שו"ת ר' משולם איגרא רכד

בגיטין ולא בשאר שטרות ע"ש. וא"כ מה פריך (ד) גבי ע"א כותי [מ"ש גיטין משאר שטרות דהא י"ל] דמש"ה כשר בגט דהא באמת איכא כתב סופר וע"א והוי רק פסול דרבנן. ובפסול דרבנן מהימן הכותי כמ"ש הפני יהושע יע"ש היטב. אך מ"מ יש לפסול משום דכותי פסול [ויפסלו הכשרים ג"כ] מכח נמצא אחד מהן קרוב או פסול. אך י"ל דמשום הכי כשר בכותי. ממ"נ אם ידע מהכותי דחתם בפניו בוודאי לא חתם את עצמו עמו אי לאו דהוי כותי חבר. ואלא דחתמו זה בלא זה. וא"כ לא ידע מהפסול. ולדעת הרי"ף (ה) לא שייך נמצא אחד מהן קרוב כו' ומשא"כ בשאר שטרות דלא כשר מכח כתב סופר וע"א וכסברת הש"ך הנ"ל [וא"כ מה מקשה הש"ס] אלא ע"כ דבפסול דרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב כו'. וא"כ [אין לומר כנ"ל דא"כ] מה רבותא דעד כותי דנקט דכיון דאצ"ל מכח אי לאו דכותי חבר (ו) וכל הפסולין דרבנן הוי צריך להיות כן דיהא כשר. ואמאי לא נקט כל הפסולין דרבנן ואין צריך באמת לומר כלל מכח אי לאו כותי חבר כו' דכיון דכתב סופר וע"א כשר. ממילא כשר כותי וכל פסולי דרבנן וא"כ שפיר מקשה הש"ס אך אם אמרינן דבפסולי דרבנן נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלו כל העדות. אזי שפיר נקט כותי דוקא משום הך דיוקא דאמרינן אי לאו דכותי חבר מש"ה נקט דוקא כותי (ז) ומש"ה מוכח דבפסולי דרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב כו'

והנה עיקר הראי' להרב בעל העיטור דהא פסק לפסק הלכה דכתב סופר וע"א כשר וכס' ר"ח גאון והוא גופא פסק דבעינן דיכיר בפסולין כס' הרי"ף וא"כ מנלן דאין עידי הגט חותמין זה בלא זה. דלמא הוי הטעם משום דממ"נ כשר כנ"ל. ובאמת אין הטעם [משום דאין חותמין אלא זה בפני] זה. אלא ע"כ דבפסולי דרבנן לא פסול מכח נמצא כו'. וע"כ מיירי דהסופר הוי קרוב או פסול (ח)

והנה הראיה שהבאתי מהש"ס דגיטין בדף יו"ד דבפסולי דרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב כו' כנ"ל דבאמת קשה לפי סברת העיטור מה מקשה הש"ס. הא יש חילוק, די"ל דבגיטין כשר מכח כתב סופר ועד. וא"כ לא פסול רק מכח נמצא אחד קרוב כו', וא"כ ממ"נ כשר כנ"ל. דא"ל. ניהו דלשיטת ר"ח והעיטור נמי עכ"פ פסול מדרבנן. מ"מ כיון דבאמת הא כתב סופר וע"א הוי רק פסול מדרבנן וחם נשאת לא תצא ואם כן באמת הא כתבו התוס' והרא"ש בפרק קמא דגיטין דהבעל לא חשיד לחתום עדים פסולים, וא"כ לענין הכותי נמי נימא האי סברא אלא ע"כ דהוי הכותי חבר. וכמו דאמרינן על הע"א דלא הוי מחתים עמו. ולמה לא נימא כן על הבעל. אך באמת זה אינו. דהא אם לא הוי רק ע"א כשר, אז הבעל לא נזהר לשמרו דכיון דאין כשר. וא"כ חיישו שפיר רבנן דלמא הוי הכותי שקרן. וא"כ לא נשאר רק ע"א. והבעל לא נזהר לשמרו ואח"כ מצאו האשה וחתמה ע"א פסול. וסברא כזו איתא בתוס' גיטין דף ב' ע"ב. אך באמת כי אמרינן כתב סופר וע"א כשר בדיעבד. וא"כ הבעל נזהר כיון דבדיעבד לא תצא. וא"כ על הבעל שפיר שייך החזקה דלא הוי מחתים עדים פסולים והכותי בוודאי הוי חבר. ומש"ה הוא כשר אפילו לכתחילה. ואך מכח נמצא אחד כו' וא"כ שפיר הראי' כנ"ל

(טז) והנה מה שהקשה בפ"י (ט) מה מקשה הש"ס מה אירי' גיטין אפילו בשאר שטרות נמי. אמאי לא מוקי בעדי מסירה. והוי רק מדרבנן. ובפסולי דרבנן מהימן הכותי. וכמו דאיתא בסוף פרק דם הנדה במתניתין. ובאמת עכ"פ איכא החשש דלמא יסמוך ע"ז ואם משקרים הוי פסול דאורייתא ובוודאי אין הקושיא של הפני יהושע דכיון דהוי רק חשש דרבנן תו אין לחוש שמא יסמוך דא"כ בלא"ה הוי מצי להקשות בלא המתניתין מכל פסולי דרבנן. אך באמת בלא"ה [דנוקי בעידי מסירה] הוי מצי להקשות, אם נימא דכתב סופר הוי פסול דרבנן ובדרבנן מהימן כותי וכמו שהביא המתניתין דשם. ומש"ה כשר בגיטין משום כתב סופר ובשטרות כתב סופר לא מהני כמו שכתב הש"ך חו"מ (י) אך אפילו אם נימא [כסברת הסמ"ע שם] דגם בשאר שטרות מהני כתב סופר לגבות מב"ח. אך אעפ"כ לא שייך לומר דהוי מדרבנן. דהא באמת שיעבודא לאו דאורייתא. וא"כ כי פסול מדרבנן הוי פסול מדאורייתא הא עיקר טעמא דרבנן דגובין ממשעבדי משום דשטרי אית ליה קלא ולא היה לו למזבן. וא"כ כיון דלא הוי רק כתב סופר ומדינא דאורייתא לא גבי ממשעבדי. אזי שפיר קנה הלוקח

אך באמת בלא"ה אם לא נוקי בעדי מסירה לא קשה דאם הכותי הגיד שקר. וא"כ כשנצטרף בהגדה נפסלו גם עדות של הסופר וע"א. מכח נמצא וכו' דהא ליכא למימר דלמילוי' חתים הכותי. דלכתחילה בעינן שני עדים. וא"כ אם הוא משקר הוי פסול מדאורייתא. אך א"כ ממ"נ. אם ידעו מזה [דיחתום הכותי] לא הוי חותם וישבוק דיחתום הכותי מקמי'. א"ו דהוא חבר. ואלא דלא ידעו א"כ לשיטת הרי"ף לא נצטרף. וא"כ אפילו אם הוא משקר עכ"פ מן התורה כשר. וא"כ ממ"נ כשר [בגיטין] ובשטרי מקח ומתנות (אפילו) אם נימא (כהסמ"ע) דכתב סופר הוי עכ"פ כמו כתב יד לא מכשירינן פסול כותי וע"א דכיון דעכ"פ מדרבנן פסול א"כ לא מועיל כלום הע"א. ולא הוי כמו שנחקרה בב"ד. כיון דאין עדותו מועיל כלום. דהא העיטור והריב"ש ס"ל כמו שהביא הש"ך סימן נ"א דע"א בשטר אינו מועיל כלום. ומה שא"כ לענין גט הוי שפיר ע"א כמו שנחקרה בב"ד. לענין דאם ניסת לא תצא (כ)

והנה בכאן יש לומר דמהני שיזכה לה הגט [ע"י אחר שתהא מותרת לבעלה מכאן ולהבא] דהא עיקר החשש [דאמרינן דהוי חוב לאשה הוא] משום דטב למיתב טן דו כו', וא"כ בכאן שנשאת מכבר ויש לה בעל אחר בוודאי הוי זכות לה. ומה דמסופק הרש"ל מכח סברת הרי"ף כבר כתב ג"כ בס' ש"י דזה פשוט להתיר ומכש"כ כאן

(יז) ונידון בעדות פסולי דרבנן. ליכא היתר. מכח דפסולי דרבנן אם נשאת לא תצא. ליכא ספיקא בזה דבזה לא אמרינן אם נשאת לא תצא. והא ראיה בתשובות הרשב"א דכתב דהוי בטל לגמרי. ואמאי נימא דהוי הדין כמו נשאת בגט שאין בו זמן וא"כ בוודאי לא בטל לגמרי א"ו דהוי חילוק. וע"ש היטב בגיטין דף ג' ע"ב בתוס' ד"ה שלשה גיטין כו'. דאמאי לא אמרינן בג' גיטין פסולין דהוי בטל לגמרי אלא משום דע"כ דהכי