשר [לדעת] דקאי גם על זה. ואם כן בכאן דכיון דליכא הוכחה [להיפך] אין זה לעז, ויאמרו כולם דקאי גם על שם יום טוב

(ז) והנה אפשר לומר דהא דכתב הב"ש גבי משה ליב דלא יכתוב רק המכונה ליב, משום דשם כינוי הוי לשון לע"ז ומשה הוי שם הקודש וא"כ א"א לכתוב המכונה משה ליב, משום דמשה הוי לשון הקודש וליב הוי לשון לע"ז. ומשא"כ אם הוי שניהם קודש או לעז כותבין (נ)

(ח) והנה במס' גיטין דף ל"ד ע"ב מביא הפני יהושע (ס) הירושלמי וז"ל איש פלוני וכל שום שיש לו הגע בעצמך דהוי שמו ראובן ואסיק שמיה שמעון אלא אני פלוני וכל שום שיש לי עכ"ל, ופרשוהו הקדמונים בדרכים שונים הלא הוא הרא"ש והר"ן ז"ל בספריהם וסיים הפ"י ולולא כו'

[וי"ל] דהנה התוס' כגיטין דף פ' ע"א כתבו דהאיך מהימן עפ"י עצמו מקום דירה אלא ודאי דכל דבר דאינו צריך לא פסול שינוי. והביא ר"ת ראיה מהא דכתובות (ע) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלא אכולא מילתא קא מסהדי כו' ולא על מה שכתוב שהוא כהן כו' עי"ש היטב. והנה דעת כמה פוסקים דכל היכי דלא הוי ידעינן בשעת מעשה דיש לו שם במקום אחר כשר יעו"ש בס' ג"פ. וא"כ באמת לא קשה האיך מהימן דכיון דלא ידעינן כשר, אך באמת עכ"פ יחתמו העדים על שקר. אך סברת ר"ת דלאו אכולה מילתא כו'. אך לפי מאי דחילק הרשב"א והביאו בש"ע חושן המשפט (פ) בין לשון העדים. וע"ז משני דהכי כתוב לשון הבעל. וא"כ לאו אכולא מלתא קא מסהדי וא"כ זה הפירוש. הגע בעצמך ואמאי מהימן. וע"ז משני דהוי לשון הבעל. ומכאן אדרבה ראיה מירושלמי כפי' הר"ת וכמנהגי'

(ט) והנה לפי החילוק שחילק הש"ך סי' מ"ט דמ"ה צריך לכתוב הכינוי מקודם משא"כ בנרי"י דהאיך יכתוב ויפסוק בין החתימה. ומש"ה א"ש דבכהן א"צ לכתוב כהן מקודם שם אביו דכיון דהוי הפסק בחתימה ומ"ה הוי הדין בנידון שבא בשאלה [לעיל בסמוך] דשם המגרש הוי ליה שני שמות לשון הקודש. ולכל שם הו"ל כינוי דכותבין שני שמות לשון הקודש ואחר כך הכינויים. וקאי על שם הראשון, דכיון דא"א להפסיק בשם שקורא לתורה או שחותם וכן הוה הדין בכהן דאין מפסיקין לכתוב כהן קודם כתיבת שם אביו, וכן לפי התירוץ שתירץ בספר ג"פ [רשמנו לעיל באות ה'] דכיון דלא חשבינן דלמא הוי חלל דלא שכיח, ומכ"ש בכאן דלא שכיח דלשם השני יהא הכינוי הראשון וכמ"ש הש"ך סי' מ"ט גבי דוקא האיך דשייך לשם אביו ג"כ כינוי זה

(י) ועוד יש לומר דהנה באמת דהתה"ד (צ) כתב דהיכי דשם העיקר היו קורין עם של הטפל ביחד אין צריך לכתוב שם הכינוי דטעמא דצריך לכתוב שם הכינוי משום דילמא איכא דלא ידע דהוא יש לו שם זה וס"ל דאין זה שמו. וא"כ ע"כ שם הכינוי אין על שם זה, דהא לא ידע דהוא שמו כך. ומשא"כ גבי כהן דכיון דאיכא שמו עכ"פ בודאי איכא למימר דאפשר דקאי גם על כינוי, וכיון דא"ל כך וכך לא הוי לעז. וא"כ גם בכאן עכ"פ. דכיון דשמו של הכינויים וממילא ליכא לעז דא"ל דקאי גם על שם הראשון, וזה הטעם גבי משה יהודא המכונה ליב. דכיון דעכ"פ ידעו דשמו משה וא"כ א"ל דגם הכינוי הוי רק לשם יהודא ומשה. וא"כ ליכא הוכחה. בשלמא שם איכא הוכחה דעיקר הוכחה דלא ידעו כלל משם העיקר ומה"ת לומר דקאי על שם המגרש. ומשא"כ היכי דידעו משמו דהוי הוכחה דהכינוי לזה

(יא) ועוד יש לומר הפירוש בירושלמי דבאמת לדין הירושלמי לכתחלה צריך לכתוב אפילו אם יש לו שני שמות במקום אחד. וע"ז מקשה הש"ס [בירושלמי] בפשיטות דהא אם שינה הוי פסול וא"כ האיך יסמוך מוטב שלא לכתוב דהא יבוא לידי שינוי וע"ז משני דהוי לשון הבעל וא"כ עדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי. וא"כ היוצא לנו מזה דהיכא דאין צריך. גם השינוי אינו פוסל. וא"כ אפילו אם נימא דהוי הוכחה מדלא כתב לאחר כל שם בפ"ע שם כינוי מ"מ לא הוי שייך דחתמו שקר והוי לכולי עלמא כשר

(יב) והנה בודאי זה לא שייך לומר דיכתוב על כל שם הקודש שם הכינוי דהיינו למשל דשם הקודש הוי יום טוב ישכר ושם החול ליפמאן בער ואם יכתוב יום טוב המכונה ליפמאן. ישכר המכונה בער אתי למטעי ויאמרו דישכר ג"כ הוי כינוי ליום טוב והוי שני כינוים. ולא כתב והמכונה דאין זה דיוק כלל. וכמו דגבי כהן איתא דיסבור דהוי כינוי. ובאמת הא הוי שם הקודש וצריך לכתוב דמתקרי אך בשביל זה לא נפיק מידי לעז בעלמא

(יג) והנה באמת אם הוי ידעינן דיש לו שמי' אחר במקום אחר [היינו] במקום נתינה מסתמא ידעינן מה שמי'. רק דלא ידעינן כלל (ק) במקום נתינה אם יש לו שמי' אחר דהוי רחוק. וא"כ כיון דרק עפ"י מה דאמר הוא (ר) וא"כ יש לכתוב שמי' שבמקום אחר כיון דלא ידעינן אם יש לו שמי' חוץ מה דהוא אמר שם אחר וע"ז לא מספקינן. וא"כ הוי שפיר דינא דר"ת. דכיון דא"צ לכתוב שם אחר כשר רק שמו דהוא אמר כתבינן בשם הבעל. דאמר אני וכו' דו"ק ותשכח

(יד) ואו י"ל דאפי' ידעינן דיש לו שם אחר. ולא ידעינן מה דהוה שמו מ"מ באמת הוי מדרבנן וא"כ