שו"ת ר' משולם איגרא רכט

אלעזר פריך לקמן על הך סברא דמודה ר"א בנשאת לאחר ונתגרשה, אלמא דלא הוי סברא פשוטה. וא"כ דלמא ר"ט נמי לא ס"ל כן

וי"ל משום דבאמת לפי סברת התוס' הוי סברא פשוטה דהא פקע רק דקתני ומודה ר"א וקשה למאן מודה. וצ"ל כמו"ש לעיל, וא"כ אם אמרינן הך סברא וא"כ היכא דהוי ע"מ ג"כ אזי לא שייך דפקע אישות ראשון וא"כ היי חוץ ולא חלין הקידושין כנ"ל, וצריך לומר דבלא הך טעמא דפקע אעפ"כ הוי הדין מודה כו' וא"כ נ"מ דבע"מ נתבטל הגט לר"א וע"כ פריך שפיר ר"ש בר"א וכי האיך מצינו שזה אוסר וזה מתיר, אבל הך סברא דמנתקה ופקע הוי סברא פשוטה וכ"ע מודו דמשו"ה יש להתיר, ומשו"ה מקשה ובמה אילימא בחוץ הא מודה היה ר"א משום סברא הנ"ל דמנתקה ופקע, ומתורץ קושית הרשב"א, ועוד יש להאריך אך שבעל הדרך ירט לנגדי. ומאוד בקשתי שתתאמץ ולכתוב

הקטן משולם איגרא. [א"ה במכתב קדשו הנ"ל מסיים רבינו זצוק"ל שעוד יש להאריך בזה וח"ל מצאתי בכ"ק כי הולך וחזק בפלפול דלעיל, אך נעדרה ההתחלה וחבל על דאבדין לכן קצרה ידי מהקל על המעיין כאשר בעזה"י הסכנתי והנני מעתיק את הנמצא בידי למען תהיה תורת רבינו תמימה משיבת נפש. וז"ל]

וא"ל דנ"מ לאחר מיחה, על זה מביא הרמב"ן בשם בה"ג דפליג על זה, אך הרמב"ן תירץ דמשו"ה הוי בטל דממ"נ אם נימא דהוי הגט ואמאי לא הוו קידושין משו"ה הגט פסול ולא הוו קידושין, דאין אסורה לזה יותר מלאחרים יעו"ש היטב

והנה התוס' כ' הא דגבי חוץ שריא אם נשאת לאחר מקודם, הטעם דכיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי, וכן כתב התוס' לעיל דף פ"ב ע"ב ד"ה כיון שבא, כיון שהתחיל לנתקה מנתקה לגמרי. וא"כ בכאן שפיר קשה מה פריך רע"ק דהא הוי ע"מ שיור כמ"ש לעיל בב"ב גבי ע"מ שהמעשרות שלי דחשיב שיורא יע"ש במה דמקשה ממתנות, ואחר שנשאת לאחר אזי פקע וכאן הא לא שייך דמנתקה לגמרי ונתרוקן, דהא לא נתקה ונתרוקן דהא אם נשאת לאותו פלוני נתבטל הגט ולא הוו הך קידושין של אותו שנשאת לו, וא"כ כיון דלא נתקה ממילא לא הוי גט מכח דהוי חוץ וא"כ מה פריך, אלא ודאי דמאן דמתני ע"מ לא מתני חוץ, וא"כ לא שייך דהוי כמו חוץ ומקשה שפיר, וא"כ מתורץ קושית הרמב"ן ומהר"ם שיף, ומתורץ הכל

אך אם נימא התירוץ כסברת הרשב"א בגיטין דמשו"ה בחוץ אם נשאת לאחר וגירשה או מת שריא להנשא לפלוני הואיל וכבר נשאת בהיתר, וא"כ א"ש מה שכתבתי לעיל ליישב קושית התוס' בד"ה מודה ר"א

ובזה י"ל הא דהקשה הרשב"א (ז) מה פריך לר"ט הא מודה ר"א. דהא לקמן מקשה ר"ש בר"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו וכו'. וא"כ דלמא ס"ל כן. וי"ל דה"פ דבאמת אם נימא כטעם של התוספות דנתרוקן רשות ל"ק כלוה. רק דאם נימא כטעם התוס' אזי קשה על תנאי דעל מנת הא הוי יכול לבוא לידי ביטול הגט אם יבטל התנאי. אך באמת אם אמרינן דע"מ הוי שיור כמו חוץ וא"כ שפיר חל הגט והנשואין לא חלין משום דהא לא שייך סברת התוס' דפקע אישות של ראשון לגמרי. דהא באמת לא פקע דעדיין אסורה. ולא שייך לומר כיון דמנתקה מנתקה לגמרי, דהא באמת לענין אותו פלוני לא נתקה ולא נתרוקן. דהא אם תעבור על תנאי אזי לא הוי קידושין של זה קידושין. וא"כ שפיר מתורץ. דבאמת לפמש"ל ונמצא על הך קושיא דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד הוי הפי' דהוי כמו שיור ג"כ והוי חוץ וא"כ מה מקשה דיהא בטל אח"כ. הא לא אפשר להיות בטל, דהנשואין יתבטלו דהא הוי חוץ ולא שייך כיון דנתרוקן. אלא ע"כ צ"ל דהפי' דלא הוי הטעם מכח מנתק, וא"כ לא שייך הך סברא שכתבתי רק דאם יהא בטל התנאי ממילא לא הוי הגט כלל, ומש"ה מקשה וא"כ קשה הא אם הוי הטעם מכח דמנתק וכמ"ש התוס' דנתרוקן לו רשות, כיון דהוי הטעם מכח חוץ ובתנאי הא לא נתרוקן וא"כ בלא"ה מכח דהוי שיור לא הוו הקידושין דכיון דל"ש נתרוקן לו רשות של הבעל לגבי אותו פלוני, וא"כ כיון דבלא"ה בלא ביטול התנאי לא הוי נישואין וא"כ לא בטל הגט כיון דלא ותבטל התנאי, ואלא ע"כ צ"ל כמש"ל דהוי הפי' דאין הטעם מכח דנתרוקן וע"ז אמר מודה אלמא דאיו הטעם של ר"א מכח דנתרוקן לרשות שלו רשות הבעל, וע"ז פריך וכי היכן מצינו כו', הא על הך סברא דנתרוקן רשות כו', אין צריך באמת לראיי', דע"ז א"א למיפלג

ובזה מיושב שפיר הא דאמרינן אמר ר"ע ובמה אילימא בחוץ מישרי שרי כו' והאיך שייך לומר אילימא בחוץ דהא ע"ז בחוץ לא הוי בטל התנאי דיבטל הנישואין ראשונים וליהוי בנים של ראשון ממזרים, רק לפמ"ש הוי הפי' אילימא בחוץ דנימא דע"מ הוי נמי שיור כמו בחוץ וע"ז פריך הא מישרי שריא, וה"פ אי נימא דפליג ר"א בחוץ ג"כ כמו בע"מ, הא מישרי שרי כדתניא מודה ר"א, וא"כ תקשי דלמא הוי הפי' בע"מ נמי הוי חוץ ומה מקשה ר"ע, ואין לומר א"כ למה התנה בלשון תנאי דכיון דלא הוי משכחת לבטל התנאי וחוץ לחוד נמי מהני כמו תנאי, ע"ז אמר מודה ר"א, וא"כ שפיר נפקא מיניה בהתנאי שלו אם נתארמלה או נתגרשה מאיש אחר דאח"כ לא ישאנה אותו פלוני, וביטול לגט לא הוי כיון דל"ש מנתקה וכמ"ש לעיל

והנה כפי מה שכתבתי התירוץ על קושית התוספות דהקשו בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות דמקשה על ר"ע כן, ה"נ התירוץ על ר"ט דמקשה הרי הותרה אצלו בזנות, והוי הפי' דהוי מתנה תנאי ומעשה בדבר אחד כמש"ל יעו"ש היטב

ובמה שכתבתי לעיל מתורץ הא דלכאורה קשה [על הא] דמשני [בדף פ"ג ע"ב] איכא מאן דמתני בע"מ ואיכא מאן דמתני בחוץ וכו' ע"ש, וקשה למאן דמתני בחוץ וא"כ בע"מ מודו רבנן ואמאי לא פריך על ע"מ [נמי לרבנן.] אך י"ל ה"פ למאן דמתני בחוץ הוי הפי' דר"א מתיר בע"מ ובחוץ, הא רבנן באמת אסרו בתרווייהו, וא"כ א"א למיפרך על רבנן כלל משום דאסרו רבנן גם בע"מ אם הוי שרי ר"א גם בחוץ ואזי ל"ק מע"מ דהא לא הוי ביטול לגט וכמ"ש לעיל, והוי הפי' דבאמת בע"מ הוי שיור ג"כ כנ"ל וע"ז אמר הא דפריך על ע"מ מכח דשמא אחר שנשאת לאחד מן