שו"ת ר' משולם איגרא רכח

הטעם [דשמא בגט פסול גירשה] ע"כ משום דהבעל לא ידע דהוי פסול, דהא אמרינן דבודאי לא חשוד לקלקלה, משום מיגו, וא"כ לא גירשה בגט פסול, וא"כ בכאן לשנות שמה [לפסלו] בשינוי בודאי לא חיישינן, אפי' לפי שיטת הרמב"ם

ועוד דאפשר דטעם של הרמב"ם, משום דהוי ריעותא דלא יצא הגט מתחת ידי האשה, משא"כ בכאן לא שייך זאת, וא"כ מהימן אפילו לפי שיטת הרמב"ם

והנה לפי שיטת התוס' [דלעיל] צ"ל כסברת הפ"י. דחזקה לא הוי כמו עדים, [דאל"כ] קשה ל"ל כלל לקרותו, דכיון דהבעל נותן הוי חזקה דהוי גט, א"ו כסברת הפ"י, והנה לפי שיטת הר"ן הוי החזקה כמו עדים, וכן כתב הב"ש בסימן מ"ה סעיף קטן י"ב דחזקה הוי כמו עדים, דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ה"נ הך חזקה דשליח עושה שליחותו

ומכל זה נ"ל דהא הוי שעת הדחק גדול. והוי עגון גדול, דאי אפשר למצוא הבעל שיכתוב גט אחר יכולנא לסמוך על כל הנך דעות, הדא דעת התוס' דעדי מסירה כרתי ולא מהני עדי חתימה, וחדא תירוץ ראשון שבתוס' דבדיעבד שפיר סמכינן על הך חזקה, דבעל שאמר גרשתי והוי כמו עדים, ועוד דעת הר"ן שבהרי"ף הוי רק מטעם דהם העדי חתימה הם הוי עדי מסירה, דכיון דהוי מקודם ביד הבעל ועכשיו ביד האשה, הוי הם העדי מסירה, ה"נ בכאן מהני, ועוד דא"כ ממ"נ כשר הגט דלפי שיטת הר"ן בשיטת הרי"ף והרמב"ם ע"כ הם ס"ל דבדיעבד הוי החזקה כמו עדים, והא דבעי לקרותו הוי דלכתחלה יש לעשות על צד היותר טוב, וא"כ בשעת הדחק גדול כזה כשר הגט להנתן ושריא להנשא

והנה באמת עוד יש לחלק בין מיגו דבעל שאמר גרשתיך דכתב הרמב"ם דהוי ספק ובין מיגו דמזויף, משום דשם הוי חזקת א"א, ומש"ה לא הוי מיגו משום מיגו במקום חזקה והוי ספק ועיין בתומים בדיני מיגו: סימן כ"ה [מכתב רבינו אא"ז ממקום כבודו ק"ק טיסמניץ לכבוד הגאון כו' בעל חוות דעת וכו' בק"ק קאליש הסמוך לטיסמניץ בהיותו יוצק מים על ידי רבינו זצוק"ל]

שלום לכבוד אהובי הרבני המופלג החריף השנון מוהר"ר יעקב נ"י

מאד בקשתי לכתוב התשובה כל מה שדברתי עמו בע"פ, והן מה שאמרתי לו ליישב על הא דאיתא אבעיא בגיטין דף פ"ב ע"א, האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא וכו' ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליו דר"א כו' אבל בע"מ מודו כו'. ובתר דאיפשטא לא נזכר רק אלא חוץ הוא. וסיפא דאיבעיא אבל כו' לא הוזכר. והן מה שאמרתי ליישב קושית התוס' שם בד"ה אבל בע"מ מודו כו'. על הא דהותרה בזנות, וכן ליישב קושית התוס' דף פ"ג ע"ב בד"ה רבא כר' ינאי כו', על ר"י דיליף מאיסור כהונה האיך פליג על ר' יוסי דהוא תנא ואמר רואה אני כו', ועכשיו אכתוב לו יתר הדברים אשר לא דברתי עמו בע"פ, והוא די"ל קושית התוס' פ"ג ע"ב ד"ה מודה ר"א במגרש כו' תימה למאן מודה כו' וי"ל משום דהנה על הך קושיא דהקשיתי הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד, י"ל משום דאיתא בב"ב דף ס"ג ע"א, פלוגתא, וכן בפוסקים ביו"ד בה' מתנות כהונה סי' ס"א, אם אמר על מנת שמתנות שלי או במוכר שדה ואמר לו ע"מ שהמעשר שלי אם אמרינן דהוי שיור, וא"כ בכאן הוי נמי שיור והוה כמו חוץ רק דהוה תנאי ג"כ והוי נ"מ דבאמת דבחוץ הוי הדין דאם נשאת לאתר ונתגרשה ומת מותרת, ובזה אינה רשאית מכח תנאי, ותו לא שייך תנאי ומעשה בדבר אחד. דהא באמת הוא התנה דהוי כמו שיור, והתנה דלא תהא רשאה להנשא, אך דהדין לאחר שנשאת לפלוני שריא, אבל היא לא התנה כן דתהא שריא לאותו איש (א) ולא הוי תנאי הסותר למעשה (ב)

והנה הדין דהקשה התוס' האיך אפשר לביטול התנאי הא לא הוי הקידושין ותירץ הרמב"ן וכן הביא המ"מ בשמו (ג) משום דאם אמרינן דאינו בטל הגט יהיו הקידושין חלין ומשו"ה בטל, וא"כ קשה דכיון דהוי כמו חוץ ובחוץ בודאי לא הוי קידושין, אך דבאמת לאחר שנשאת לאחר וגירשה שריא מכח חוץ, רק מכח התנאי ואזי שפיר שייך ביטול התנאי, וא"כ רע"ק דאחר בעל מנת משום דלמא יבטל, קשה האיך שייך ביטול דהא לאו הוו הקידושין מכח חוץ, אלא ע"כ משום דלאחר שנשאת וגירשה שריא מכח חוץ, רק מכח התנאי אסורה, וא"כ שפיר הוי ביטול התנאי, וזה הטעם של רע"ק, וא"כ שפיר שייך מודה ר"א ומתורץ שפיר קושית התוס'

והנה בזה מיושב קושית הרמב"ן דמה פריך הש"ס דן פ"ג ע"ב על רע"ק אי חוץ ס"ל לותיב חוץ, ואי על מנת ס"ל לותיב ע"מ דלמא פליג בתרווייהו וי"ל משום דלפי מה שכתבתי הוי הפי' דהוי כמו חוץ וע"מ הוי שיור ג"כ, והנה התוס' כ' (ד) הטעם דבחוץ שרי אם נשאת מקודם לאתר משום דנתרוקן לו כל האישות ופקעה אישות הראשון לגמרי. וא"כ בכאן דהוי על מנת גם כן ואם כן לא שייך סברת התוס' וכן סברת התוס' בדף פ"ב ע"ב בד"ה כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון, כיון שהתחיל לנתקה ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי כו' דהא כאן לא ניתקה לגמרי, דהא עדיין לא פקע אישות הראשון לגמרי, דהא ממ"נ שיהא ביטול התנאי ולא הוו קידושין של אותו האיש כלום, וא"כ כיון דלא שייך סברא זו והוי [אסורה אח"כ ג"כ מכח] חוץ, וממילא הקידושין בטלין, דכיון דלא מנתקו לגמרי והוי חוץ ולא חלין הקדושין (ה) וא"כ מה מקשה ר' עקיבא (ו) אלא ודאי דס"ל דוקא בע"מ ולא בחוץ, וא"כ אפ"ל דכוונתו לשייר וא"כ הוי הגט פסול

ומתורץ ג"כ קושית הרשב"א דמקשה דפריך שם דף פ"ג ע"א. ובמאי אילימא בחוץ מישרי שרי ר"א דתניא מודה היה ר"א במגרש את אשתו וא"ל הרי את כו' חוץ מפלוני והלכה ונשאת כו' ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו, והקשה הא חזינן דר"ש בן