שו"ת ר' משולם איגרא רכו

ועוד י"ל דאפילו אה"ל בהאי כיון דכולן נצטרפין בראי' נתבטלו הכל. מ"מ יש להכשיר בכאן די"ל דאף דעידי מסירה צריכין למקרייא לגיטא. ולראות המסירה מ"מ בב"ד י"ל דאין צריכין לראות ולא למיקרי' לגיטא. דהא כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. לא בעינן עדי מסירה דאף דדבר שבערוה אין פחות משנים, משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי, וכיון דקי"ל בעל שאמר גרשתי נאמן כן היכא דליכא למימר אי איתא דגרשה קלא אית לה. מטעם הואיל ובידו לגרשה, ומיגו בעינן שיהא בב"ד דמיגו חוץ לב"ד לא מהני. וכיון שהב"ד שומעין מהבעל, הא גיטך ובו את מגורשת, ונאמן הוא לפני ב"ד כמאה עדים, דמיגו כעדים דמי', יכולין הב"ד ליתן מעשה ב"ד להתירה להנשא, ואם כן אף דנתבטל העדות של הראי', והוי כאלו לא ראו, מ"מ שמיעת הב"ד לא נתבטלה, דהא אין להעדים שייכות בהו, דאמירה לפני העדים לא מהני, כ"ז כתבתי להוד פמכ"ת הרמה והנשאה. מה שנראה לפע"ד ואמושה את העמודים אשר בית ישראל נשען עליהם לראות מה ישיביני דבר, הכ"ד הדו"ש בלב ונפש באהבה עזה כל הימים הק' יעקוב בהרב מה"ו משה יעקב ז"ל ולכל ב"ב שלום וי"ר וית"ש יכתבם ויחתמם לחיים ולשלום מעתה ועד עולם א"ס: הלכות גיטין סימן כ"ב

מעשה בשכיב מרע שגירש על תנאי, ונתן הגט לאשתו, ולאחר הנתינה נטל המסדר הגט מהאשה והיה הגט אצלו עד אחר מיתת הבעל, וא"כ לא היה הגט בשעה קודם המיתה ביד האשה

יש לומר דאין נפסל הגט מכת הך חששא דמרדכי (א) בשכיב מרע. דכוונתו שיתחיל הגט רק סמוך למיתה ואם הגט אינו קיים סמוך למיתתו תצא וא"כ בנ"ד סמוך למיתה לא הוי הגט בחצר שלה, [דהכא שאני] משום דכמו דאמרינן (ב) גבי מדה של סרסור כיון דהשאילו לשניהם והוי לאחר שנתמלאה המדה ללוקח, ה"נ הכא [בנ"ד] לאחר שבא הזמן דהיינו סמוך למיתה הוי נשאל חצרו של הנפקד (ג) ומכ"ש בכאן דנטל המסדר מיד האשה

ואין לומר דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע בעת שבא הזמן (ד) י"ל דהא איתא בתוס' דגיטין דף ס"ה ע"ב בד"ה גיטא לא הוי עד דמטא למתא מחסיא, כו' א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה כו' והנה בודאי אם אמר ה"ז גיטך לאחר למ"ד, והוי בחצירה לאחר ל', נקנה לה אע"ג דהוי בנתיים בחצר אחרת דבודאי לא הוי חילוק, ולא שמענו כלל דבעינן דלא יהיה בין הזמן רק בחצר שלה, רק בסוף הזמן [צריך להיות בחצירה], וא"כ ה"נ הכא

ועוד לפי מ"ש התוס' בגיטין דף ע"ז ע"ב בד"ה ותיזיל איהו ותחיד כו'. דכיון דבא מרשות הבעל לרשותה לא הוי כמו טלי גיטך, ה"נ הכא דכיון דמקודם הוי החצר נשאל לבעלה, ואח"כ לה להאשה, ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע

והנה לפי הסברא הראשונה דהוי הכל שלית לקבלה לפי סברת התוס' בגיטין דף ס"ה הנ"ל, וא"כ הוי ג"כ קודם הזמן כמו שמונח אצלה כיון דאמרה עד דמטי כו' הוי הכל שליח לקבלה, וא"כ בנ"ד כיון דהמסדר נטל אצלה והוי החצר שלה ג"כ לקבלה, כמו האשה שאמרה פד דמטי כו' בש"ס הנ"ל ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע

ועל הטעם השני שכתבתי לעיל יש לפקפק בו דהא קשה דאיתא בש"ם גיטין דף כ"ד ע"א ברש"י ד"ה משום חצרה הבא לאתר מכאן. אם זרק לחצר של אחר ואח"כ קנתה. וא"כ יקשה הא בא מרשות בעלה לה. ואפשר דהש"ס שם איירי דזרק הבעל להחצר שלא ברשות בעל החצר ולא נשאל להבעל כלל וכלל

אך דבאמת יש לחלק, דכיון דאין בא החצר להאשה מיד הבעל רק אחר הקנה (לו) לה ולא הבעל. לא דמי להא דכתבו התוס' פרק הזורק דף ע"ז הנ"ל סימן כג

מאי דמסתפק המל"מ בהלכות גירושין פ"ח דין י' וז"ל ונסתפקתי בנותן גט על תנאי אלא שהתנה שני תנאים שבהתקיים אחד מהם יהיה גט כגון האומר ע"מ שתתני לי מאתיים זוז או שלא תשתה יין לעולם ואם תתן לו מאתיים זוז תהא מותרת לשתות יין ולא תהא אגידא בו מהו עיי"ש

ונ"ל להוכיח מגיטין (א) דאיבעיא להו חוץ מירושתך. ולכאורה קשה אי אמרינן בע"מ [שתנשאי לפלוני] נמי פליגי כמו דעת הרמב"ן. א"כ קשה הא הוי חוץ מירושתך דאם מתה מקודם שנשאת לאחר הוא יורשה דהא אי אפשר לקיים התנאי ונמצא דהוי כאילו הותנה באם שתנשא לפלוני ועד שתנשא לא להוי גט אפילו באמת נשאת לא יהא אמרינן אגלאי מילתא למפרע ובאמת כוונתו דוקא במעכשיו. א"ו דהא עיקר הטעם כר"א בן עזריה כריתות דבר הכורת בינה לבינו דלא ליהוי כלל מילי דאישות. והכא לא הוי אגיד כיון דאם ישאנה אותו פלוני מיד אין יורש אותה (ב) ול"ד לחוץ מפלוני (ג) דהתם הטעם מקרא ויצאה והיתה כמו דאיתא שם. ואין הטעם מדברי כריתות. ועוד בודאי הוי שיור מיד, דמעכב לינשא לאותו פלוני

אך אם כן קשה אם תנשא באמת לאדם אחר גבי חוץ [מירושתך] בודאי בלא"ה אין יורש אותה כמו דהדין נותן באומר חוץ לפלוני ונשאת לאחר כו' דמותרת לאותו פלוני (ד) וצ"ל דשאני התם דביה ליכא שיור כלל, משא"כ