שו"ת ר' משולם איגרא רל

השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לאותו פלוני שנאסרה עליו מקשה למאן דס"ל דר"א מודה בחוץ לאיסור, ועיין בקידושין דף כ"ג ע"ב בהרא"ש דכ' הטעם דמש"ה לא מהני בעבד משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דלא מהני שם אם אמר על מנת שתצא לחירות, דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנא, והוי כמו נותן מתנה לחבירו ואמר לו ע"מ שלא יהא שלך, וא"כ אתי שפיר מה שכתבתי לעיל לתרץ הכל ועיין שם היטב

והנה מה שכתבתי על ר"ט ור"ע לתרץ הא דפריך הרי הותרה אצלו בזנות. הוי משום דבאמת לר"ע ור"ט הוי בחוץ לא תנשא בלבד באמת מותרת. דהא משו"ה הוי הגט בטל לר"ע מכח ק"ו דכהן. ולדידי' מכח האיך מצינו דאסור לזה כו'. וא"כ היכא דמותרת בזנות ל"ק. וא"כ משו"ה בחוץ שלא תנשא הוי הגט ולא אסרה בזנות. וא"ל מה"ת דלישרי כיון דליכא קרא להיתר יש לומר דבאמת יניף מאשה גרושה מאישה וגו'. אך דכיון דאיכא סברא לאיסור אזי לא מצי למילף מאיסור כהונה. וקושי' התו' דמקשו בדף פ"ג ע"ב בד"ה רבא כו'. הא גזירת הכתוב הוי דוקא לר' ינאי משום זקן אחד. א"כ א"ש מ"ש באופן השני ליישב הא דהקשו התוס' [בדף פ"ב ע"א ד"ה אבל] על הא דפריך ובע"מ והרי הותרה אצלו בזנות (ח) והוי הפי' משום דבאמת הוי תנאי ומעשה בדבר אחד רק דהוי שיור, ואך דהא בחוץ לא הוי גט וא"כ א"א לומר דכוונתו כן [על שיור] דהא עיקר הטעם משום דמתקן הלשון [ומיפה כח] כי היכא דיהא מועיל וכמ"ש הפוסקים לחלק בין מתנות ובין מעשר וע"ש בחו"מ (ט) ובי"ד (י) ובט"ז וע"ש בהגהות החכ"צ והביאו גם הפר"ח ע"ש היטב, [וא"כ כאן אם יהיה שיור לא מועיל] וא"כ הוי דוקא ע"מ שלא תנשא דהוי לדידהו נט גם בחוץ כיון דלא אסרה בזנות. ולמאן דיליף כר' ינאי משום זקן אחד וא"כ מנלן למשרי היכא דלא אסרה בזנות. או די"ל דבאמת לרבא ס"ל אליבא דהך תנא דכיון דשייר בנישואין ולא בזנות לא מיקרי שיור והוי מסברא שריא

והנה באמת גם באופן ראשון שכתבתי ליישב קושית התוס' הא דמקשה הרי הותרה אצלו בזנות משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד. וכתבתי ליישב ע"פ סברת המל"מ. ר"ל דהיינו כמ"ש המל"מ בסברא שלו דהיכא דהתנה דבר שלא הוי כריתות דהגט בטל לגמרי אבל מ"מ הוי הדין דהיכא דהתנה עוד תנאי דהוי ביד האשה ליתן וליהוי כריתות והוי כריתות אם קיימה התנאי שלא הלכה לבית אביה אע"ג דלא נתנה לו המאתים זוז. (כ) ה"נ בהך סברא היכא דהתנה תנאי ומעשה בדבר אחד. למ"ד דבתנאי מעכשיו לא צריך לדיני תנאי. וא"כ כיון דבהך תנאי ניהוי תנאי דהוי גיטא למפרע. דהיינו אם ירצה (ל) וא"כ בזה הדבור לא בטל המעשה לגמרי רק דיכול לקיים התנאי אע"ג דהוי תנאי דתליא ברצונו כמו כל התנאים להך מ"ד אע"ג דתליא בבעל. מ"מ גבי מעכשיו לא מיקרי דעקר למעשה הגט וא"צ לדיני תנאי ע"ש היטב לעיל

וא"כ בזה נמי מיושב לר"י דאמר טעמא דר"א מן ואשה גרושה מאשה כו'. דהא אם הוי קודם כתיבת הגט ואזי א"צ לדיני תנאי דהוי דיבור ודיבור וכמו"ש הרמב"ן גבי שכיב מרע והביאו הש"ך בחו"מ סי' רנ"ג סי"ב וע"ש היטב, וא"כ באמת איירי בע"מ שלא תנשא ולא תבעל וא"צ למילף מקרא. וא"כ מתורץ קושית התוס' כמו"ש באופן השני ע"ש לעיל היטב

כללא דמלתא אם נימא דאסורה לאחר מיתת המגרש ג"כ וכמו"ש התוס' הוי התירוץ כמו באופן ראשון והנה אם נימא על קושית התוס' כמו"ש הרמב"ן דכוי בטל לגט ולאחר מיתת המגרש שריא הוי התירוץ כמו"ש באופן השני. והנה באמת גם לרבא שייך התירוץ באופן השני אע"ג דס"ל כר' ינאי משום זקן אחד. והוי סבור דקרא אתי לר"א א"כ קשה כמו"ש התוס' בד"ה רבא כו'. אך באמת גם הוא ס"ל דמצי למילף מכהונה רק דקשה קושיא שלו ומשו"ה לא יליף מכהונה

והנה באופן הראשון מוכרח דינו של הרמב"ם הא דפסק (מ) בעל מנת א"צ לדיני תנאי. וכן הא דכתיבה לא הוי לשמה אם התנה כך והוי דיבור ודיבור ובאופן השני מוכח ג"כ הרמב"ם דאמרינן לעיל דכתיבה לא הוי לשמה. וכן מוכח דע"מ הוי כמו שיור וכמו דפסק הרמב"ם. ומכאן ראיי' שלו. ואתי שפיר הכל ע"ש היטב

והנה זו סברת הב"ע דפסק דאפילו בתנאי דעל מנת יכול נבטל התנאי כדי דיהא הגט קיים בלא תנאי. וכ"כ הט"ז (נ) דמשמע כן בהרא"ש דכתב אפילו לטובתה. ומשמע דכ"ש דאינו לטובתה. אך קשה מהש"ס בחולין (ס) דלא מהני, וי"ל באמת כמ"ש הב"ש גבי קידושין (ע) דכוונתו באם שירצה להקפיד יהא יכול לבטל מקודם וכ"כ הרשב"א בנדרים דמה דעבידא לומר הריני כאילו התקבלתי הוי כמו בהתנה כן מעיקרא. אך זה תליא בברירה כיון דתליא ברצונו. וא"כ בזה אתי שפיר הלשון בהרמב"ם דכ' בתנאי דאם. דיכול להוסיף תנאי ובתנאי דע"מ כ' רק דאינו יכול להוסיף תנאי או לבטל הגט. אך דבאמת דזה הוי ספק אם אמרינן ברירה. ובזה שפיר מתורץ דהא דתירץ הלחם משנה (פ) על מחקו לתנאי משום דיכול לבטלו ועדיין קשה בתנאי דע"מ שלא תנשא לפלוני האיך שייך התקבלתי. ועוד הא הוי לצעורי. ולפמ"ש א"ש דבאמת דעתו הוי כן ומש"ה תליא בברירה. וכן בחוץ א"ש דהוי תליא בברירה. אך בחוץ היכא דנתן כן וא"כ מיד נתבטל הגט ותו לא שייך דיהא דעתו כן וא"כ א"ש הכל מה שכתבתי לעיל וע"ש היטב

והנה בר' יוסי הגלילי (צ) דנענה ואמר כו'. י"ל ג"כ הפי' דמקשה אי לימא בע"מ. ר"ל דבאמת בע"מ לא שייך היכן מצינו אך דעיקר הקושיא דאפשר לומר דבאמת הוי שיורא למקום דאל"כ הוי מתנה בתנאי ומעשה בדבר אחד ואמאי אמר ר"א חוץ מאותו פלוני וא"כ אם שיורא פריך שפיר. וע"ז מקשה וכו'

והנה י"ל הא דבעל האבעיא בעי האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגו כו'. אבל בע"מ מודה כו' ובפשיטות לא מזכיר דמודה כו'. וי"ל משום דבאמת קשה אם נימא דפליגו בע"מ אבל בחוץ גם ר"א מודה והוי הטעם לרבנן דלא מהני ע"מ ג"כ משום כריתות (ק) וא"כ קשה אמאי הוי הדין באם לא יבוא מכאן עד י"ב חודש כו'. ה"ז גט. דהא הרשב"א כתב דבחוץ אפילו על ל'