שו"ת ר' משולם איגרא ריח

אע"ג דעד השני לא ראה אותו ולא גרע מרואין את המתרה (ס) דבאמת גם ר' יוסף ס"ל פלגינן דבורא והא דאינו נאמן ברבעני לרצוני הוא רק משום דס"ל לר' יוסף דאדם נאמן על עצמו וא"כ הוה רשע ורשע פסיל לעדות. ומתורץ שפיר קושיא הנ"ל. ונמצא לפי התירוץ הנזכר לעיל מוכח מכאן דין דהיכא דלא משכחת כלל הך עדות לא שייך נמצא קא"פ כו'. ויש ראיי' לדין שכתבתי בגיטין (ע)

(ז) והנה על ראייתי מהני תרי גיסי אין להשיב דמיירי דהזמין עדים כשרים למסירה, דז"א דהא כיון דהדין דעדי חתימה צריכין להיות אצל המסירה דאל"כ חוששין דלמא כ' ליתן בניסן כו' והוה כמו דהגידו בב"ד על זה וא"כ בשעה שצוה להם לחתום הוה כאילו צוה להן להעיד ע"ז דנמסר בפניהם ויראו דנמסר בפניהם וא"כ גם להפסולין הזמין. וא"כ כיון דהזמין לכשרים ולפסולים בודאי לא מהני. וא"ש הראיי' שכתבתי, גם קושיתי מתרי גיסי אין ליישב דמשו"ה לא פסול מטעם נמצא כו' משום דאמרינן רווחא שביק ולא כיון אחד מהן להעיד ומשו"ה לא מיפסל. דלמולי חתם. דז"א דלא מבעיא לשיטת הסמ"ע (פ) דבשני עדים לא אמרינן רווחא שביק. א"כ לא שייך זאת אלא אפילו לשיטת הש"ך ג"כ אין לומר כן. דהא גבי [שטר] מתנה לא מועיל עד אחד כלום. וא"כ לא שייך למלויא חתם כדי שלא יפסול מטעם חלק. הא בלא"ה אין מועיל עד אחד כלום. ואי"ל דאעפ"כ דלמולי חתמו ר"ל אם יבוא עוד אחד ויעיד דנמסר בפניו ובפני העד החתום. דז"א דכיון דחתם העד הכשר והוה שביק הריוח כמו שהיה לא נפסל השטר וכמ"ש הש"ך (צ) גבי שעור ריוח בין עד לעד. דאין לחוש דלמא יזייף ויבא עד אחד ויעיד בשקר ויפסול לגמרי השטר. וא"כ גם בכאן במתנה. הריוח לא פוסל משום יבוא ויזייף דסוף סוף מחדש לא יבוא אלא עד אחד. ובהלואה שפיר פוסל חלק מחשש דיבוא עד שקר ויחייבו שבועה ושטר הלואה לא יהא נפסל לגמרי מכח עד אחד

והנה היכא דהוה שטר ראיי' לא מיקני בעדי מסירה לחוד. ומשו"ה שפיר ראייתי מהני תרי גיסי על הסברא שכתבתי לעיל. וע"ש היטב. ולא מצי לאוקמי שם בשטר קנין דמיקני בעדי מסירה לבד. דשם המעשה היה רק לראיי' (ק)

ועל מה שהקשיתי מתוס' כתובות. אין להשיב דטעמא של התוס' משום דבשעת ראיי' עדיין לא הוה פסול השני. ובעינן דיהא פסול ג"כ בשעת ראיי' דז"א. חדא דהנה התוס' בסנהדרין דף ל"א ע"א בד"ה שב"ש כו' ובב"ב דף מ"א ע"ב ד"ה נחלקה עדותן הקשו. הא הוה נמצא קא"פ. חזינן אע"ג דנפסל אח"כ בשעת הגדה ולא נפסל עדיין בשעת ראיי' א"ו כיון דהצירוף היה בשעת ראיי' אע"ג דלא היה עדיין פסול בשעת ראיי' עדותו בטלה

ועוד מוכח זה מתוס' דמכות ד"ה אמר רבא, שכ' דגבי הזמה אם נמצא כת אחת זוממין דפסולין מכח נמצא כו' אע"ג דבשעת ראיי' אכתי לא הוו פסולין. אלא ע"כ אע"ג דבאמת משקרין ולא הוה ראיי' כלל רק דבשעת הגדה הם אמרו בתכ"ד דראו בבת אחת אע"ג דבאמת משקרין ולא ראו מצטרפין לפסול. ומכאן קשה ג"כ עמ"ש בס' שב יעקב הטעם הואיל דנצרף לפסול הוה אל תשת רשע עד. ובאמת מוכח מתוס' סנהדרין ומתוס' דמכות הנ"ל שהבאתי דאע"ג דלא נעשו פסולין בשעת הגדה כגון שבאו לאחר כדי דיבור. הואיל ונצטרפו יחד עכ"פ בשעת ראיי' (ר) ועפ"ז ג"כ לא נוכל לדחות ראייתי דלמא הוה הפסול לבסוף ובשעת הגדה לא הוו עדיין עדים הראשונים פסולים, דכיון דנצטרפו אע"ג דהיו הפסולין חתמו לבסוף מ"מ הוי פסולין כל העדות דכיון דהוה הכל עדות אחת דאמרו תכ"ד וכמו אם בראיי' לא הוו עדיין פסולין. רק כיון דראו בבת אחת ונצטרפו יחד והוה עדות אחת. ה"נ כן היא בהגדה אע"ג דלא הוו בשעת מעשה פסולין דכיון דהוה עדות אחת דהעידו תכ"ד שניהם ביחד ונפסלו, אח"כ כולן פסולין

והנה מה שכתבתי לעיל [אות ג'] סברת התומים דהא דפסול מכח עדות שא"א יכול להזימה לא אמרינן גבי' נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה. ולכאורה לפי מה דאמר רמי בר חמא סנהדרין דף כ"ח ע"א וכן היא שיטת הירושלמי. דהא דקרובים זה לזה פסולים לעדות אחרים הוה מכח שא"א לקיים בהם דין הזמה, וא"כ מה פריך הש"ס מה יעשו שני אחין כו' דהא האחין הוו רק פסולין מכח עדות שא"א יכול להזימה אעפ"כ עדותן בטלה מכח נמצא א' מהן קא"פ. והנה אם נימא דהוה הטעם מכח עדות שא"א יכול להזימה וא"כ אם יש ארבעה עדים וכתובים שני קרובים אהדדי וא"כ מצי להעיד הקרוב עם אחד הכשר והקרוב השני עם עוד אחר כשר לאחר כדי דיבור ולא תליא בהו הזמה כיון דלאחר כ"ד א"צ שיזומו כולם, אך באמת מתלמודא דידן לא משמע כן דהוי הטעם מכח עדות שא"א יכול להזימה רק מכח רבויא דקרא כמ"ש הר"ן בכתובות, והנה י"ל דבאמת הוה מצי רבא (ש) לאקשויי ממס' מכות כנ"ל אך דהקשה ממתניתין דב"ב, אבל באמת י"ל דלאתקשי ממתניתין דמכות דהא באם יעידו שני אחין. אזי הוה ליה על שניהם שם פסול משום עדות שא"א יכול להזימה. א"כ אפשר לומר דבאמת משו"ה נקיט רש"י במכות גבי נמצא שני אחין דאזי השלישי פסול ולא נקיט כל העדות פסול, דכיון דהוה הפסול מכח עדות שא"א יכול להזימה לא נפסל השאר ורצה לתרץ אליבא דרב"ח דלא תקשי. אבל מ"מ מחוורתא מה דכתבתי באופן ראשון למה נקיט רש"י דוקא שלישי. ע"ש לעיל [אות ה']

(ח) והנה יש עוד היתר משום דלדעת הרמב"ם (ת) והרי"ף דס"ל דעדי חתימה לחוד מהני. ועדי מסירה לחוד ג"כ מהני. והנה בש"ס דהדין דנמצא קא"פ עדותן בטלה איתא במקיימי הדבר הכתוב מדבר. והפי' משום דראוי לקיים הדבר ע"פ עדותן. וא"כ בכאן הנך עדים הקרובים זה לזה בלא"ה גם אם לא הוו קרובים הוו אין ראוי לקיים הדבר ע"פ עדותן שמעידין על המסירה. דהא העידו מכבר בב"ד. דהם הוו עדי חתימה (א) בשלמא בעדות אחרת שייך שפיר מקיימי הדבר (ב) דאי לא היו קרובים או פסולין או דהתורה לא