שו"ת ר' משולם איגרא רלה

אך כיון דהוי רק מעוכב גט שיחרור ממילא יכול לקבל גיטו לבד, וא"כ מוכח דלא כהגאון הנ"ל דאל"כ היכי מצי עבד להשתחרר כיון דלא הוי גיטא לענין שיחרור עד דמטא לידיה, רק דלא מצי לקבל גיטו לרשב"א עד דיהא ע"י אחר, א"כ לימא נמי הכא הא מחוסר נתינה ע"י אחר מקודם שבא לידו לענין שיחרור, ועבד גמרינן לה לה מאשה ופסול מחובר, וא"ל כיון דבאמת כיון שנתן לאחר ממילא יכול לקבל וממילא מצי למיעביד שליח, וכיון דמטא ליד אחר ממילא משוחרר, הא ז"א, דהא כתבו התוס' בנזיר (ז) והביאם הבעל משנה למלך (ח) דאם אמר לשליח בעודו קמח ליטול חלה לכשיהיה העיסה, דלא הוי עיסה עדיין דלא הוי שליח, כיון דבשעת מעשה לא מצי עביד הבעה"ב לא מצי עביד שליח שיעשה אח"כ ולא הוי שליחות כלל, וכי עביד אח"כ הוי כמו בלא צוה א"כ ה"נ הכא לא הוי שליחות והמשכיל יבין

[ע"כ העתקתי והגהתי מס' אג"ר] [ולרוות צמאי למודי ה' אחבר כאן גם מחדושיו, השייך לענין זה

] והנה הא דקשה לפי הנך שיטות (ט) דלא מיקרי בן בריה ולא מצי למיהוי שליח מכח דלא מיקרי בן ברית, ולכאורה לפ"ז קשה האיך משוי שליח דהא בעינן אתם גם אתם מה אתם בני ברית כו' והנה איתא בפוסקים (י) דמשוי שליח

וי"ל משום דהנה רש"י פירש דאינו במצות, ובאמת כן איתא בפוסקים גבי זביחה דלא מיקרי בר זביחה (כ) וכן גבי קשירה דלא מיקרי בר קשירה [או"ח סי' ל"ט סעיף א'] והנה באמת הא אסור לו לאכול נבילה ובאמת אנחנו מצוין שלא ליתן לו נבילות מלפני עור לא תתן מכשול, רק דלא מיקרי בר זביחה. כמו ישראל מעליא, והנה איתא בתשובות (ל) אשת ר"י בן לוי שרי לישא משום דאשת איש ולא אשת מלאך ונ"מ אם יזכה אדם לזה, והנה באמת אם לא הוי הדין די"מ שקידש הוי קידושין, הוי באמת הדין דאפילו קידש מכבר, פקע קידושין כמו בר"י בן לוי, דהא אשת איש ולא אשת כותי, אך באמת הדין די"מ דהוי קידושין, וא"כ באמת מ"ה מצי משוי שליח דממ"נ מאי דיש בגויה שייכות במצות מיקרי ישראל, ומ"ה הוי אשת איש ולא פקע הקדושין, ומצד זה הוי מצי משוי שליח, ומצד זה דלא הוי ישראל מעליא ולא מצי משויא שליח ממילא פקע הקדושין ולא אשתו זקוק לו, דהנה באמת כתיב אשת רעהו, ולכאורה אמאי לא אימעיט נמי י"מ מכת אינו בן ברית, אך עכ"פ מיקרי קצת בן ברית, ומש"ה תפסו קדושין רק לצד ישראלית שבו, וכמו חצי בן חורין וחצי עבד, שליח משוי צד ישראלית וצד שני שבו אינו צריך לגט ולא לשליחות, ומשא"כ שיהא שליח לישראל מעליא, הא יש בו מקצת שאין בר שליחות, ולא מצי משוי [נ"ל דצ"ל להיות] שליח, וכמו בחצי בן חורין וחצי עבד דלא הוי יכול עי"ש ומתורץ

והנה אח"ז מצאתי קושיא זו באבן העוזר, (מ) והנה עוד שם הקשה, דהא אמרינן גבי תרומה (נ) לר"ש למה לי אתם כו' ואמאי לא נימא דנ"מ לי"מ, דהא איתא בתרומה דנפשיה, וי"ל דהפירוש דהא חזינון בשחיטה ובתפילין מיקרי אינו בר קשירה ובר זביחה ר"ל דהוי כאלו לא נצטווה, כיון דאין רוצה לקבל עליו המצות אע"ג דאסור לו לאכול בלא שחיטה, וא"כ באמת לא מיקרי בר מצוה, והנה בשלמא בתרומה לרבנן דאמרי דכותי אע"ג דאינו מצווה שלא לאכול בלא תרומה ואין מצוה עליה כלל להפריש ואפ"ה אם תרם מיקרי תרומה מעליא, וא"כ אלמא דלא תליא בתרומה דמיקרי שם תרומה במי שמצווה עליה להפריש תרומה דוקא. אך אפילו אינו מצווה מ"מ מיקרי תרומה מעליא וכמו דאיתא בנדה (ס) לענין הפלאה דמאי דהוי הקדישו הקדש הוי נמי תרומה. וכותים נדרו נדרים ונדבות. וא"כ שפיר הוי כותי איתא בתרומה דנפשיה. אך לר"ש דס"ל דכותי שתרם לא הוי תרומה. והוי באמת כן דתליא במי שמצוה עליה להפריש תרומה. וא"כ י"מ לא מיקרי איתא בתרומה דנפשיה דכיון דאינו רוצה לקבל עליו עול המצות. ומיקרי דאינו בר מצוה. ניהו דמן התורה הא איתא במצוה לתרום והוי כמו אע"ג דמצווה לשחוט מ"מ מיקרי דליתא בדנפשיה. דכיון דגבי נכרי לר"ש לא דמי תרומה להקדש ונדרים. וא"כ אם י"מ הפריש באמת הוי תרומה, וכמו דאם קידש אשה דמיקרי קצת בן ברית דהא הוא אסור לעבור על מצות רק במקום שנכתב וזבחת וקשרת, וכיון דאינו רוצה בקיום מצות לא שייך וקשרת וזבחת וא"כ בקדושין דשם לא כתוב כן והוי קצת בן ברית ומ"ה הוי קידושין שלו קידושין ומ"מ לא דמי לאתם דמה אתם הוי לגמרי בן ברית, כן צריך שלוחכם

לזכר עולם יהיה צדיק השו"ת דלקמן סי' העתקתי מגי"ק ולשון אחי אמי הצדקית ז"ל, ה"ה הון מוהר"ר יצחק אלי' זצ"ל בן רבינו הקדוש נבג"מ והי' חתן דודו הגאון מוהר"ר דוב בעריש זצ"ל הרב מהנובר ושם שבק לן חיים כבר עשרים בלי זש"ק יום ו' מרחשוון בשנה השנית לפטירת רבינו זצ"ל: סימן כט

בעזה"י יום ו' עש"ק י"א תמוז תק"ס רפ"ק פה פרעשבורג שאלה

על דבר הגט אשר מראה הצדיק אשר בתוכו משונה ממראה שאר צדיק ותוארם משחת עד אשר כמוהו לא נראה עוד

[א] והן זאת דעתי. כי הנה ע"ד אשר כתב מעכ"ת בשם הרמב"ם (א) דכאן לא אמרינן עדי מסירה כרתי משום דהוי ע"י שליח כו' יע"ש בהרב המגיד דכתב באם יש כאן עדות על השליחות א"צ עדי חתימה וכאן הא יש להשליח הרשאה על השליחות. והשליח מסתמא ראה כשחתמו עדי הרשאה וחתימת הרב בודאי ניכרת בקהלתכם א"כ לפי"ז הא דקיי"ל בחו"מ סימן מ"ו דאם שנים מן השוק