שו"ת ר' משולם איגרא רלא

יום נמי מיקרי שיור. וא"כ הא דאבעיא בש"ס (ר) חוץ משטר. קשה הא לפי סברת הרמב"ם לא מיקרי לשמה אם התנה מקודם אם אבוא עד י"ב חודש דכל י"ב חודש הוי ספק שמא יבוא ולא הוי לשמה. ואם נימא כסברת מהרי"ט דאפילו אם התנה בפני אחרים. וא"כ הא א"א לקדש בשטר דהא בעינן בשטר לשמה והוי ע"מ שלא אבוא עד י"ב חודש חוץ בשטר דלפי הסברא היכי דשטר לא הותר מיקרי שיור וא"כ קשה אמאי לא פשיט מהא דלא אבוא עד י"ב חודש. אך י"ל דבאמת לא בעינן דעת האשה כלל וא"כ רק אם הבעל אמר מקודם שפיר מיקרי שלא לשמה. כמ"ש התוס' בעירובין (ש) דכיון דבעל לא צוה לא מקרי לשמה. וא"כ אם הבעל ביטל בפני עדים אחרים לא מקרי לשמה. אך זה ניחא אם אמרינן דלא בעינן דעת האשה וא"כ מה דאשה יודעת דהוי תנאי לא איכפת ליה

והנה באמת דפסקינן דבעינן דעת האשה גבי קידושי שטר. וא"כ קשה לר"י דס"ל דיליף מכריתות (ת) וע"כ בתנאי מודו רבנן כנ"ל. והכל קאי אליבא דפסק הלכה לר' יוסי

אך א"ל דה"פ דבאמת לר"י דס"ל דלרבנן תנאי לא מהני מכריתות לא ממעט תנאי רק חוץ. רק משום דהא כתיב ויצאה והיתה לאיש דתיהוי רשאי לכל איש ואיש. וא"כ לר"א מוקי לה בחוץ ולר"י הפי' לרבנן דע"כ מוקי על תנאי דבחוץ לא צריך קרא דתיפוק ליה דאסור מכח כריתות וא"כ מאיש לכל איש לא מוכח דבאמת אם לא הוי לעולם רק לזמן לא איכפת ליה. ומשא"כ ר"א מוקי בחוץ ולהיתר דאפילו לא הותרה אלא לאיש אחד. וע"כ קושיא שלו קאי רק על חוץ דהא לא שייך דיוקא דקרא דהא הוא דריש להיתר. וע"כ אזי צ"ל דמכריתות לחוד ממעט. וא"כ אם נימא דממעט מכריתות אפילו ע"ת וא"כ אפילו לזמן נמי ממעט. כמ"ש הרשב"א. א"ו דלא דריש על תנאי

או י"ל בקיצור: דבאמת הא מוכח דמהני תנאי דע"מ אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש. דעכ"פ בתנאי דהוי גט. דאל"כ הא הוי שיורא בגט ובקידושי שטר. וא"כ שפיר ע"כ דמודו רבנן בתנאי. משא"כ אם אלא הוי תנאי. וא"כ ע"כ דרבנן אסרו בתנאי ג"כ. וע"כ צ"ל דהוי תרי רבנן ותנאים דכיון דהוי הפי' אלא תנאי ורבנן דהכא פליגו בהדיא ע"ת. ומשא"כ אם נימא דאלא חוץ וא"כ למה לי דנימא דהוו תרי תנאי. משא"כ רבינא (א) דהוא ס"ל דיכול לכתוב שטר לאשה דאע"ג דלא מדעתה של אשה אזי ל"ק דיכול לקדש בשטר, דהיינו אם המקדש לא ידע דגירש על תנאי, ומשא"כ לפסק הלכה דפסקינן דבעינן מדעתה דומיא דגירושין דהוה דמת המגרש, וא"כ כיון דהיא ידעה מהתנאי לא הוי לשמה, ומש"ה לא פשיט רבינא דרבנן מודו בתנאי דהוי גט, משא"כ לפסק הלכה דפסקינן דבעינן דעתה אזי ע"כ מודו בתנאי דהוי גט, דאל"כ קשה בתנאי דאם לא באתי מכאן עד י"ב חודש דהוי שיור בשטר

, וא"ל דבאמת הא לא נפשט דלמא בשטר לא הוי שיור, י"ל דבאמת מאן דאסר רק בחוץ והוי מן ויצאה והיתה שפיר אבעיא להו, משא"כ למ"ד דאסור בתנאי ויליף מכריתות בודאי הוי שיור בשטר

והנה י"ל דמש"ה מוכח הרי"ף והרמב"ם דבתנאי מודה. דאל"כ דנימא דבתרווייהו פליג בחוץ ובע"מ. קשה דנפשוט דחוץ מקידושי שטר לא הוי שיור מתנאי דע"מ אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כמ"ש. והנה י"ל מש"ה השמיט הרי"ף הך אבעיות דבש"ס. משום דלר"י דס"ל דבתנאי ג"כ אסור מכריתות. וא"כ קשה האיך משכחת לה אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש

והנה עדיין יש להקשות למאן דאמר דבעינן דלא יתנה בע"מ ג"כ וא"כ מה אבעיא להו חוץ מירושתך. נפשוט דא"כ דהתנה ע"מ שתינק את בני שתי שנים או ע"מ שתשמשני. וא"כ אם תמות בתוך שתי שנים ולא תקיים התנאי ויורשה. אך י"ל דהא איתא דעה בשו"ע דמשעה שנתן עיניו לגרשה אינו יורשה וא"ש. ועוד י"ל דס"ל דירושת הבעל הוי דרבנן וא"כ לא הוי שיור ואבעיא דבש"ס קאי למ"ד דירושת הבעל הוי מן התורה

והנה עוד י"ל קושית התוס' בד"ה מודה ר"א במגרש כו'. תימה למאן מודה כו', דהנה עוד י"ל קושית הרשב"א מה פריך על ר"ט אילימא בחוץ הא מישרי שרי כדתניא מודה כו'. דלמא ס"ל לר"ט דאין מודה ר"א כמו רשב"א. אך י"ל דמוכח כאן משום דלהרמב"ם (ב) הוי הפי' דע"מ שלא תנשא לפלוני בזמן דבלא זמן לא הוי כריתות דהוי אגידא ביה. וא"כ ע"כ בחוץ נמי כן דאמר הזמן. (ולפי הך גירסא דכל ימי חייה אין כריתות. וע"ש בתוס' דיומא) (ג) וקשה הא בחוץ לא משכחת למאן דפליג על ר"י דאמר [בקידושין ס' ע"א] מעכשיו הוי שיור וס"ל דלא שייך שיור אך או חזרה או תנאי וא"כ תקשי בחוץ לא משכחת לאחר ל' להיות שריא לפלוני דהא איתא בדף כ"א דמכאן יליף דמצי אשה להקנות הגט לבעל מהא דאשה כותבה את גיטה ומקנה ליה לבעל ויהיב לה. וא"כ בכאן קשה דהא הוי ע"כ הגט מיד שלה דאשתרי לכ"ע. וע"כ דעכשיו מיד מזכה לה, וא"כ במה מצי להתירה דתהא מותרת אח"כ לפלוני דכיון דלא הוי של בעל ומש"ה אמר דאם נשאת לאחר ל' בחוץ שריא לפלוני ולא הוי אגידא אפילו לא התנה לזמן. ובזה א"ש הלשון דמודה דבאמת רבנן דאסרו משום דילפי לאיש לכל איש ואיש בודאי לא הוי מיתור הקרא דבעינן היקשא לכמה דברים. וא"כ דלמא לא קאי קרא רק על חוץ דהוי לעולם כיון דבחוץ לא שייך לזמן וא"כ אגידא ביה, אך באמת א' נשאת לאחר ואח"כ מת או נתגרשה שריא לאחר. וא"כ לא הוי הטעם משום אגידא ביה וממילא אימעוט נמי תנאי לאותו למ"ד דמיא לחוץ. וא"כ שפיר מש"ה אסרו רבנן בתנאי ג"כ. ואזי שפיר שייך ומודה ר"א דאם נשאת לאחר כו'. ומתורץ שפיר קושית התוספות

והנה מה שהקשה הרשב"א בדף פ"ד גבי דלכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה (ד) דבכאן לא הוי נתינה כלל. והקשה הא באמת פסלה מן הכהונה (ה) ובאמת י"ל דה"פ דאם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דא"כ הוי בחד דיבור וכיון דהוי בחד גופא לא אמרינן פלגינן