שו"ת ר' משולם איגרא ריט

היה פסלה לקרובין ופסולין הוו שפיר מקיימי הדבר. משא"כ בנ"ד ממ"נ גם אם לא הוו קרובים. אי דהתורה לא פסלה לקרובין ופסולין ג"כ לא הוו מקיימי הדבר. דהא מכבר העידו בב"ד בחתימתן וא"צ לעדות שלהן השתא במסירתן. ואלא [הא דצריך עדי מסירה] משום דהן פסולין מכח קורבא ולא מהני עדות חתימתן שלהן וא"כ השתא נמי לא מהני. וא"כ סוף סוף לא הוו מקיימי הדבר וא"כ לא פסול ע"י זה

אך באמת י"ל דאעפ"כ הוו מקיימי הדבר. דנ"מ אם לא יהא הגט בפנינו (ג) אך בלא"ה נאמנת האשה לומר גרשתני ושוב ליכא נ"מ אך מ"מ נ"מ שלא בפני בעלה דאינה נאמנת לומר כו'. ואם הבעל בפנינו אם מודה לומר גרשתי את אשתי גם שניהם אינם נאמנים עיין אה"ע סי' י"ז בב"ש ס"ק ב' ואיכא נ"מ. ושפיר הוו מקיימי הדבר. אך זה אינו חדא דמשמע בס' שב יעקב דאם אין השתא נ"מ אע"ג דנ"מ לכשיכפור הבעל בחר השתא אזלינן. כמו דכ' גבי קידושין דהוה הדין דאם שניהם מודים מהני עד אחד. אע"ג דאם יכפור צריך שני עדים אמרינן כיון דהשתא אין נ"מ בעדותן. אע"ג דבשאר עדות ונמצא א' מהן כו' פסול עד אחד לשבועה משום דנ"מ לממון. אך לענין קדושין דכיון דמודים השתא ליכא נ"מ. אע"ג דנ"מ אם תתקדש עוד לאחר. ע"ש היטב

(ט) והנה נוכל לומר לפמ"ש הב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ב דגבי קדושין מהני אם ראו החפץ דהיה אצל הבעל ושמעו שאמר הרי את מקודשת לי ואח"כ ראו החפץ ביד האשה דהוה אומדנא דמוכח ומהני. וה"ה בגירושין דבזה דמי קידושין לגירושין ע"ש בב"ש סי' ק"ל. וא"כ עכ"פ על זה שנמסר הגט מיד הבעל אין צריכין להעיד (ד) ועי"ז לא הוו במקיימי הדבר. וא"כ הוו רק הכשרים דהעידו שראו הגט שנמסר מיד הבעל ואח"כ ראו אותו ביד האשה. ומה דהם הקרובים ראו אח"כ לאחר המסירה את הגט אצל האשה לא פסלו דעל זה לא כיוונו להעיד. והעדים הקרובים דהוו הם עדי חתימה לא פסלו במה דראו המסירה ג"כ דלשיטת הרמב"ם הנ"ל סגי בחדא. ואין צריכין להעיד רק דראו הגט אצל האשה, ובשעת מעשה הכירו את הגט בטביעת עין אצל האשה ובודאי דמיד הבעל נפל ליד האשה. ואע"ג דלא ראו שנמסר מיד הבעל הוה מהני. ועל זה דנמסר מיד הבעל לא הוו מקיימי הדבר. דעל זה לא נ"מ ולא צריכין לעדי החתימה. להעיד על מסירתו מיד הבעל ממ"נ וכמש"ל. והפסולין שראו שנמסר מיד הבעל אינם פוסלין לעדות שמעידין הכשרים ולענין שראו שנפל ליד האשה אינם צריכין ג"כ רק שמעידין עכ"פ העדים הכשרים שראו אח"כ ביד האשה קודם שנטלו המסדר. והגם שראו הפסולין ג"כ אח"כ (ה) דבעת ההוא תו לא כיוונו להעיד דהא א"צ עוד לזה. כל כמה דלא ידעו דהוה פסול. וכל זה הוא דלא כש"ך (ו) דס"ל דכשרין שלא כיוונו להעיר הגם דפסולין ג"כ לא כיוונו מ"מ פסול. אך הא הש"ך עצמו הביא שם שהלחם משנה חולק ע"ז וכן דעת הכ"מ דלא כש"ך. והוא דין חדש למצוא ברמב"ם מה שאין לו שורש בש"ס

אך בנ"ד איכא לספוקי, דלמא גרע משום דהוה רק קורבא דאישות וא"כ שפיר מצי למצוא שיהא ראוי לקיימו ע"פ עדותן על המסירה. אם אח"כ קודם המסירה תמות אשתו או יגרשה ויהא כשר. והוה ראוי לקיימו אם לא היה לו גם השתא בשעת המסירה קורבא דאישות כמו דהוא השתא דבאמת לא מתה ולא גירשה. אך אם אמרינן כסברא דלעיל דראוי לקיים הדבר. הפי' אם פסלה התורה קרובין או פסולין. ואין הסברא דאם לא היו קרובים, א"כ אין חילוק בין קורבא דאישות לקורבא דגופא. וצ"ע כי מזה נוכל למצוא היתרא

והנה לפי הך דעה (ז) דס"ל דאין מועיל אם נתן גט ולא אמר לה הרי את מותרת כו'. א"כ בודאי שייך הך סברא דע"ז לא הוה מקיימי הדבר. דע"ז הגמר דאמר הבעל הרי את מותרת לכל אדם הוו הם הכשרים עדים דאמר כך (ח) וסגי במה דראו הגט אח"כ ביד האשה מקודם שנטל הרב המסדר הגט ממנה. אך אפילו לדעת הרמב"ם (ט) דהוה גט אם היה מדבר עמה על עסקי גיטה וגירושי' [אפילו לא אמר כלום] (י) מ"מ נמי א"ש דהא עכ"פ אין מעידים הפסולים ע"ז דאמר ה"ז גיטך, דאין נ"מ דהא לזה דאמר ה"ז גיטך עדיין צריכין דיהא ג"כ רואין הגט ביד האשה ובזה לחוד [מה שראו הגט ביד האשה] סגי. אם הוו עדי חתימה. וא"כ בזה דאמר לה הרי את מותרת לא הוו הם מקיימי הדבר והוי רק עדותן של הכשרים עדות. וא"כ לאחר שהפיל הגט בידה קודם שנטלו המסדר הוה עם הא דאמר לה הרי את מותרת מהני. כמ"ש הב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ב בקידושין דמהני ידיעה בלי ראיי'. ה"נ בגיטין. וכמו דמדמה הט"ז בסי' ק"ל גיטין לקידושין לענין קידושין בפני עד אחד, ה"נ בגט לענין אומדנא, ובמה דראו הפסולין גם כן הגט לאחר כך לא כיוונו להעיד, וכמש"ל ע"ש, אך זה דוקא אם אמרינן פלגינן דיבורא דעדות הכשרים. והא דלא אמרינן כן גבי כתב נכסים לשנים (כ) היינו משום דאחי לאחלופי בשטרות דעלמא, או כמש"ל דכיון דאין הפסול רק משום נמצא א' מהן קא"פ, לא פסלינן לאותה עדות דהוה כשר, ובכה"ג פלגינן דיבורא (ל)

והנה אפילו לפי פסק הראב"ד דלא פלגינן דיבורא היכא דלא הוה בע"ד. י"ל משום דעכ"פ הגיד כאחת (מ) ומשא"כ היכא דא"צ כלל וכלל לצרף [את הדבור הראשון להעדות] לא מועיל צירוף [הגדתן לפסול את כל העדות]

והנה באמת אם הבעל יהא מודה אזי בודאי א"צ לעדות דהא דהבעל אינו נאמן הוה משום דאי גירשה קלא אית לה. משא"כ הכא דבאמת אית לה קול דהא הוה ברבים עכ"פ אין אנו צריכין להנך הפסולין שראו אח"כ ביד האשה. ועוד אפשר לומר דלא שייך יחוד עדים הכשרים עם הפסולים כיון דבזה דשמעו הכשרים דאמר הרי את מותרת לא נצרפו עם הפסולין ובמה דראו [הפסולין] הגט ביד האשה אין מספיק [צ"ל אין מסייע] לעדות זו שהעידו הכשרים על המסירה. וא"כ לא שייך לפסלו, וזה צ"ע והנה יש לעיין דבאמת יש דעות דאפילו שלא בפניו נמי נאמנת