שו"ת ר' משולם איגרא רח

לא הוי ס"ס דכיון דהשתא גירשה וע"כ צ"ל דאין בגט זה מגורשת משום דהא הוי הזמן מקודם וא"כ לא הוי הגט זה שלה דהא הוא לא ה"ל בודאי עוד גט משום דאם איתא כן הוי מקרע קרע בשביל דלא תהא מצי האשה לגבות כתובה בגט והוי כמו מיגו נגד השטר דאיתא בש"ע חד דעה דלא אמרינן משום דהוי חזקה אם איתא דפרעו שטרך בידי מאי בעי ה"נ בכאן ורק באין כ"י יוצא ממקום אחר הוי מיגו דשתקי וכן איתא בש"ע חו"מ אם הודה בע"פ וכפר בשטר אין נאמן במיגו. ורק דנימא מיגו דהוי טען דגירשה בגט זה ולמפרע גירשה ובכה"ג לא אמרינן מיגו דדמיא להא דהר"ן והריטב"א רק מכח דהוא באמת השתא טען דגירשה מכבר וא"כ מוכרח לשקר ובכה"ג לא אמרינן מיגו לר"י וזה הוי מ"ה מקשה ר"ז ולא שייך תירוץ הא"ז ומהר"ם שיף מטעם ס"ס. ומשא"כ הרמב"ם דפסק דאמרינן מגו בכה"ג וכמ"ש הש"ך בסימן פ"ג דהא דהוי מסופק לן ואמרינן דבזוזי הלכה כר' יוסף לא הוי בשביל זה הטעם רק מכח מיגו להוציא ומ"ה לא חילק בהלכות גזלה ואבידה פרק ח"י בין לאלתר (

) (ט) ולפ"ז י"ל הא דכתבו התוס' ביבמות בדף קט"ו ע"ב דמדמה ממון דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו (דמנ"ל זאת) דהוי הפי' הכי דבאמת הא מוכח מהך ברייתא דגט דבזמן דהבעל מודה דיחזיר דממ"נ אי איירי בלא הוחזקו ולא שיירות מצויות והוי פשיטא וכמ"ש המפרשים. ואלא בשיירות מצויות ולא הוחזקו או הוחזקו בלא שיירות מצויות. ולהרא"ש הוי גרע הוחזקו בלא שיירות מצויות משיירות מצויות ולא הוחזקו. וא"כ ממילא שמעינן דעכ"פ בשיירות מצויות ולא הוחזקו לא חוששין. ואו לפמ"ש לעיל בלא"ה לא מצי להיות דאיירי בהוחזקו ודילמא ביטל לגט אך ע"כ דבשיירות מצוית ולא הוחזקו לא חיישינן. אך דילמא הוי הפי' בברייתא דמחזירין הוא דאמרינן דמגורשת מכבר דנאמן הבעל לומר גרשתי ואמרינן פלגינן דיבורא (ז) ואך על זה שפיר מביא ראי' משטרי דחאבו בר נאני דכיון דבממון לא חיישינן אפילו הוחזקו ושיירות מצויות וא"כ עכ"פ מן התורה ליכא חשש אפילו בשיירות מצויות והוחזקו ג"כ וא"כ ל"ש פלגינן דיבורא (ח) דהא ממי הוי גט זה (ט) וא"כ עכ"פ לא מהימן דכבר גירשה. וא"כ (בלא הנ"ל) אפ"ל דאיירי בלא הוחזקו ולא שכיח שיירות וא"ל מאי קמ"ל. י"ל דלא חייש דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי אך (להנ"ל שפיר מוכח) דקשה הא באמת הוי הפי' דמגורשת מכבר ולא בהנתינה של השתא וכמ"ש הת"ח וע"כ קשה כנ"ל הא הוי מוקדם וע"כ צ"ל דהזמן הוא בהך יומא וא"כ ליכא רבותא. ואך אם נימא פלגינן דיבורא לא הוי קשה אך דבאמת לא אמרינן פלגינן דיבורא משום דהוי בדרך רחוק. דמסתמא הוי הך גט ולא אמרינן דה"ל עוד גט אחר וממילא מוכח

והנה לפי"ז שפיר י"ל הא דכתב הרמב"ם בהוחזקו ושיירות מצויות בעינן דלא עבר ובשיירות מצויות ולא הוחזקו הוי כדי שלא שהה. משום דקשה אמאי לא מוכיח ממתניתין ר"ז וא"ל דמתניתין מצי איירי לאלתר כתי' הש"ס הא ונמלך הוי יתור ואך דאפ"ל משום דמתניתין דילמא בלא הוחזקו ואך הברייתא ע"כ בהוחזקו וכדלעיל (י) וכל זה אם נימא דר"ז כרבה ס"ל ואך אם ר"ז סבירא ליה אפינו לא הוחזקו חיישינן אם שיירות מצויות. ולפ"ז (כ) שפיר שייך פלגינן דיבורא אפילו בלא הוחזקו דהא לענין פלגינן דיבורא הוי הכל כמו שיירות מצויות וכדלעיל וכמ"ש התוס' בב"מ בדף ח"י בד"ה נפק דק ואשכח כו' גבי תרי יצחק, וא"כ א דהחשש הוי ג"כ בלא הוחזקו בשיירות מצויות וא"כ ה"נ י"ל פלגינן דיבורא אפילו הוי איירי בלא הוחזקו בשיירות מצויות (ל) וא"כ עדיין תקשי [מאי פריך מהברייתא] דיהא מוקי בלא הוחזקו בכאן. אלא ע"כ צ"ל הכי דבמתניתין הוי הפי' לאלתר ובכאן דאמרינן פלגינן דיבורא לא מצי איירי הברייתא בלאלתר כדלעיל כיון דלא מצינן לתלות זה הגט ביוסף ב"ש אחר וא"כ קשה ל"ל ונמלך על לאלתר במתניתין. אלא ע"כ דמתניתין אתי להורות דלא הוי החשש בהך לאלתר דלא עבר רק כדי שהה. ולאפוקי ממ"ד דלאלתר הוי כדי דלא עבר, וא"כ ממילא דפסק הלכה הוי כן דכיון דסתם מתניתין הוי רק כדי שלא שהה. ומשא"כ באם ר"ז ס"ל כרבה לא מוכח פסק הלכה כן לר"ז דאפ"ל כנ"ל [דמ"ה לא מקשה ממתניתין] דבמתניתין מצי לאוקמי בלא הוחזקו ומשא"כ בברייתא. וא"כ מ"ה אם הוי שיירות ולא הוחזקו [ואם חיישינן משום דר"ז פליג ארבה] וע"כ ס"ל לסתם מתניתין לר"ז כמ"ד דלא שהה (

) (י) והנה מה דהקשה הב"ש (נ) על הרא"ש ורמ"א דכתבו אם הוי נכתב שם העיר בגט דמהני ולא חיישינן לשני יוסף ב"ש והנה בש"ס לא משמע כן (ס) וכן הקשה בס' פ"י אמאי לא חילקו בין נכתב שם העיר בגט. וי"ל משום דהנה התוס' בדף פ' בגיטין כתבו בשם ר"ת מאי דאין צריך לכתוב אמרינן דעדים לאו על זה חתמו וכמו דאמרינן דאין מעלין משטרות ליוחסין והנה התוס' הקשו בכתובות (ע) וא"כ אמאי גבי שני יוסף ב"ש אמרינן דיכתבו כהן לסימן מאי מהני. ותי' התוס' דכיון דהוי הוחזקו שפיר מעידין דהוי סימן ולפי"ז בהוחזקו הוי מעלין משטרות ליוחסין. וכאן לכאורה ג"כ קשה הא לא צריך שם העיר וכן גבי מוקדם הקשה הב"ש נימא דלאו אכולי מילתא כו' אך י"ל כמו שתי' התוס' דכיון דהוחזקו או עכ"פ אצל העדים דידעו הוי הוחזקו שפיר מעידין עלי' וא"כ שפיר מהני. ולפי"ז מתורץ מאי דהקשה הב"ש מאי ראי' מייתי מרבה כנ"ל וי"ל דה"פ דשם גבי גיטי מאונין וחליצה ע"ז כיון דב"ד יהבה לה. זאת לא חיישינן דהאשה תמסור לאשה אחרת. ומ"ה הוי הדין להא דדייק הש"ס מדתנן כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה הא גדולה מצי לגרש דשני יוסף ב"ש מוציאין שט"ח על אחרים [ולא נ"מ בשם העיר] וא"כ לא שייך כמ"ש התוס' דבהוחזקו שפיר מעידין. דבכאן (לענין גביי' אין נ"מ דהא) ממ"נ קודם דנכתב שם העיר לא מצי ליטול בהך שטר ואח"כ ג"כ שנכתב שם העיר לא מצי (פ) ומאי שייך