שו"ת ר' משולם איגרא כב

לאחר מילה אם נשפך קודם [המילה] הרחיצה. דוחה שבת וא"כ אמרינן הואיל דאם הוי בכאן עכו"ם דירצה לחום מים קודם המילה. ואם כו שפיר הוי מותר למול ולרחוץ ולחלל שבת וא"כ שרי גם השתא. דהא אמירה לכותי מן התורה מותר ואם יש בכאן כותי דירצה להחם קודם המילה וא"כ אח"כ רשאי להחם לאחר המילה ועוד דהא כמה פוסקים ס"ל דכיון דהוי רשאי להחם לאחר [המילה משום] הרחיצה רשאי להחם מיד וכמו דגזיזה כיון דשרי לאחר כך קודם הבישול שרי מיד יע"ש היטב בא"ח. וכמו דאמרינן בכה"ג גבי כל חדא וחדא חזיא ליה והוי בכה"ג (ש). והנה אפילו יש בכאן כותי (ת) [ז"א דהא] אין מדקדקין בסכנה ועושין הכל ע"י ישראל (א) רק דמדרבנן אסור ע"י הואיל ועוד דיש בעיא בש"ס בפסחים דף ל"ח ע"א אם אמרינן תרי הואיל ולענין אמירה לכותי שבות הוי ספיקא לקולא. וא"כ הוי רק שבות דרבנן אם הוא עצמו עושה וא"כ כוי שבות דשבות ושרי ע"י כותי כן י"ל אם הגירסא דלא כהרי"ף וי"ל דשרי ע"י כותי דהוי הכל שבות ע"י שבות. וא"כ ה"פ מפני שסכנה הוא לו לאחר המילה וא"כ קודם המילה הוי שבות דשבות ושרי עכ"פ ע"י כותי. רק דהם (ב) ס"ל דלאחר רחיצה ג"כ לא שרי. וע"ז אמר הרמב"ם דבאמת הוא ס"ל דאין רשאי כן אם נשפך קודם הרחיצה. והוי דייק דאמר דחל יום ג' בשבת זה מיותר דבשלמא בר"א בן עזרי' שייך לומר כן דחל יום ג' בשבת ומשא"כ הרמב"ם דקאי על שבת לא ה"ל רק לומר ומרחיצין ביום המילה או ביום ג'. וכן בשבת בהלכות שבת לקמן לא כתב רק ביום המילה או ביום ג' בשבת. ולא אמר בכאן חל יום ג' רק דחל ר"ל דיום ה' הוי זמנו וה"ל יום ג' בשבת. ולא דלא חל [זמנו ביום ה'] רק דהוי מקודם [הזמן] אך הוא מל ביום ה' דזאת אין רשאי למול (ג) וא"ו הטעם משום דנדחה (ד) ומכ"ש לענין רחיצה של אחר המילה דאין רשאי למול בשבת וא"כ לא שייך הואיל

ובזה י"ל כוונת הרמב"ם דכתב בהלכות מילה פרק ב' הלכה יו"ד וז"ל מכשירי מילה אפילו בזמנו אין דוחין את יו"ט וק"ו הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות כו' האיך ידחו ל"ת כו' והוא מן הש"ס בשבת דף קל"ג הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנו דאתיא בק"ו ולכאורה זה (ה) הוי רק מדרבנן. ומכשירי מילה לא דחי מן התורה (ו) ודברי הכ"מ קשה דכתב דזה ק"ו שאמרינן בש"ס (ז) ושם קאי על הקרא. אך י"ל דה"פ בהרמב"ם דלכאורה [לא מוכח מן הקרא אלא] לענין מכשירין דלא שייך הואיל. ומשא"כ לענין מכשירין דשייך הואיל. וע"ז אמר [דזה ג"כ אסור משום ק"ו] דאם ע"י כותי לא הותרה שבות. וק"ו למלאכה גמורה [ניהו דשייך הואיל] מ"מ אסור כיון דהוי עכ"פ שבות דהוא עצמו עושה דעדיף טפי: סימן יא

ועי"ל הא דהשמיט הרמב"ם הא דרבי דאיו צריך לעשר דיש ליתן טעם להא דכתבו הרמב"ם והרי"ף דמילה באשה כשרה אי ליכא גברא וזה לא הוי טעם דמה חילוק יש בין איכא גברא אי לא רק דכ"מ כתב בפ"ב מהלכות מילה הלכה א' דכן הוא ברי"ף. וי"ל דהנה הרשב"א בתשובה כתב על מוהל דלא רצה לימול רק דיתן לו שכירות ואם האב יכול לשלם ישלם לו ואם לא הוי כמו שאין האב בכאן ומוטל על הב"ד ואזי הב"ד יכופו. וכן הדין דעל האב הוי עיקר המצוה רק דהיכא דאין אב בכאן אז מוטל על הב"ד והש"ך (ח) רוצה לומר דאין האב רשאי לכבד אם יכול למול. והפוסקים חלקו וכו' והד"מ כתב דיכול לכבד משום דהא שליח אמאי לא יכול לעשותו (ט). ואך מ"מ עיקר המצוה על האב ועל המוהל שנטל מן האב צריך לשלם (י) ולאחר אין צריך לשלם. והנה כמו כן הדין דאב יעמוד אצל המוהל בכדי להודיעו שהוא עושה לו שליח (כ) וא"כ אם יש בכאן גברא למול ועיקר המצוה על האב ויעשה שליח ומשא"כ אשה דהא הדין דאמרינן דאין העבד נעשה שליח בין לקבלה בין להולכה כן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. וכתב הרא"ש ז"ל הטעם משום דאין בתורת גיטין וקידושין הוי רק משים דאין נעשה שליח. הא ל"ה לא אמרינן כן והא ראיה שיש כמה דעות דא"י יכול למול אע"ג דליתא בתורת מילה א"ו דהוי רק הטעם דלא נעשה שליח הואיל דלא הוי בתורת גיטין (ל) וכן כתבו התוס' בגיטין בדף כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו כו' וא"כ אין האשה נעשה שליח משום דלא הוי בתורת מילה. ומשא"כ אם ליכא כאן גברא וא"כ אם אין האשה נעשה שליח לא מצי האב למול ולא מוטל החיוב עליו אלא על הב"ד (מ) ועל הב"ד אין צריך לשליחות ושפיר האשה כשרה אע"ג דלא הוי בתורת מילה (נ) וזה כוונת הרי"ף והרמב"ם דלעיל

והנה בזה עי"ל הרמב"ם דלעיל דהשמיט הא דאין צריך עשר במה שהקשה התוספות י"ה והובא לעיל משום דהנה בקידושין בדף ל"ד ע"א בתד"ה מעקה כו' הקשה הר"ר יוסף מא"י דע"כ אלים דאל"כ אמאי לא שריף האשה בקדשים ביו"ט דגבה ליכא עשה דיו"ט דהוי הזמן גרמא ויבוא עשה דשריפת קדשים וידחה ל"ת דיו"ט והקשה הפ"י בשם שמעתי מקשין דהא גם שריפת הקדשים הוי מ"ע שהזמן גרמא דהא אין שורפין קדשים בלילה וא"כ באשה ליכא עשה כלל דשריפת קדשים (ס). והנה הא אמרינן דקימו ולא קימו או ביטלו ולא ביטלו. והנה אם אמרינן דלא כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלעיל דרק דמצי לעשות שליח אע"ג דליתא בדנפשי'. והנה אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירו והקשה הר"ר יוסף שפיר (ע) והנה אפילו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש (פ) א"ש. דהנה אם אמרינן כמ"ש הש"א בתשובה אליבא דהרמב"ם דהנה באמת הלאו אלים מעשה רק דמ"ה דחי ליה העשה ללאו הואיל דהוי בקום ועשה. אך מסוגיא דפסחים לא משמע כן יע"ש. (והנה הרמב"ן בספר שמות כתב טעם משום דעשה הוי מאהבה. וא"כ בפסח דהוי כרת אמאי דחי שבת דלא הוי מאהבה). והנה אם אמרינן קימו ולא קימו ופירש"י במס' מכות דאזי הוי בעינן דיתרה בשעת מעשה דלא קימו דבעינן התראה בשעת איסור, ע"ש וא"כ הוי עיקר הלאו אם לא