שו"ת ר' משולם איגרא רטו

ואחד מהני תרי גיסי אפילו נפסל כל אחד מכח הצירוף מ"מ לא מיקרי פסול מחמת עצמו לבטל עדי מסירה כדברי התוס' בכתובות לעיל. וא"כ לא הוה דין נמצא אחד כו' משו"ה א"ש גבי תרי גיסי דחתמו. ולא קשה מכח נמצא אחד מהן קא"פ ומתורץ שפיר קושיא הנ"ל ונמצא אם לא נימא כשיטת הרי"ף דבעינן שיכיר בהפסול הוה קשה קושיא הנ"ל ועל כרחין צ"ל כמ"ש תירוץ

הנ"ל

(ד) והנה לפי סברת הראב"ד (ש) דמשו"ה היכא דלא אמרינן פלגינן דיבוריה אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. משום דהא אם הוי שני עדים אחד כשר ואחד פסול אמרינן נמצא כו' ובטל כל העדות מכ"ש בעד אחד שמעיד על שנים והוא פסול לאחד דבטל גם להשני ע"ש. וא"כ לכאורה קשה מה פריך הש"ס (ת) ממתניתין דהרגתיו לא ישא את אשתו. והא לאחר תנשא האמר ר' יוסף פלוני רבעני לרצוני רשע הוא כו' ולא מהימן. וקשה דלמא ס"ל לר' יוסף כר' יוסי במס' מכות דרק בדיני נפשות אמרינן נמצא כו' ושפיר אמרינן עדות שבטלה כו' משא"כ בעדות איסור כמו בהרגתיו דהוה לענין דרישה וחקירה כמו דיני ממונות. כדאיתא בשו"ע אה"ע סי' י"ז וסי' מ"ב לענין גיטין וקידושין (א) אך י"ל דהא טעמא דר' יוסף דס"ל דרק בדיני נפשות אמרינן נמצא כו' ולא בד"מ הוא כמ"ש התוס' במכות דף וי"ו ע"א בד"ה א"ר יוסי משום דבד"נ שייך ומה שנים כו' אבל בד"מ לא שייך ומה שנים כו' דהא לא בטל העדות האחד לענין שבועה. וא"כ לפ"ז לא שייך לומר בעדות אחד דאמר שני דברים (ב) דכיון דא"צ לצרף כלל עדותו שפסול לה לעדותו שכשר לה. וא"כ לא שייך בטלה כולה. א"ו דס"ל לר' יוסף דאמרינן גבי פלוני רבעני דבטלה כולה ע"כ לא ס"ל כר' יוסי רק כרבי שם. ולרבי אפילו לענין שבועה בטלה וכמ"ש בס' כנה"ג בשם תשובה אחת יעו"ש. ומשו"ה מקשה הש"ס שפיר לר' יוסף

וא"כ לפ"ז הא ר' אלפס פסק (ג) כר' יוחנן גבי עדות שמעידים על שני דברים. כהא דכתב כל נכסי לשנים והיו העדים קרובים לזה ורחוקים לזה. דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וא"כ ע"כ ס"ל דגם לענין שבועה בטלה כולה דאע"ג דא"צ לצירוף פסול וא"כ ע"כ צ"ל דהיכי דלא ידע הכשר מהפסול לא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. כי היכא דלא תקשי קושיא הנ"ל מסנהדרין. אמאי לא פריך אביי מכח נמצא אחד מהן קא"פ. אך הא הגאון שהביא הרי"ף דהוא רב האי גאון פסק כר"ל דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ שפיר לשבועה לא בטלה. ומשו"ה אליביה ל"ק מסנהדרין דאיכא לתרוצי כדלעיל (ד) ומשו"ה מקשה הרא"ש רק מבה"ג. דשם איתא להדיא דאם לא שביק רווחא לא מהני כלל אפילו לשבועה. וא"כ שפיר תקשי מסנהדרין ומ"מ לא ס"ל כהרי"ף דאם אינו מכיר הפסול לא נתבטל. א"כ בודאי מוכח דחולק על הרי"ף ושפיר מקשה הרא"ש. וע"כ צ"ל כשיטת רש"י דאין מועיל מה שמכר לאחר קודם שבא השטר ליד ראשון. ומתורץ קושית המע"מ הנ"ל

(ה) ואין להקשות (ה) א"כ אמאי אמרינן בש"ס מכות שם. מה יעשו שני אחים כו' [הא לא נתבטל עדות הכשרים. ז"א דבאמת] הא שם הפי' דהוה רק שלשה ולא נשאר רק אחד. וכן פי' רש"י שם להדיא. ואדרבה דכי דייקית בלשון רש"י נראה כוונתו כמ"ש. דמעיקרא כ' רש"י לא בטלה עדות האחרים כו' ואח"כ נקיט רש"י דמה יעשו שני אחים. שראי עם שלישי מן השוק באחד כו'. וכן פי' הר"ן. והוא כמ"ש דדוקא, שלשה אבל ארבעה כשרים

אך מהרמב"ם פ"ה מ"ה עדות הלכה ד' שכ'. מה יעשו שני אחים בכלל העם וראו העם כשהרג זה את זה כו'. ולכאורה סותר את מה שכתבתי. אך י"ל דבאמת עיקר הטעם דבע"א לא נתבטל לענין שבועה. משום דלא שייך צירוף וכמ"ש הרי"ף דהיכא דלא ידעו הכשרים מהפסול אמרינן אם היו יודעים לא היו רוצים לצרף עם הפסול. וכ"כ הש"ך בסי' נ"ו ס"ק ט' מה יועיל כוונתו להעיד. וכ"מ מתוס' סנהדרין דף ט' ד"ה בזמן דכתבו. וז"ל כיון דבשעת ראיה רואין יחד ונתכוונו להעיד. דהוה הפירוש כיוונו להעיד עם הכשרים בצרוף. וא"כ אם לא בעינן כיוונו ואין צריך לכוון א"כ באמת גם ע"א נפסל לשבועה אע"ג דא"צ לצירוף. וכפי הלשון שכ' הש"ך מה יועיל כיווני. וא"כ שפיר כ' הרמב"ם מה יעשו כו'. אם הוה אמרינן דא"צ כיוונו וא"כ לא צריך צירוף. א"כ מה יעשו שני אחים אפילו בכלל העם. אבל באמת לפי המסקנא לפסק הלכה דבעינן כיוונו אין נפסל עד אחד היכא דמהני ע"א

והנה בתשובות ב"י סימן יו"ד איתא בהדיא וז"ל ואף אנו נאמר דטעמא דכל העדות בטלה משום שנתייחד עמהם קרוב או פסול ונתכוון עמהם לכל דבריהם אלמא דוקא היכא דבעי להעיד ביחד ומשא"כ בע"א וזה דוקא אם בעינן כוונה [אבל אם לא בעינן כוונה כמו דהוי ס"ל בה"א שפיר מקשה דיש לפסול אפילו היכא דלא בעי להעדות] וא"כ א"ש מ"ש הרמב"ם הנ"ל דמה יעשו שני אחין אפילו בכלל העם

ובמה שכתבתי לעיל מתורץ ג"כ קושית המהרש"א דהקשה בתוס' מכות שם ד"ה שמואל אמר הלכה כר"י. דכ' ואפילו אירע לאחר כדי דיבור מ"מ עדותן בטלה. משום דמקשינן שלשה לשנים כו' והקשה המהרש"א. מנא להו להתוס' לפי המסקנא דמתרץ הש"ס דמקיימי הדבר אפשר דבעינן תכ"ד. וי"ל דהנה באמת האיך אמרינן בש"ס מה יעשו שני אחין. והקשו בתוס' לא יעידו בב"ד. ותירצו דזימנין דלא ידעו זה מזה. ויעיד האחד אע"פ שכבר העיד אחיו בב"ד ע"ש. והנה אם נימא דלמסקנא בעינן תכ"ד א"כ לא שייך לומר דלא ידעו זה בזה דהעיד. אך דהוה אפשר [הפי' דמה יעשו] היכא דהוו מאה דהעידו תכ"ד. וא"כ זמנין דלא ידעו מזה דהעיד מקודם. אך לפ"ז הוה הפי' בש"ס מה יעשו שני אחים. דהוה באמת עדים יותר משנים. ולפמ"ש לעיל [בכגון זה] לא נתבטלו הכשרים כיון דא"צ לצרוף (ו) אך באמת דכיון [דנימא דבעינן תוך כ"ד ע"כ