שו"ת ר' משולם איגרא כא

דטומאה תחלה הותרה ולא סופו משום דטומאה דיחוי אצל צבור ושבת הותרה והוי ג"כ תחלה וסופו ע"ש אלמא דיש חילוק. וניהו דאפ"ל דרבא לא ס"ל דשבת הותרה. עכ"פ מנל"ן דרבא פליג. וגם עוד לא הוי כס' הכ"מ דשויא לטומאה (ו)

וי"ל משום דהנה התוס' בשבת בדף קל"ג ע"א על הא דמצרכו הש"ס הא דפסק רב כר"ע גבי כל מלאכה דאפשר לעשותו מע"ש אין דוחה שבת גבי פסח ומילה דאי אמר בפסח. ה"א במילה דחי משום דנכרתו שלש עשרה בריתות ומשום הכי פסק גבי מילה ואי פסק במילה ה"א בפסח דחי משום דחייב כרת עיין שם וכתבו התוספ' בד"ה ותנן נמי גבי פסח כו' הא דל"ק הלכתא למשיחא גבי פסח. משום דלאולומי' פיסקא גבי מילה ע"ש. ולכאורה קשה לפי הצריכותא (ז) עדיין לא אילומו דילמא רק בכרת הוי הדין כן. ועוד מה שייך אלומי'. וי"ל משום דהנה הש"ך ביו"ד (ח) הקשה על הך שיטה דפסק דאין מלין מילה שלא בזמנו ביום ה' כי היכי דלא אתרמי' יום שלישי בשבת וכתב דא"כ כ"ש ביום ו' דאתרמי יום שני בשבת (ט). והנה באמת אפילו להך שיטה דס"ל דוקא ביום שלישי ולא יום שני עדיין תקשי דעכ"פ ביום שלשה עשר משכחת ניהו דס"ל דלא אד"ו ראש מ"מ משכחת דאיקלע יום ר"ה ביום ב' וג' ושבת הוי ספק שמיני ספק תשיעי והוי יום א' עשירי ולא מלין משום יום ג' איקלע ביום ב' דר"ה ויום ב' וג' אין מלין דהוי ר"ה ומלין ביום שלשה עשר

וי"ל משום דהנה לכאורה קשה על הך שיטה דאמרינן בזבחים דף ק' ע"א כאן דמת קודם חצות פירש"י שם אפילו בלא אנינות עדיין לא חל שחיטת הפסח והוי לה יטמא מצוה. וממילא אזיל לאתר חצות חיובא דפסח וע"ש היטב. וא"כ לפ"ז בודאי שרי למול דהוי מצוה קודם שבח ואיסור שבת לא חל קודם וכמו דאיתא לענין איסור חל על איסור דמקודם שבת לא מיקרי עדיין חל כלל עיין בהרשב"א ביבמות דף ל"ד ע"א יע"ש היטב. ואתר כך ליכא מצוה ואיסור דשבת. וא"כ בודאי הך דעה דס"ל דאם נשפך מים דלאחר רחיצה אין רשאי למול (י) שם א"ש דמכבר חל שבת. ומשא"כ במילה שלא בזמנו ביום ה' דאכתי לא חל שבת (כ). אך באמת שם פירש"י גבי מת קודם חצות דלא חל אח"כ המצוה כלל ומשא"כ בכאן הא הרמב"ם פסק דשבת רק דיחוי כנ"ל והוי חל דרק דיחוי ומ"ה אין רשאי. ומשא"כ אם הוי אמרינן שבת הותרה וכמ"ש הרא"ש בכאן ביומא דף דלעיל אזי הוי קשה משום דלא חל כלל איסור. והנה לר"א דס"ל דמכשירי מילה אפי' אפשר לעשותו מע"ש דוחה וכמ"ש התוס' במס' שבת דף ק"ל ע"א דבשביל טירחא דהילוך דחי שבת יע"ש היטב וא"כ ע"כ ס"ל הותרה. ובזה מיושב קושית התוס' במס' שבת בדף ק"ל ע"ב בד"ה שלא ברצון ר"א כו' אמאי מוציאין לר"א הא אמרינן כ"מ דאת מוצא עשה ול"ת כו' ולפמ"ש לעיל מתורץ דלר"א בשבת במילה בזמנו באמת הותרה. והנה ר"א בן עזריא יליף פיקוח נפש דוחה שבת ממילה ביומא (ל) ופירש"י דמילה דחי בשביל פיקוח נפש דסופו לבא לידי כרת יע"ש היטב. וא"כ לר"א (מ) שפיר [פיקוח נפש נמי] הותרה וכיון דהותרה רשאי למול שלא בזמנו ביום ה' כנ"ל (נ)

ובזה מתורץ דהא דאיצטריך רב למיפסק הלכתא כר"ע [ולא כר"א] חדא דר"א שמותי הוא ועוד דרבנן פליגי על ר"א במילה ובודאי הלכה כרבים וכמו דמתמה הש"ס בשבת דף ק"ל ע"ב עיי"ש ובשלמא גבי פסח פליג רק ר"ע תלמידו ומשא"כ במילה פליגי רבנן ואמאי צריך רב למיפסק דלא כר"א. והנה מן סתמא דעירובין גבי קושרין נימא לא מוכח כלל כר"א דהא הרמב"ם פסק שם כן כמתניתין וכאן פסק כרבנן. אך [להנ"ל י"ל] משום דהוי מחלוקת ואח"כ סתם דמכח קושית הש"ך דלעיל מוכח דמתניתין אתיא כר"א דמכשירי מילה דוחה שבת וה"א דהלכה כן ומש"ה איצריך למיפסק כן. ודלא כר"א בן עזרי' (ס) לא הוי מוקי משום דבאמת הלכה כר"א בן עזרי' (ע) אך מ"ה פסק כן בפסח ובפסח הוי סתם ואח"כ מחלוקת ובסדר אחד יש סדר למשנה וכמו דאמרינן כולה נזיקין חדא מסכתא ה"נ כולה סדר מועד. והנה התי"ט כ' דהא דמחלוקת אחר סתם אין הלכה כאותו סתם לא הוי ודאי. רק דמן הסתמא לא מוכח ויכול להיות דאין הלכה ומ"ה פסק כן גבי פסח וא"ל הא הוי צריכותא (פ) [ז"א] דממ"נ דהאיך אמר דבפסח לא דחי באמת מכשירין אע"ג דהוי כרת מיד רק במילה משום דנכרתו וא"כ אין הטעם מכת פיקוח נפש וא"כ ממ"נ לא הוי פיקוח נפש הותרה דלא מצי למילף ממילה וא"כ אין התירוץ כדלעיל. רק דצ"ל דמתניתין אתיא דלא כר"א בן עזרי' ואפ"ה אין הלכה כרבנן כהך סתמא רק כר"א בן עזרי' וא"כ ממ"נ הוי הלכתא כרבנן דר"א דרבים נינהו וא"ש לאלומי

והנה באמת טעמא דהרמב"ם דהוי דיחוי הוי מכאן. דר' אמר אין צריך לעשר ואם הוי הותרה בודאי נדחה אצל איסור טבל והלכה כרבי מחבירו כך י"ל. ולפמ"ש לעיל הוי הפי' דלהרמב"ם בודאי איסור שבת חמור (צ) רק דהא דנדתה משום דס"ל דשבת הותרה [אצל פיקוח נפש]. ומשא"כ בשביל קושית התוס' דלעיל דהלכתא למשיחא מוכח דהרמב"ם ס"ל דשבת רק דיחוי לרבנן וכדלעיל ופסק כן ובודאי איסור שבת חמור ומש"ה השמיט כל הך דמעשרין בשבת אפילו דין גבי עציץ נקוב פסק הכל דשבת חמור

ובזה א"ש התשובה להרמב"ם הלכות מילה דכתב שם ומרחיצין המילה ביום השבת וכו' וביום שלישי שחל להיות בשבת מרחיצין בין לפני מילה ובין לאחר המילה משום שסכנה הוא לו ותמהו בתשובת חכמי לוניל דהא לפני מילה ומה סכנה יש ידחה וכן המים של לאחר המילה אם נצרך קודם המילה ידחה. וע"ז מתרץ שם הרמב"ם שמבואר כו' וביום ג' שחל להיות בשבת ע"ש (ק). והנה לכאורה קשה אמאי לא מקשה מדידי' אדידי' דהרמב"ם כתב בפי' (ר) קודם המילה ומכשירין לא דחי שבת. וי"ל דלכאורה י"ל הרמב"ם משום דהנה התוס' הקשו בפסחים דף מ"ו ע"ב אם אמרינן הואיל איך משכחת מלאכה בשבת דהא הוי הואיל דדחי בשביל חולה שיש בו סכנה ותי' התוס' דלא שכיח. והנה רבה ור"ח פליגי בפסחים דף ס"ב אם אמרינן הואיל דאם ימול [אף דמחוסר מעשה] ע"ש. וא"כ לכאורה אם הוי אמרינן דרחיצה