שו"ת ר' משולם איגרא רט

דמדקדקו בשלמא שם [שכתבו התוס'] גבי שני יוסף ב"ש ע"י הך סימן כהן מצי לגבות. ומשא"כ בכאן (צ) וא"כ קודם נפילה לא הוי צריכין רק השתא צריכין וא"כ לא הוי סימן אפילו כתב שם העיר אלא ע"כ אפילו לא כתב שים העיר מהני ולא חייש לשני יוסף ב"ש ומייתי רבה שפיר ראיה. אך תקשי מנ"ל דרבה ס"ל כמ"ד דאין מעלין משטרות ליוחסין (ק) אך דבאמת קשה קו' הפ"י אמאי לא תירץ [רבה על הקושיא דמתניתין וברייתא] לחלק בין נכתב שם העיר אם לא אך י"ל דהוי הפי' דבאמת בגיטין אם בפני הנך עדים מסר היוסף ב"ש הגט לאשתו וא"כ תו לא צריך לעדים להעיד על העיר מאי חשש איכא דהא האשה בוודאי לא תתן לאחר וגם לא תתן לפקדון וכמו דאיתא ביבמות דף קט"ז דמ"ה [לא חיישינן בשט"ח אם] אין צריך בש"ח כתיבה ומסירה רק [אם בעינן כתיבה חיישינן דילמא] בתורת מכר נתן ולא כתב עיי"ש וא"כ לא צריך בכאן שם העיר. אך בשלמא קודם שנתן הגט לאשתו הוי שפיר חשש. דילמא יתן יוסף ב"ש לאשת של יוסף ב"ש האחר והוי שפיר נ"מ דמעידין על העיר ומשא"כ אם כבר מסר. וא"כ דילמא באמת מסר יוסף ב"ש לאשתו בפני עדי חתימה ולא דיקדקו על העיר אך א"כ ממ"נ ממי נפל הך גט רק מאשתו של יוסף ב"ש. דהא האשה לא מפקידה אצל אחר. בשלמא על הבעל חיישינן לדילמא שלח. והנה הירושלמי הקשה אם פסול להיות שליח ומתרץ דילמא שלח כדי שיתן לישראל והישראל נהוי שליח. והנה הרשב"א כתב דזה הוי רק נפילה דיחיד דילמא הך יוסף ב"ש ומאי מהני שיירות. אך דהוי כתבו הפוסקים דילמא נתן ליד אחר להיות שליח. ומשא"כ באשה לא שייך זאת וא"כ לא מהני שיירות מצויות. וא"כ א"ש דקודם דחילק הך חילוק בין שיירות מצויות. והוי ס"ל דגם בלא שיירות מצויות חוששין באמת לא מהני כלל העיר דאמרינן דילמא מן האשה נפל ועדים לא דיקדקו על העיר אך לבתר דמסיק בשיירות מצויות וא"כ אפילו למאן דס"ל שיירות מצויות לחוד מהני. עכ"פ מהני שם העיר

והנה מאי דכתב הד"מ (ר) וכ"מ בש"ס. ר"ל דהנה הסמ"ע והב"ח השיגו על הב"י ומה ענין עיר שנכתב השטר לעיר דשם הלוה והמלוה. והנה הרב רמ"א בתשובה סימן צ"ה כתב דס"ל לב"י דמסתמא שם דהוי הלוואה שם הוי דר הלוה. יע"ש היטב ומכאן מוכח דקשה דלמה נקט חיישינן לשני שוירי והוי שני שוירי ושני יוסף ב"ש הא הוי החשש אפילו לא הוי שני שוירי. מ"מ דילמא מילי מסר להעדים וכמו דאמר רבא ביבמות. ואפילו לאביי שם איירי דאתו עדים ואמרי כל ההיא יומא הוי גבן ומשא"כ בכאן דילמא אתו לכאן. אלא ע"כ צ"ל בשלמא דשם כתוב בגט אנא חנאני מנהרדעי ומשא"כ בכאן אמרינן מסתמא בכאן הוי שם הבעל דר בהיכי דנכתב וכן מוכח דאמרינן מ"ד דילמא אתרמי עדים כעדים אלמא אע"ג דר' ירמיה ס"ל דאפילו לא הוחזקו חיישינן מ"מ כולי האי לא חוששין ה"נ כן שם העיר דלא חוששין וכן מה"ת דפליגי והוי כמ"ש הרשב"א וא"כ לענין שם העיר נוכל לומר דמודה לרבה

(יא) והנה מהך סוגיא דב"מ דף י"ט דמשני דהלקוחות יאמרו אייתי ראיה מוכח דמהני אם יתן ע"י שליח גט שנתאחר לאחר החתימה קודם הנתינה. (ש) דהא מאי הוי דיאמרו אייתי ראיה עכ"פ מכבר נפסל א"ו דכיון דהשתא לבתר נפילה מהני ומכ"ש בשליח דהוי בידו ליתן להשליח דלא נקרא שם פסול עליו

(יב) והנה עי"ל קושית התוס' על הא דפריך הש"ס מאי למימרא אר' ירמיה דילמא אשמעינן דלא חיישינין דילמא כתב ליתן בניסן והוי החשש משום פרי, משום דהנה דאפ"ל דהפי' דונמלך משום דס"ל אין לבעל פירות משעת חתימה ונמלך בטל וכמ"ש הרשב"א. וא"כ עכ"פ נ"מ אם אמר תנו נותנין ע"י שליח. ואך דלר"ז הוי הפי' לאלתר ומשכחת לאו בהך יומא. אך בהברייתא קשה לפי"ז ע"כ צ"ל בהך יומא והש"ס דמקשה ולא רצה לאוקמי' בהך יומא משום דקאי הסוגיא למ"ד דבעל שאמר גרשתי נאמן וא"כ בלא"ה בלא הגט נאמן א"ו דחילוק הוי הואיל ואינו נאמן למפרע וא"כ ע"כ איירי לאו בהך יומא ומשא"כ לר"ז. וא"כ פריך לר"י בדרך ממ"נ אם לא ס"ל כדלעיל קשה מתניתין ובמתני' ליכא רבותא וכמ"ש התוס' דהשתא הוא צוה ליתן. א"ו דבמתניתין הפי' כדלעיל דנתבטל מכח פירי. וא"כ ע"כ ס"ל אין לבעל פירות משעת כתיבה וחתימה

(יג) והנה הירושלמי כתב דאולי הוי גט פסול לבעל וממנו נפל עוד ונאבד הכשר ונמצא הפסול. ולכאורה כיון דהוי מקוים או כמו שנחקרה והוו מן התורה קיום לא הוי חשש. והנה מוכח ממס' ב"מ גבי אין חייב מודה דלשמואל חוששין למזויף ולא פסקינן כן רק במקיום מהני אפילו בנפלה. ואך י"ל דה"פ דירושלמי ס"ל דמצי לבטל הגט כמו רב ששת ומ"ה שפיר דילמא הוי פסול. והנה הפני משה כתב הפי' בירושלמי דס"ל דאין יכול לבטל. אך דאין הפי' כן דהא דאיתא שם בהמביא גט הדא פליגי על ר"י דמבטל בדברים. שם הוי הפי' דמשמע דוקא בפני השליח יכול לבטל דהגיע בשליח או שליחו הגיע בשליח אזי יכול לבטל אבל שלא בפניו לא והוא ר"י אומר בדברים אפילו שלא בפניו [ע"ז קאמר הירושלמי דפליגי על ר"י] וכן אח"כ בהלכה ב' דב"ד אמר. ולית פליגו על רשב"ל דיכול לבטל שלא בפניו ותירץ דכח ב"ד יפה יע"ש היטב. וא"כ לא מוכח מן הירושלמי דס"ל דאין יכול לבטל הגט וכמ"ש בס' פני משה רק דשם הוי הפי' דהוי אין צריך ב"ד רק לענין שלא בפני השליח יכול לבטלו. אך דמדאמר הירושלמי דילמא גט פסול נפל מוכח אדרבה להיפוך דיכול לבטל הגט וכדלעיל

והנה אפ"ל דלרבא הוי התירוץ דסימנים עם לא הוחזקו הוי כמו שני סימנים אמצעים דמהני והמקשן דהקשה ביבמות לא ס"ל כן וא"כ א"ש לרבא דמסיק סימנים דרבנן ואפ"ה מהני קשור בכיס ובארנקי עיין לעיל אות וי"ו והנה עי"ל דלא כתב הרמב"ם הך דמצאו בין כליו, לפמ"ש לעיל אות ז' וא"כ אם הוחזקו ושיירות מצויות הוי נפילה דרבים ולא מהני בין כליו ולא הוחזקו הוי רק החשש מדרבנן, והנה הרמב"ם פסק גבי יין נסך (ערלה) דהיכא דנמצא בתוך השדה דאזלינן בתר קורבא וא"כ בכאן לא הוחזקו דהוי רק חשש דרבנן הוי כמו יין נסך (ערלה ומהני אפילו על קרקע, ועי"ל לפמ"ש לעיל אות ויו וא"כ הוי הפי' לזמן מרובה רק שעבר אדם ולא שהה וא"כ אי איירי בהוחזקו אזי הפי' עבר אדם וא"כ בשהה אפשר דחיישינן