שו"ת ר' משולם איגרא רלז

סומכין על דברי ר"א דס"ל עדי מסירה כרתי. וא"צ מוכח מתוכו וכשר אף לכתחלה כן נ"ל לכאורה

(ו) אמנם באמת בלא"ה נמי ניחא. דהנה הרשב"א שמביא ב"י שהבאתי לעיל כתב הטעם דפסול בבן יעקב לבד דבעינן דיהא ניכר מתוך הגט איזהו המגרש. והרב"י כתב בשם תרומת הדשן דהא דס"ל לר"ת דבשני יב"ש בעינן משולשין באם אחד כהן ואחד ישראל וכתב גט לזה הישראל לא בעינן משולשין דהוי שפיר מוכח מתוכו מדלא כתב כהן וא"כ בעובדא דידן נמי ניחא. דקיי"ל בחושן משפט סי' מ"ב דאם נכתב למעלה חנני ולמטה חנן ילמוד תחתון מעליון. דבאות אחת אמרינן דטעה הסופר. והנה עתה נחזי אנן אף לפי דברי החולקים על המגיני שלמה שהבאתי לעיל וס"ל דאם נחסר בשנת אף דניכר סגנון הדבר נמי פסול. והיה אפשר לומר דאף באות אחת נמי ס"ל דפסול אף דניכר סגנון הדבר. אפ"ה אינו דומה להא דחנני וחנן שהבאתי דשם גבי חנן אמרינן שפיר כיון דאיכא טעות סופר באות אחת אמרינן דמה דכתב חנן בשיטה אחרונה הוי כאלו לא נכתב כלל ושפיר אנו סומכין על הראשונה משא"כ גבי בשנת מה תאמר דהוי כאלו לא נכתב א"כ פסול דהא באמת לא נכתב. וזהו [דוקא] שם גבי בשנת אבל בכאן ביצחק הא כבר כתבתי דבן הירש בעצמו הוי לן למימר דמהני. אלא דטעמא דהרשב"א משום דלא ניכר מתוכו כמש"ל וא"כ הא באות אחד אמרינן שטעה הסופר וגם אנחנו רואין שטעה בזה. וא"כ שפיר אמרינן דאנו סומכין על הא דכתב יחק דע"כ כוונתו היה יצחק דבאות אחת אמרינן דטעה ויחק אינו שם כלל. א"כ כיון דכתב יחק שפיר ניכר דכוונתו היה יצחק ובאות אחת טעה. ובזה שכתב יחק לא שייך לומר דטעה דבשני אותיות לא אמרינן זה כדאיתא בחו"מ שם. ומכ"ש לכתוב שני אותיות וא"כ שפיר אמרינן דהיה כוונתו יצחק. ומה תאמר הא עכ"פ לא נכתב יצחק כמו דאמרינן גבי בשנת ז"א דהא אינו צריך לשם יצחק אלא שיהא מוכח מתוכו כמ"ש. ולענין זה שפיר אמרינן דאף בדבר אשר לא נכתב הוי שפיר מוכח מתוכו כמו גבי שני יב"ש שהבאתי באם לא כתב כהן. וא"כ גם כאן כיון דמזה שכתב יחק ניכר. שכוונתו היה יצחק אף אם לא נכתב באמת. מ"מ שפיר הוי מוכח מתוכו כמ"ש. אף מדבר שלא נכתב. וכמ"ש הטו"ז גבי מומר בנכתב שם יהודית אף שנשתקע הוי כמו שנכתב סימן באיש זה. ובהא דשאלו לתינוקת וקצת אמרו שהוא צדי"ק וקצת לא. נמי יש לצדד היתר. דהב"י מביא ס"ס קכ"ו בשם תשובת הרמב"ן בגט שנכתב בו רי"ש שבשם האשה והגג קצר מאד משאר הרי"ש והשיב הרשב"א כיון שלא נמצא מארץ ההוא שקרא בו ריש כי אם אחד פסול. מדדייק וכתב אלא אחד משמע הא מקצת קוראין כך ומקצת כך כשר. האף אמנם דבשו"ת מהר"מ לובלין משמע דבמקצת קוראין כך ומקצת כך נמי פסול. מ"מ הוא הכשיר שם בעובדא דיליה בסימן כ"ד מטעמים אחרים עי"ש. ואע"ג דלפי תיקון האותיות שכתב הב"י צריך להיות הצד"י יו"ד וזיי"ן כמ"ש בא"ת ובכאן אינו כן. מ"מ הא כתבו הפוסקים דבדבר אשר אין לו שורש בש"ס אין לפסול הגט בשביל זה. וגם זה דבחי"ת איתא בש"ע לגבי תפלין דהיכי דלא נדבק שפיר רגלי החי"ת כשר. אף דתינוק אינו קורא אותו חי"ת דאמרינן דתינוק אינו מורגל כ"כ. ה"נ גבי גט י"ל כן. את זה ראיתי ונתתי אל לבי להכשיר הגט במקום עיגון ובצרוף כל הני טעמים שאמרנו: סימן ל

שלום לאלופים הרבנים המופלאים דייני צדק דק"ק קאלוש נרם

יאירו

(א) נידון המגרש דשמו לעליית התורה ובהחתימה. יום טוב ישכר ושם החול ליטמאן בער, הדין הוא דיש לכתוב יום טוב ישכר המכונה ליטמאן בער, ולא יכתוב יום טוב המכונה ליטמאן, ישכר המכונה בער, דאפשר למיטעי דישכר גם כן הוי כינוי, וכמו דאיתא הך סברא בכהן (ו) דלא יכתוב אחר הכינוי דלא יסבור דזה גם כן הוי כינוי, וא"ל דאי הכי הוי לכתוב והמכונה בער והמכונה בוא"ו דבשביל זה לא יהא הוכחה, דהנה הוי בזה כמה חלוקים האיך דמעיקרא גבי דמתקריא כתבינן בלא וא"ו וא"ל דיטעו דקאי על סמוך לו, דהיינו רק על ישכר ויסברו דקרינן ליה יום טוב ליטמאן בער, וכמ"ש הב"ש [בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד] בשם הנ"ש באחד דנקרא משה ליב ושם העיקר הוה משה יהודא דכתבינן משה יהודא המכונה ליב, דקאי רק על סמוך ליה ולא על משה. י"ל דהנה הש"ך כתב בחושן משפט סי' מ"ט ס"ק י"ד דהא דכתב הב"י דנר"ו קאי על שמו ובכינוי דכתבו הסדרים דאין לכתוב פב"פ המכונה פלוני דהוי משמע דקאי לאב, וכתב הש"ך ועוד שאני התם דכיון דכותב המכונה פלוני ב"פ א"כ חתימתו דבוקה דהא הכינוי שמו ואין כאן הפסק בין החתימה דשמו לשם אביו דתיבת המכונה לאו הפסק בחתימה וכו' יעו"ש, וא"כ בכאן העיקר מעיקרא כתבינן השם שעולה לתורה וחותם [בו], יום טוב ישכר וא"כ יהא הפסק בהחתימה שעולה לתורה וחותם, ואם כן קאי על

מעיקרא

(ב) ובזה מיושב הא דהקשה בספר גט פשוט (ז) אמאי הוי הדין בכהן דכתבינן לאחר שם אביו ואמאי הוי הדין בכינוי דהנה כינוי אחד לשמו ולשם אביו דצריך לכתבו לכל אחד בפני עצמו, ובכהן אמאי לא יצטרך לכתוב למגרש ולאביו, דלא יאמרו דהוי חלל, ולפי סברת הש"ך א"ש דכיון דהוי הפסק בהחתימה דכהן לא הוי עיקר שמו, ומשא"כ בשם כינוי לא הוי

הפסק

(ג) והנה הא דכתב הב"ש דאדסמוך ליה קאי. יש לומר דהפירוש דהא עיקר החשש דכינוי הוי בשביל לעז דיאמרו דאין זה וא"כ כיון דנוכל לפרש דקאי רק על סמוך [ליה] תו ליכא לעז. וכמו שאכתוב לקמן (ח) בשם תה"ד דעיקר היכי דלא שייך לעז ליכא

חשש

(ד) ועוד פשוט, דהא כתב הש"ך שם עוד חילוק דעיקר החשש רק דגבי שם אורי נמי שייך הך כינוי, ומשא"כ היכי דלא שייך הך כינוי להאב, וא"כ גם בכאן דאין רגיל דליטמאן יהיה כינוי לישכר, בודאי ארישא קאי, וכן איתא להדיא בשה"ג דמטעם זה חותמין פב"פ עד ולא חותמין עד מקודם שם אביו משום דהדבר ידוע דתיבת עד קאי על שלפניו, וכן איתא הך חילוק בספר גט פשוט (ט) וגבי עד חותמין לכתחילה כן. וא"כ גם בכאן יש לכתוב כן לכתחילה (

) (ה) ועוד דלפי החילוק שתירץ בס' ג"פ (כ) גבי כהן דלא כתבינן מקודם משום דהוי לא שכיח