שו"ת ר' משולם איגרא רכז

הכא דביה נמי איכא שיור, ומ"ה מתורץ קושית התוס' בדף פ"ב ע"ב בד"ה כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם וז"ל תימה לרבינו יצחק כשבא שמעון וקדשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ"ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונשאת לאחר ומת דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו ולהנ"ל ניחא דכי אמרינן דפקע היינו דוקא היכי דהיכי דלזה שקידש לא הוי שיור משא"כ גבי חוץ מירושתך דלזה שקידש נמי הוי שיור לענין ירושה וא"כ התם נמי איכא שיור לאותו שקידש דהא התם נמי אסור באמת ג"כ לבעול שמעון מחמת אישות דראובן לעלמא כמו שכתב בס' הארבע שיטות (ה)

והספק שנסתפק המל"מ בהל' גירושין פרק ששי דין ג' וז"ל ואני מסתפק כפי זה בתנאים דעלמא היכי לידיינו דייני כגון באומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתעשה דבר פלוני. מי אמרינן שיכול לגרש בתוך הזמן מלא ימנע דאם לא תתקיים התנאי אין כאן קידושין ואם תתקיים אגלאי מילתא למפרע שהיתה מקודשת משעה ראשונה. א"ד ע"כ לא קאמרי רבינו והרשב"א דיכולין לגרש בתוך הזמן אלא דוקא בתנאי דממילא אבל בתנאי שהם בקום ועשה לא

ובאמת לכאורה פשוט מוכח מהא דקאמרי הש"ס (ו) בידו לגרשה כגון בתנאי ע"מ שתנשאי לפלוני [ונשאת לאחר אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר] א"כ משמע דהוי גט אע"ג דבידה שלא יהא נשאת לפלוני ונמצא דלא נהוי קידושין למפרע א"ו דיכולין לגרש

ולכאורה לפי דעת הרמב"ם דפסק גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם אין זה כריתות (ז) א"כ גבי ע"מ שתנשאי לפלוני נמי אי יש לו אח לאותו פלוני אין גירושין דממה נפשך [אסורה לעולם להאח] אי יקדש לו מקודם להאח נמצא דאם אמרינן דהוי קידושין נמצא דהוי למאן שתנשאי לפלוני אשת אח ולא תפסי קידושין, ואי אח"כ נמי הוי אשת אח: סימן כד

מעשה באחד שצוה לגרש את אשתו ומינה השליח בפני העדים אך שהעדים הם כעת מסופקים האיך חמר על שם אשתו אם כך כמו שבאמת שמה או בשם אחרת

והנה מכח הדין דבעינן עדים על מינוי שליחות לא חיישינן [כל כך] דהא מסתמא אמרינן דחזקה אין חשוד לקלקלה, והנה הדין דעדים צריך למקרייא את הגט והוא במס' גיטין דף י"ט ע"ב וכתבו שם [התוס' עיין פ"י שם] הפי' דהחזקה דבעל שאמר גרשתיך מהימן לא הוי כמו עדים דאנן דוקא העדים ממש בעינן ובאמת לחד תירוץ שבתוס' [בדיעבד] הוי מגורשת. בשביל דהך חזקה הוי כמו עדים. דאפי' למ"ד עידי מסירה לחוד [סגי] הוי מגורשת. אך לתירוץ השני שבתוס' [לא] וכן הוא באמת שני דעות בש"ע אה"ע סימן קל"ה סעיף ג'. אך במינוי שליחות ל"ק משום דמסתמא אמרינן דחזקה דבעל לא חשוד לקלקלה ובודאי עשה כדין ואמר [שם האמת] וא"כ הוי ידעו העדים בשעת מעשה [דמינוי שליחות] וא"כ כיון דהשליחות נתמנה בפני עדים אע"ג דאח"כ ליכא עדים [דהשתא מסופקין] בודאי מהני, וכדין (א) דהשליח נאמן [שעשאו בעדים] במיגו [כיון דהגט בידו ע"ש בב"ש] וכיון דבשעת מעשה הוי עדים שפיר נאמן

אך באמת הם הוי עדי חתימה. וא"כ כיון דהם לא ידעו באמת. האיך הוא אמר להם. רק על החזקה לא הוי עדותן מהני ובשלמא לשיטת התוס' (ב) ל"ק דהא באמת עדי מסירה כרתי אך דלא שייך [לפסול מטעם] מודה, ר"א במזויף מתוכו ושמא יסמוך על עדי חתימה ונימא דבודאי כדין עשה ונמסר בפני עדים כדין ודת. זה אמת בכאן. דעכ"פ איכא חזקה והוי רשאי לסמוך על חזקה. דהוי בודאי עדי מסירה

אך לשיטת הרי"ף דהפי' באמת. דמ"ה מהני עדי חתימה לחוד. משום דגם למ"ד עדי מסירה כרתי עדי חתימה נמי מהני. וא"כ שפיר יש לחוש. דהוי מזויף מתוכו דיסמוך על עדי חתימה לחוד. ובאמת בכאן הך עדי חתימה לא מהני כלל וכלל. דהא לא ידעו. רק בחזקה וחזקה לא חשיב כמו עדים לפי הך דעה. דפסלו בדיעבד בלא קראו

אך לפמ"ש הר"ן [בפרק המגרש] בטעם של הרי"ף והרמב"ם דמש"ה מהני עדי חתימה [לחוד] דהוי הם גופא העדי חתימה. הוי עדי מסירה. דכיון דהם העידו דהוי הגט ביד הבעל. ועכשיו הוא ביד האשה. אזי בודאי מן הבעל נמסר ליד האשה. והוי הם עדי מסירה יעו"ש היטב. וא"כ בכאן נמי כיון דהם מסרו לשליח של הבעל כדין ועכשיו הוי ביד האשה, אזי הוי הם עדי מסירה. דהא ידעו דהוי מקודם ביד השליח. והנה הדין דהיכא דהשליח מסר הגט ובשעת מסירת הגט עדיין לא ידעו [העדים] אם נעשה שליח הא פסק מהר"ם בר' ברוך באמ' הביאו המרדכי פ' התקבל דהיכא דנמס' הגט לשליח אע"ג דבשעת מעשה לא ידעו עדיין אם האשה עשאתו שליח לקבלה מהני. וא"כ הכא נמי דכיון דהוי הגט ביד השליח. אע"ג דהנך עדים לא ידעו אם הוי שליח כדין כשר וא"כ לשיטת הר"ן הגט כשר

וא"ל אכתי הנך עדים לא ידעו, דילמא באמת אמר הבטל שם אשה אחרת לשם אשתו דכיון דלא מהני חזקה לחוד, ואח"כ מסרו השליח ליד הבעל, והבעל לא נזהר לשמרו דכיון דבאמת פסול, אך באמת זה אינו דאכתי [היה] נזהר לשמרו דהא הב"ד לא ידעו אם הוי פסול. ויהא מחזיקו לי' בכשרות ומש"ה הבעל נזהר וכמ"ש הפ"י במס' גיטין בדף ג' ע"ב בתוס' ד"ה שלשה גיטין פסולין ד"ה בא"ד וזרקו לאשפה כו', הא דלא חיישינן בכה"ג לבעל [שמא זרקו והאשה מוצאו] דכיון דאם נשאת לא תצא מזהר זהיר בי' הבעל, ומכש"כ בכה"ג דאין הב"ד מוחה אפי' לכתחלה [להנשא]

ועי"ל דבאמת הא לנפילה לא חיישינן, ובאמת היכא דיש לו מיגו דהוי אמר מזויף, שפיר מהימן הבעל [דממנו נפל] אלמא דמיגו עדיף מחזקה דמזהר זהיר בי' ובעל ה"ל מיגו דהוי מגרש מ"ה אינו חשוד לקלקלה. וא"כ אם חזקה דמזהר זהיר מהני, מכש"כ דמהני מיגו דהך מיגו דאי בעי הבעל הוי מגרש, הוי חשיב כמו עדי מסירה, ומש"ה אמרינן [בודאי] דלא חשוד לקלקלה, והנה הא דבעל שאמר גרשתי הוי ספק מגורשת משום דאם איתא דגירשה הוי ליה קלא למילתיה וכאן לא שייך זאת

ואפילו לפי טעם של הרמב"ם (ג) דאמר [דלכך בבעל דאמר גרשתי לא הוי רק ספק משום] דילמא בגט פסול גירשה, ובכאן לא שייך זאת, דהא באמת הוי