שו"ת ר' משולם איגרא כג

ישרוף והוי הך לאו בקום ועשה. והנה הא"ז כתב דבאמת מוכח מן הך התירוץ וכן מסוגיא דסוכה גבי אזרח אע"ג דהוי לאו דלא תעשה מ"מ דכיון דכתב בלשון עשה לא מוזהר נשים. וא"כ בבל תותירו דהוי עיקר הלאו דכיון דכתב בלשון לאו אם לא יעשה כן הוי נשים מוזהרין ומ"מ דחי דהא אע"ג דלא הוי עשה מ"מ כיון דהוי הך לאו בקום ועשה עדיף טפי מעשה ושפיר דחי (צ)

ובזה מיושב קושית התוס' במס' ביצה דף ח' ע"ב בד"ה סוף סוף יו"ט עשה כו' דרבא ס"ל דעשה ול"ת הוי יו"ט וכאן בשבת דף כ"ד אמר לימוד על שריפת קדשים. וי"ל דרבא בעי קרא מכח שריפת קדשים דאשה לא ישרפו דס"ל דתליא בקום ועשה. ומשא"כ בכיסוי דם דאמר שם בביצה דף ז' ע"ב דשוחט דבא למלוך ושם לכתחלה לא ישרטו נשים וכהלכות א"י (ק) ומקשה שפיר. ועוד דקתני סתמא דמשמע אפילו גברא דאיש בא לכסות ופריך שפיר אין עשה יו"ט ל"ת ועשה. ומיושב ג"כ קושית הרשב"א ל"ל ק"ו על מילה שלא בזמנו ולפמ"ש א"ש למ"ד דאשה פסולה כשרה למול (ר)

והנה לכאורה על ס' הר"ן דכתב דלמ"ד צריך לעשר משום דכמה לאוין דעל כל כזית הוי לאו ושבת הוי רק חד לאו. והא שבת הוי עשה ול"ת וא"כ ניהוי דחי הך עשה דשבת אם אמרינן דלא בעינן דתניא בקום ועשה ורק כמו דאמרינן אפילו על לאו הבא מכלל עשה מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה. וא"כ אלמא דלאו הבא מכלל עשה הוי הדין כן [דדחי עיי"ש בפ"י בכתובות דף מ'] אע"ג דלא הוי בקום ועשה וא"כ ידחה כמה לאוין וכן בדרבנן (ש) כן וכמ"ש הפוסקים גבי שופר [במס' ר"ה דף ל"ב ע"ב יו"ט עשה ול"ת אע"ג דאינו אלא שבות מ"מ] מיקרי נמי עשה ול"ת. דכל תיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. רק דכפי הגירסא של התוס' י"ה הוי רבא ורבא לשיטתו דתליא בקום ועשה [כנ"ל] ל"ק ומ"ה נדחה שבת ומשא"כ לפסק הלכה פסקינן כרב אשי והוי לא תליא בקום ועשה וא"ש דשבת דחי כמה לאוין, וא"כ באמת אם הוי רק חד כזית בודאי לכ"ע עדיף לדברי הר"ן דרק הטעם משום כמה לאוין [הא ל"ה הוי פשיטא דעדיף] שבת דהוי ל"ת ועשה מדבריהם ושם הוי רק איסור מדבריהם והיכא דאיכא כמה לאוין או איסורין דרבנן אתי עשה או מן התורה ודחי ללאוין מן התורה או דרבנן ודחי ללאוין מדרבנן וא"ש פסק הרמב"ם דהשמיט הא דאין צריך לעשר

ובזה י"ל הרמב"ם דכ' בפ"א מה' מילה הי"ד. הוציא עובר ראשו ביה"ש אין מלין אותו בשבת וכל מי שאינו דוחה שבת אין דוחה את יו"ט ראשון וכו' ובשני ימים טובים של ר"ה וכן מילה שלא בזמנה אין דוחה שני ימים טובים של ר"ה. והקשה הכ"מ אדרבה דזה למד מזה. ולפמ"ש לעיל דבאמת הפי' (ת) י"ל דאשה תמול והוי רק לא תעשה (א) והוי ק"ו מכלאים דדחי מכש"כ היכי דנכנסו י"ג בריתות. רק היכי אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך. והוי הת' (ב) דמצוה דרבים. וכן עשה שיש בה כרת הוי כמו מצוה עיי"ש. וכ"כ הש"א בתשובה מכח כרת. והנה אמרינן דמילה לא הוי כרת רק בגדול וא"כ הוי שפיר [מ"ש הרמב"ם]. וכן מילה שלא בזמנה בגדול דהוי כרת (ג) ואו דהוי הפי' דאמרינן (ד) אימור דאתי עשה ודחי ל"ת כגון וכו'. ואבל הכא אם אמרה איני רוצה ליתא לעשה כלל. וכ' הש"א בתשובה די"ל [כמו כן] דהיכי דמצי לקיים העשה בלתי עבירה רק הוא נאנס וכו'. (ה) וא"כ הא הוי באשה רק בשביל שיזכה חבירו. וא"כ גבי ספק להרמב"ם דהוי ספיקא מה"ת לקולא. והוי מצי לחול שבת רק דמשו"ה צריך קרא דערלתו ולא ספיקא גבי שבת. ובזה מיושב מה דהקשו התוס' בשבת דל"ל קרא. אך ביו"ט דליתא לקרא והוי מה"ת דחי ספיקא יו"ט וא"כ אם הוי אב הוי אמר דהיא רוצה למול וא"כ לא הוי שייך בשביל שיזכה חבירו דהא לא נעשה אשה שליח ואחר לא הוי בשביל שיזכה חבירו אדרבה דעיקר המצוה שלא למול אחר רק אב את בנו או אם הוא עצמו גדול יעשה הוא עצמו שליח. וגרע מפשיעה שכ' התוס' וא"כ כיון דמשכחת לפעמים דלא הוי זכיי' ולא ידחה לא דחי. ומשא"כ אם הוי ודאי שלא בזמנה דאזי האב אינו רשאי למול והוי שפיר בשביל שיזכה חבירו. ואפ"ה לא דחי מקרא דשלא בזמנה לא דחי אפילו בלאו בעלמא וכדלעיל

והנה שם בה' יבום בפ"ו דנקט הרמב"ם דגם חייבי עשה (ו) י"ל משום דבאמת הא אמרינן ביבמות דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דלאו ועשה דאינו שוה בכל וכ' התוס' ביבמות דכהנים לא שייך זאת דכיון דאשה מוזהרת ג"כ לא הוי מיקרי כולא האי אינו שוה בכל ע"ש. והנה גבי בתולה יקח לא הוי קרא דהיא מוזהרת דשם רק בלאו. וע"ש במל"מ וא"כ לא עדיף עשה לחוד דאינו שוה בכל מעשה ול"ת דנדחה. ומכ"ש עשה לחוד ומשא"כ היכא דהוי לאו ג"כ והוי לאו השוה בכל אינו נדחה עם העשה. ואע"ג דהעשה אין שוה בכל. והא ראיי' דאמרינן עשה ול"ת אע"ג דעשה אינו שוה בכל רק הל"ת שוה בכל וא"ש. ואך עשה דמצרי ואדומי לא נדחה ומשו"ה א"ש דנקט הרמב"ם. אבל ל"ת נדחה ולא כ' או עשה אח"כ משום דעשה פעמים נדחה ופעמים אינו נדחה. ועשה ולית תמיד נדחה ושם קתני מלתא דפסיקא

והנה לפי הא דלעיל י"ל קושית התוס' דמקשו דפי' רש"י מק"ו דדוחה צרעת עבודה. והקשו התוס' בפסחים ובשבת דאין זה ק"ו לא לרבא ולא לר' אשי. דשם לרבא הוי הפי' דלא חזיא ולר"א מכח בעידנא דמיעקר לאו וי"ל דהנה לפי סברת הנ"י באלו מציאות (ז) והובא במס' סוכה גבי ביום אפילו בשבת. ובדף מ"ב במס' סוכה יעו"ש היטב בחידושי דלקמן בסי' מ"ב. ולפ"ז במוספין דמעכבין זא"ז או בכבשי עצרת ושפיר משכחת לה בכבר שחט אך דמעכב. וא"כ כיון דראוי הכהן להקריב וא"כ כשר מוסף הראשון והוי שפיר בעידנא עי"ש היטב. והנה לרבא (ח) אפ"ל דהך חנא דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ והוי גברא חזי. וא"כ שפיר משכחת בפסח דהוי רובן בנגעים. והנה התוס' במס' שבת (ט) שם כ' למילף דנגעים אין דוחין עבודה את הנגעים בפסח וע"ש היטב וא"כ שפיר הוי בעידנא דיהא זורק מקודם אע"ג דמחוסר מעשה וע"ש אם שוחטין וזורקין על ערל דמחוסר מעשה בגופו. וא"כ שפיר הוי בעידנא ולר' אשי אפילו אם נימא