שו"ת ר' משולם איגרא רכ

האשה. והנה בזה הוו שני דעות אם שמצטרפין אם לא הכיר בפסולין. וכן יש דעות דדוקא בעינן הגדה בב"ד והנה הש"ך בי"ד סי' רמ"ב ובחו"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט כתב דבאיסור דאורייתא דכיון דאין מסכימים מטעם אחד לא חשבינן רובא. וצ"ע

(י) והנה עוד יש היתר. אם נימא דכתב יד סופר וע"א כשר וכפי שיטת ר"ח (נ) אה כן אם נימא דעדי חתימה לבד ג"כ מהני וא"כ בודאי כשר ע"פ כתב סופר ועד אחד ולא שייך נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה. דהא כל אחד מעדי חתימת הגט הוה עיקר הראיי' שלו מעשה החתימה ובשעה שחתם זה לא חתם זה והוה כמו ראה כל אחד בפ"ע. ואם לא ראו בב"א לא אמרינן נמצא אחד מהן קא"פ כו' וא"ל דמה שצוה הבעל לחתום. זה הוה ראיי' כאחת ואז הוי שניהם יחד ונצטרפו. ז"א דהא ע"ז א"צ שני עדים דזה הוה חומרא בעלמא (ס) וסגי דיצוה לו בינו לבין עצמו ואם יצוה לכל אחד מהן בפני שני עדים. אין זה מועיל יותר כלום. דאעפ"כ צריך עוד אחד [לזה שצוה] להעד לחתום על הגט ובמה שמצוה לכל אחד בפני שנים אין מועיל יותר כלום

והנה זה בודאי אמת אפילו למאן דפליג וס"ל דגם היכא דמהני עד אחד נמי אמרינין נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטלה מ"מ בכאן לענין עד אחד וסופר. אפילו שמעיד עד השני שראה ג"כ בשעה שצוה לו לחתום לעד הראשון. מ"מ לא שייך גביה נמצא כו'. דממ"נ אם יעיד העד הראשון ויעשה ויחתום. דהוה כמו שהעיד. א"צ לזה השני עוד שיעיד שצוה לו להראשון דמה שאנחנו עושים הוה רק חומרא בעלמא. ואם לא יחתום הראשון מה מהני עדותו של שני במה שהיה אז כשצוה לראשון. בשלמא בשאר עד אחד הוה עדותו עכ"פ מהני לענין זה. שאם הוא לבדו יעיד והוה קרוב נמי הוה מועיל עדותו אי לאו דהוה קרוב. משא"כ הכא. וא"כ בכתב הסופר ועד אחד תו לא מצי השני לפסול. דהוה כמו דלא ראו בבת אחת עדותן. האי דכל אחד חתם בפ"ע ואין יכול לפסול השני. דהא לכל אחד צוה בפ"ע לחתום. ומה שגם הוא שמע בשעה שאמר לעד השני. זה אינו מועיל כלום. וא"כ הוה כל אחד העיקר מה שצוה לו וזאת לא הוה ראו כאחת. ולא שייך נמצא אחד מהן קא"פ. ומשו"ה להך שיטה דס"ל כתב סופר ועד אחד כשר. ודעה זו היא סברת ר"ח גאון. ועיטור. והטור ואם ס"ל לפסק הלכה דעדי חתימה לבד ג"כ מועיל לא שייך בכאן נמצא אחד מהן קא"פ והוה כשר הך גט

והנה י"ל אפילו להנך דפליגי וס"ל דבעינן דוקא עדי מסירה ולא מהני החתימה (ע) ובאמת קשה הא איתא בב"ש סי' (פ) דהיכא דהוה חזקה הוה כמו עדים ומייתי ב"ש שם דהא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. אלמא דחזקה הוה כמו עדים. וכן איתא גבי אם לא קריא (צ) דכיון דהבעל נאמן שגירשה מכח החזקה דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי הוה כמו עדים (ק) וכן איתא בהרא"ש (ר) גבי עד אחד בכתב וע"א מעיד דנמסר. דלגירסת מהרש"ל (ש) דזה מיקרי עדי מסירה דזה שחתם הוה כמעיד על המסירה גם כן ואם כן הוה כמו עדים (ת) ואמאי לא מועיל עדי חתימה לבד וע"כ לפמ"ש לעיל הראיה מהנך תרי גיסי הוה או כגירסת מהרש"ל בשיטת הרא"ש. דלדידיה ל"ק דלא בעינן דליהוי עדי חתימה בשעת המסירה. דלגירסת ב"י לפי דברי הטור דדוקא אם נוכל לומר שהיה עד החתום בשעת המסירה אע"ג דאין אנו יודעין שהיו. אמרינן מסתמא היה בשעת המסירה רק היכא דבודאי לא היו אין מועיל וא"כ לגירסת ב"י דאמרינן חזקה דמסתמא היה בשעת המסירה ע"כ הטעם משום דבעינן דליהוו עדי חתימה בשעת המסירה. וא"כ קשה קושייתי הנ"ל מהנך תרי גיסי וע"כ מוכח סברתי הנ"ל [באות ב] או דמוכח סברא הנ"ל לתרץ הקושיא מהנך תרי גיסי וע"ש לעיל היטב. אך דבאמת הא אין דבר שבערוה פחות משנים. אך דחזקת אנן סהדי הוה כמו עדים וא"כ זה הוי רק משעה דאנחנו ב"ד רואין או סהדי הגט אזי הוי חזקה כמו אנן סהדי ומגורשת. אך מקודם אינה מגורשת וא"כ האיך יכול לגרש אח"כ כיון דהוא אמר סתם דגירשה מעתה והגט אינו מתחיל השתא. בודאי זה פשוט דאין מצי לחול אח"כ. וכמו דאיתא בכתובות דף נ"ט ע"א גבי דאמרה לכי מיגרשה. מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמיה קדיש. וכן איתא גבי קדשה באבנים סי' ל"א ס"ק א' בב"ש גבי אם שמו אח"כ ע"ש היטב. ומשו"ה ס"ל דלא מהני בלא עדי מסירה. אך לפ"ז י"ל דאם באמת אמר מקודם הרי את מותרת לכל אדם כדין והעדים לא שמעו זאת רק באו אח"כ וראו איך שנמסר לה הגט ולא שמעו מקודם כי אמר לה ה"ז גיטך. או שהיו עסוקין באותו ענין בודאי מהני. דהא כי ראו השתא הוי חזקה דמסתמא נמסר כדין ואמר לה ה"ז גיטך או שעסוקין באותו ענין והוי חזקה דהוו עדים ובאמת מתחיל ג"כ הגט בשעת נתינה והוה שפיר מגורשת. וא"כ לפ"ז מתורץ הא דהקשה הרשב"א לפי הנך דסברי דבעינן דוקא עדי מסירה מה דאיתא את שהעדי הגט נקרין עמו. דהא ממ"נ הא בעינן עדי מסירה. ולפמ"ש א"ש. דנ"מ דהו"ל עדי מסירה אך דלא שמעו דאמר לה ה"ז גיטך בשעת מעשה. או שעסוקין באותו ענין ולאח"כ באו עדים וא"כ לפמ"ש לעיל דבכאן עכ"פ אין עדים צריכין להעיד דשמעו דאמר ה"ז גיטך וא"כ לא הוו בזה מקיימי הדבר. דע"ז לא צריך להעיד. וא"כ לא נפסלו עכ"פ הכשרים במה דהעידו דשמעו דאמר לה ה"ז גיטך כו' ואח"כ דראו הגט בידה לאחר המסירה ומהני לפי שיטת הב"ש בסימן מ"ב באומדנא לבד. ועל זה לא כיוונו הפסולין להעיד דראו הגט אח"כ. וכשר הגט

ועוד יש ליישב קושית הרשב"א הנ"ל דנ"מ אם אמר ה"ז גיטך לאחר שלשים יום ולאחר ל' יום בשעה שחלין הגירושין ראו העדים הגט אצל האשה

ועוד י"ל דנ"מ דהנה באה"ע (א) פסק להלכה. דאם לא אמר לה הבעל כלום ה"ז פסול וכמ"ש הרמב"ם (ב) וכתב הב"ש שם דהוא רק פסול ולא בטל. משום דלשון הגט הוא לשון הבעל ומדאורייתא כשר רק דפסול מדרבנן ע"ש. ובאמת אם ליכא עדי חתימה ע"ז וגם אין כתב יד הבעל פשיטא דלא מהני ובטל לגמרי וכמו בשטר הלואה דאם הוי כתב הסופר ולא הוי חתימה