שו"ת ר' משולם איגרא רלד

ונידון השם געציל עדיף טפי משינוי. ולעניין לין לא איכפת ליה ועדיף ג"כ משינוי ואך כמדומה שכתב ג"כ באותו איגרת מגט פטורין. ע"ז אין אני פוסק לע"ע. ונידון המסדר הגט אם לא היה עם הארץ. ע"ז יוכל לשאול: סי' כ"ז [א"ה זה מצאתי בכתי"ק כתוב בקיצור נמרץ במפתחות שלו על חיבורו הגדול על הרמב"ם שעשה בכבודו ובעצמו]

הנה הרב בנודע ביהודא חידש דאין הבעל יכול לעשות שליח לגרש בע"כ משום דהוי שליח לחב לאחרים דלא מהני. והנה מהרמב"ם פרק ששי מהל' גירושין לא משמע כן דזה לשון הרמב"ם הבעל אינו יכול כו' אבל יכול לעשות שליח להוליך הגט לאשתו וזה נקרא שליח להולכה כו' עיי"ש והנה מסתימת לשון רבינו משמע פשוט דיכול לעשות שליח אפילו לגרש בע"כ כמו הבעל בעצמו ולא אמרינן דבמקום שחב לאחרים הוי [והטעם] משום דאמרינן בקידושין בדף כ"ג ע"א רבא אמר זה קבלת רבו גרמה לו והנה באמת כמה דעות דזכי' אין מטעם שליחות ואפ"ה אין יכול לתפוס במקום שחב לאחרים (והנה מה דכתב הרא"ש בפ"ק דגיטין לא יכול להיות שליח בתופס לרבותא כתב דאפי' שלית לא מהני ודלא כשיטת רש"י) והנה (א) דאע"ג דלא הוי מטעם שליח. מ"מ האיך יכול לעשות כן (ב) אלמא אע"ג שהוא חב לאחרים יכול לעשות ה"נ הכא (ג)

ועוד דלא דמי כלל לתופס. כיון דבדין יכול לכופה ולגרש בע"כ. ומשא"כ בתפיסה לא יכול לכופו בדין ליטול לבדו דהדין דכולם (ד) שוין בדין (ה)

והנה שמעתי מקשין עליו מגיטין דף יוד בשליחות בע"כ כו' וא"כ משמע להדיא דהוי שליח בע"כ. אך זה י"ל דהפי' בע"כ היכא דהוי הדין דכופה והוי מצוה לגרשה ואסורה לו. והנה איתא בשבועות דף כ"ז דמאי דהוי איסור מיקרי הטבה אם אוסר על עצמו ולאיפוך מיקרי הרעה עיי"ש וא"כ אזי בודאי לא הוי חוב וכמ"ש בס' תה"ד. אך דהאשה צוחה דאינו רוצה ולא שייך חב לאחרים אך דצוחה דאינה רוצה והוי שפיר מיקרי עכ"פ בע"כ. ואך מ"מ פשוט כדלעיל דמועיל שליחות לגרש בע"כ ומסתימת כל הש"ס וכל הפוסקים משמע כן

אך [בלא"ה] בגיטין דף ס"ד דמקשה הש"ס שם ולימא חזקה שליח עושה שליחותו דאמר ר"י כו' וכתבו התוס' שם בד"ה אסור בכל הנשים וז"ל ונראה דקנסא בעלמא דאין זו חזקה גמורה דאין בידו לקדש שמא לא תרצה ועיין במל"מ בהלכות בכורות פרק ד' הלכה א' דכתב כן בדעת התוס' לדינא עיי"ש ולפי"ז מאי פריך בגיטין שם ונימא חזקה כו' דהא לא הוי חזקה גמורה דילמא לא רצתה בשעת מעשה האשה ורק השתא רצתה והנה בס' הנ"ל מתרץ דבאמת הוי תירוץ הש"ס (ו) [דבכאן לא הוי אלא] מכח קנם. והנה התוס' כתבו שם וז"ל ומוכח דעכ"פ וכו' ומשמע דבגיטין הוי מדינא דלא כס' הנ"ל. וכן בגיטין דף ס"ה ע"א דאמרינן מ"ש ברישא דלא פליגי ומתרץ איהו דמדעת' ופירש"י דאזי הוי קפידא ומשא"כ בקבלה [שעשתו האשה שליח] דילמא לא תרצה הבעל שם וא"כ [לפי דברי הנוב"י דשליח אין יכול לגרש בע"כ] לאיפוך בשליח להולכה שעשה הבעל ג"כ נימא דאינו אלא מראה מקום ולא קפידא משום דילמא לא תרצה האשה א"ו דיכול לגרש בע"כ. כללא דמילתא לית לזה קיום בעולם: סי' כ"ח הלכות זכייה בגט

אודות שנחלקו הגאונים ה"ה הגאון מו"ה יעקב יושע בעהמ"ח ספר פ"י. וה"ה הגאון מ"ו חיים כהן והגאון מו"ה יעקב יושע רצה לפסלו ע"י זכיה מטעם וכתב ונתן. מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה. יצא זה שמחוסר זכיה ע"י אחר, (א

) ונראה לי להוכיח שלא כהגאון מו"ה יעקב יושע הנ"ל. דהנה איתא בגיטין (ב) ותו ליכא: והאיכא האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. ופירש"י ואפי' רבנן דאמרי זכות וזכין לאדם שלא בפניו. ה"מ לענין דלא מצי למיהדר, מ"מ לא זכי עד דמטא לידיה ואין גט לאחר מיתה. וכתבו התוס' דרש"י סותר דכתב לקמן דף י"ג דלא גרסינן תנו דאל"כ אמאי לא פליגי רבנן ואמרי זכות הוא

ונ"ל דהנה מי שחציו עבד וחציו בן חורין יום של רבו לרבו יום שלעצמו לעצמו. ופירשו התוס' (ג) היינו למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה כיון דהדין דכופין ממילא מעשה ידו שלו כיון דתליא בלא רשותו. כן פירש ג"כ ארבע שיטות להרשב"א. כיון דעומד לשיחרור כשיחרור דמי. דאין מחוסר רק גט שיחרור דהא לא תליא ברצונו. א"כ ה"נ הכא כיון דהדין הוא דלא יכול לחזור ממילא כיון דלא תליא ברצונו ממילא מעשה ידו של עצמו כיון דאין מחוסר רק גט שיחרור וממילא כיון דאין מעשה ידו שלו יוצא במיתת האדון, כסברת הגמרא (ד) המפקיר עבדו כו', קסבר עולא עבדו דגר כי אשתו כו' א"ה המפקיר עבדו ומת נמי אלמה אמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה כו' ע"כ, וכיון דמפקיר עבדו אין ממון להורישו ממילא יוצאת במיתת האדון, רק אמימר פליג על הך סברא, ורש"י במתניתין (ה) רוצה לתקן למאן דל"ל דאמימר, כי היכי דלא תיקשי ממתניתין והכא פריך לאמימר

ובזה ניחא נמי הא לרשב"א לא יוצא בשטר ע"י עצמו רק ע"י אחרים, ולכאורה קשה, הא זכי' מטעם שליחות (ו) ולרש"י קשה הא בעינן מ"מ דלימטי' לידיה,