שו"ת ר' משולם איגרא ריג

ושפיר מתורץ קושית הפ"י בגיטין דף כ"ז דמקשה על שיטת הרי"ף דהוא כתב לדרב אשי דוקא סימנים מובהקין וכתב להא דרבא ביבמות דמייתי ראיה מחאבו בר נאני עיי"ש. וי"ל דבאמת לא מצי לאתויי ראיה מחאבו בר נאני דהא כמו דלא חיישינן לשאלה ה"נ לא חיישינן דשם הוי רק ראיה דאמאי לא אמרינן דילמא מסר לאידך חאבי בר נאני ולא חיישינן וע"כ משום דהוי כמו אבידה כיון דלא הוי מוחזק דעכ"פ חייב ובאבידה לא חיישינן למכר גם כן וכמו דאיתא בס' אסיפת זקנים למס' ב"מ דלא חיישינן למכר באבידה וכו' וא"כ רק דמייתי ראיה דעכ"פ דמאי דלא חיישינן לשאלה הוי כמו סימן. וסימן מהני שם דכיון דהוי בודאי חייב לאיש אחד ומהני כמו באבידה וכמ"ש לעיל יע"ש היטב, וע"ז מייתי ראיה דמאי דמוכח הוי כמו סימן וא"כ בכאן דהוי ס' דתשב"ץ דמבי"ט מהני ג"כ חדא דס' התשב"ץ ומבי"ט כיון דנאבד ובדרך זה הלך. ועוד דהא לא הוחזקו והוי כמו שני סימנים. משא"כ שם בגיטין לא שייך ס' התשב"ץ והמבי"ט וא"כ אפשר דהיכא דבאמת הוחזקו לא הוי כמו סימן ונשתייר רק סימן אחד וא"ש ומתורץ קושית הפ"י על הרי"ף דמ"ה לא מהני בכאן דהוי רק סימן אחד ומ"ה בעי מובהק כיון דלא הוי רק סימן אחד. סימן כא

הנה בגנזי הכ"ק מרבינו זקה"ג זצ"ל מצאתי אגרת כ"ק מהגאון בעל ח"ד זצ"ל (שבסוף תשובה זה אתן מקומו עם הערותיו על היתרא שרבינו דבר בקדשו בהיכלו. וחתרתי ביגיעה רבה ברובי תורתו שת"י למצוא הדברים שנאמרו בע"פ למען דעת שתורת אמת היתה בפיהו ארזים לא עממוהו ומצאתי רק סיומא דמלתא. ועגמה נפשי על החסרון שלא יוכל להמנות. כי גם גוף המעשה איך הי' יבצר ממני. אמנם ראה ד' בעניי כי גם ראשה כתב פז הושב לי. יען המו"ל ספר איגרא רמה חלק ב' דף י' הדפיסו זאת לחידושיו מס' מכות. שם שטחו שטוח מלא שבושים ולא הרגישו את סיומם שם שזאת התורה כתב רבינו לתשובת שאלה ואראה שהעתיקו לא ע"י סופר אחד. ע"כ חיברו הענינים יחד בלי מוקדם ומאוחר כי לא ידעו מה היא ואנכי בעזהי"ת שמתי עיוני להגות סיגים מכסף. ולחבר הדברים שנאמרו שם בס' איגרא רמה אל מם בהשאירו אצלי דבר דבור אל אפניו. והנה היום לפניכם השו"ת כולה על מלאת תלי"ת יען שגוף השאלה כמו שהיא בס' נתיבות המשפט סי' ל"ו. הבאתי הלום ביתה. וז"ל השאלה

(א) גט אשה שחתמו עליו שני עדים. ואשתו של אחד מהן היתה שני בשני עם העד השני והם גופם היו עדי מסירה. והיא נשאת בגט זה והיו לה בנים משני

תשובה הנה הרי"ף כ' בתשובה. שנים החתומים על השטר ונמצא אחד מהם קרוב והשני רחוק כו'. ושניהם באו להעיד אלא שלא הי' יודע בקרבתו. שעדותו של שני כשר. והרא"ש הקשה עליו (א) מן הבה"ג וז"ל קאמרו רבנן דשטר דחתימו עלי' סהדי ואישתכח חד מינייהו קרוב או פסול. ניהו דממונא לא מפקינן מיניה אבל שבועה משביעין ליה אפומא דההוא עד כשר. והא דלא מיפסל בצירופו דעד פסול דאמרינן רווחא שביק למאן דקשיש מיני' ואתי פסול וחתים. ומשמע דדוקא לא נפסל הכשר במאי שנמצא חתום עם פסול אבל אם העידו ביחד נתבטל כל העדות הכשר ומקשה המע"מ אמאי לא הביא השגה מרי"ף עצמו. שכתב וחזינן לגאון וכו' דבעדות בשטר אמרינן רווחא שביק וכו' משמע אבל בעדות בע"פ נתבטל כל העדות ע"ש. וי"ל דהנה הרא"ש (ב) כ' בדעת הרי"ף דאפילו לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו. מ"מ לענין מתנה או מכר אם מכר או נתן אותו קרקע לאחר בין חתימה למסירה נתבטל זיכוי החתימה. ורש"י ז"ל לא פי' כן ע"ש ברא"ש. והנה בזה מחלוקת הטור ורב"י בדעת הרא"ש. אם ס"ל כן לפסק הלכה כרי"ף דמוכר יכול לחזור קודם שבא לידו או לא (ג) וי"ל דמוכח כהטור דס"ל להרא"ש כרש"י לפסק הלכה. דהנה איתא בסנהדרין (ד) האי מתנתא דהוו חתימו עלה תרי גיסי כו' א"ל זיל קניא בעדי מסירה, ואותבי' אביי דהא מודה ר"א במזוייף מתוכו. והנה קשה לפי מה דפסק הש"ך סי' ט"ל ס"ק מ"ב דאם לא אמרינן עידיו בחתומיו זכין לו בעינן דוקא שימסור בפני הנך עדים דחתמו. ואם לא כן חוששין דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי. ודלא כשיטת הסמ"ע עי"ש היטב. וא"כ על מה לא מקשה אביי הא ע"כ נמסר גם בפני הנך דחתמו והוה ראיי' והגדה דהא חתמו בהשטר והוי הגדה על המסירה וא"כ הוה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ובפרט לפמ"ש הרא"ש הובא בח"מ סי' נ"א גבי עד אחד בחתימה ונמסר לפני עד אחד דאמרינן מסתמא גם נמסר בפני אותו העד שחתם. בודאי קשה דהא מסתמא נמסר לפני עדי חתימה והוה נמצא קרוב או פסול דעדות כולה בטלה. אך אם אמרינן עדיו בחתומיו זכין אין צריכין להיות נמסר בפניהם ולכך לא מקשה אביי כן דהוא ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו. אך אם אמרינן דאם מכר לאחר לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין אזי צריך שימסור בפניהם דוקא. וא"כ שוב תקשי קושיא הנ"ל (ה) אך לשיטת הרי"ף ל"ק דהא בעינן שידע ויכיר הכשר בפסולים. ובכאן לא מבעיא דאפשר דעדי מסירה אינם מכירים דהן קרובים ומסתמא אמרינן דאינם מכירים ומה גם דאיפשר דידע שהן קרובים ולא ידעו דהן חתמו א"ע על הך שטרא וא"כ לא ידע אם הם מכוונים להעיד. ואם לא כיוונו להעיד אינם ראוים להצטרף עם הכשרים וא"כ שפיר דלא פסול. וכמו שאכתוב לקמן אי"ה ד"ה וא"ש מ"ש לעיל (ו) אך לשיטת הרא"ש דפליג על הרי"ף וא"כ קשה כנ"ל

ואפילו לפי שיטת הרא"ש במס' מכות דף ו' דבעינן תרוייהו ראיה והגדה (ז) משום הא דבעינן דיהא אצל המסירה הוא משום דשטר חשיב הגדה (ח) וכמ"ש הש"ך שם וא"כ הוי כאילו העידו דהוו אצל המסירה [וא"כ] הוי ראיה והגדה כאחת אלא ע"כ כהטור, דהרא"ש סבירא ליה כשיטת רש"י דאין זו סברא דהוה חזרה אם מכר לאחר וא"כ לא צריך להיות העדי החתימה בשעת המסירה. ואין לומר דלמא ס"ל [לאביי] כר' יוסי (ט) דדוקא בדיני נפשות אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ק זה אינו