שו"ת ר' משולם איגרא ריב

בלתי תלתא וא"כ תרי סימנים ליכא בלתי שלשה. דכיון דכלי הוי רק כמו סימן אחד דחיישינן לשאלה והוי כמו סימן דעלמא ולא הוי שני סימנים (ה) והנה להרמב"ם דס"ל דלא חיישינן לשום דבר אם הדרא [השטר כנ"ל] ומ"ה ל"ק דניחוש לשאלה כנ"ל דהא הוי מוחזק וכמ"ש לעיל (ו) וזה הטעם של רב אשי דלא בעי למיפשט מכאן משום דבאמת לא חיישינן לשאלה בכאן כנ"ל (והשתא אין צריכין לומר כנ"ל דרב אשי לא חייש לפירעון. ומ"ה פסק כן הרמב"ם דבאמת גם רב אשי חייש לפירעון וכפי פסק הלכה

והנה לפימ"ש לעיל דרבא מוכת דחיישינן לשאלה ול"ק קו' התוס' מפירות בכלי די"ל על קו' התוס' דאפשר דאיירי בכלי דאין חיישינן לשאלה כמו כיס וארנקי ומתורץ שפיר כמ"ש לעיל יע"ש היטב. מס' ב"מ דף כ' ע"ב

והנה י"ל קו' הש"ך וכן הוא קושית האסיפת זקנים. דמאי פריך ש"מ קשר הוי סימן דילמא הא הפי' דהוי מנין סימן. וכן כתב הרא"ש דרק עיקר המניין הוי סימן. וי"ל משום דהנה אם נימא דלשאלה חיישינן. אך בברייתא ע"כ הוי רק הטעם משום סימן דנקט תלתא, וא"כ באמת המקשן לא ידע דהוי כריכה או אגודה סימן רק המניין. אך דמוכרח עכ"פ דהוי קשר סימן דאל"כ הא בודאי לא הוי מניין סימן דהא כיון דמכריז ע"כ הוי תלתא. וא"כ כמו בשנים לא הוי מנין סימן דמיעוט שטרות תרי. ה"נ שלשה א"ו דהוי קשר סימן וא"כ אפשר דהוי רק תרי והוי שפיר מנין סימן. וע"ז משני הא תני רבי חייא תלתא כרוכין זה בזה והוי כרוכין סימן וא"כ שפיר הוה מנין סימן. וע"ז מקשה הש"ס דכיון דכרוכין הוי סימן. וא"כ ע"כ הא דתני אגודה הוי ג"כ סימן וא"כ היינו כרוכין. ומתורץ קו' הש"ך בסימן ס"ה דהקשה דלמה קתני וכמה אגודה דהא עיקר מנין הוי סימן ולא קתני או תלתא עיי"ש. אך באמת שאלה הוי סימן וא"כ בתרי הוי סימן וכמ"ש בספר אבן העוזר. אך מנין דכיון דרצה להתיר עגונה בו אלמא דהוי סימן מובהק. וא"כ מהני כרוכין או אגודה בצירוף סימן בכלי. ומה דמונח בחפיסה לא הוי סימן דדרך הוא כן כקו' התוס'. וא"כ באמת עיקר הסימן הוי בברייתא רק מנין דלא איירי כלל דיש סימן בחפץ ומונח כלל בחפץ. אך דעכ"פ עשה פעולה דאזי הוי סימן מנין דלא ידע דהוי תלתא דאפשר דיש תימן בכלי. אך לפי פסק הלכה דפסקינן דלא חיישינן לשאלה דיחיד כמו דלא חיישינן לנפילה דיחיד והנה לשון רש"י דמשמע דלפי' צ"ל סימן דמנין וכרוכין עיי"ש בד"ה כרוכין. א"כ שפיר קשה הא מנין לא הוי סימן כנ"ל דיודע שבודאי הוי שלשה. וא"ל דכרוכין לחוד בלא מנין נמי הוי סימן. וא"כ או דצ"ל דהפירוש במה דנקט שלשה דאו שלשה הוי סימן וא"כ לענין מאי נקט אגודה. אלא ע"כ צ"ל דעיקר סימן הוי מנין בכרוכין או דהוי אגודה אע"ג דלא אמר האיך הם קשורים. וכן במתניתין אם הכרוכין הוי סימן ואגודה לא הוי סימן. והא קתני מצא בתפיסה ואם נימא דהפי' הוי כלי עם הסימן דכרוכין וא"כ אגודה קשה א"ו דהוי רק סימן מנין עם הכלי. אך לבתר דתריץ דבאמת הוי סימן אגודה ג"כ דהוי הפי' כרוכין וא"כ פריך שפיר היינו כרוכין. ותירץ הש"ס דזה רמי חד אחבריה וכו' וא"כ או דהפי' דבאמת כרוכין ואגודה הוי סימן לחוד ומנין הוי סימן בלחוד. או דהפי' דבאמת לא הוי כלל סימן דכרוכין ואגודה רק דסימן מנין אך דבמתניתין הוי הפי' במאי דנקט אגודה דהוי מהני ע"י צירוף דהכלי דהוי שני סימנים ומנין הוי סימן בלחוד וא"כ א"ש במתניתין דאו כרוכין מהני ע"י צירוף הכלי או אגודה ע"י צירוף כלי וא"כ שפיר הוי מנין סימן דלא ידעי דהוי תלתא ואתי שפיר הכל

והנה על המתניתין לחוד לא הוי מצי להקשות דהוי אמרינן דבאמת במתניתין הוי הפי' רק דע"י ט"ע וכס' הרא"ש, אך דר"ח דנקט דוקא תלתא דהוי שלשה מניין אלא ע"כ דלא רצה לינקוט רק דבר דמחזיר ע"י סי' אלמא דקשר הוי ע"כ סי' דאל"כ הא ידע תלתא: יבמות דף קי"ז ע"ב

והנה הא דנקט התוס' וכן פירש"י דמייתי ראיה דאיסורא בלא הוחזקו מממון דהוחזקו ולכאורה אין פי', וי"ל דבאמת הא דכתב המבי"ט דכיון דבדרך זה הלך ואבד זכרו, ואח"כ נמצא הרוג תלינן מן התורה שזה הוא (ז) והוי מן התורה שרי, וכן הא דרוצה להתיר ע"י אומדנא עיי"ש הוי הכל באמת מוכרחת דלא כתשובת מבי"ט, דאל"כ מאי כתבו התוס' בכאן וע"כ איירי בלא הוחזקו דהא רבא חייש לקמן גבי תנין מנהרדעי ולפי סברת המבי"ט ל"ק דבכאן הוי מן התורה [שרי דידעינן שבדרך זה הלך מקורטבא והוי] רק מדרבנן מ"ה לא חיישינן. וא"ל דג"כ אם הוי הפי' הוחזקו וא"כ (ח) אבד זכרו של יוסף ב"ש אתר עדיין י"ל לפי מ"ש הב"ח סימן י"ז סעיף י"א דהשני הלך מכבר וא"כ כבר אבד זכרו וע"ז שמצאו מת רק השתא מת והוא אבד זכרו מכמה שנים [ולא חיישינן להשני] ועוד דאפשר דהשני הלך בדרך למרחקים והוא שם. וזה אפשר דבאמת תי בדרך ובמקום רחוק שהלך רק דתשובת מבי"ט הוי הפי' דהוא רצה לחזור מן הדרך לביתו וא"כ כיון דלא חזר מיקרי אבד זכרו (ט) א"ו דתוס' לא ס"ל לס' מבי"ט. אך דזה נ"ל (י) דהוי כמו שכתב הב"ש דסימנים למ"ד דהוי דרבנן וא"כ ממילא חיישינן לשאלה דכיון דמדאורייתא חיישינן אפילו בדרך רחוק. וא"כ הוי דינא דמבי"ט כמו סימנים דלא סמכינן. וא"כ הוי הפי' (כ) דבאמת שם גבי ממון הא דלא חיישינן לשני יוסף ב"ש אע"ג דהוחזקו וע"כ משום דבאמת הוי חשש רחוק והוי כמו שאלה וא"כ מה לא חיישינן לשני יוסף ב"ש בממונא דהא מדרבנן מהני סימנים באבידה. וה"נ הכא דכיון דהוא בודאי חייב וא"כ לא הוי מוחזק ודמיא לאבידה ושפיר מהני סימנים וא"כ אם הוי סימן אפילו היכא דהוחזקו מדמהני בממון כנ"ל וכאן הוי עוד אומדנא דלא הוחזקו והוי כמו שני סימנים (ל):