שו"ת ר' משולם איגרא רז

דכיון דהוי לא הוחזקו אזי שפיר אזלינן בתר קורבא דהא מי יימר דהוי עוד יוסף ב"ש. ולא שייך דהוי רובא דעדיף מן קורבא דז"א דרוב לא הוי שני יוסף ב"ש רק דאפשר אך עכ"פ לא הוי רוב (ע)

(ח) והנה עי"ל הרמב"ם דלעיל דבהלכות גזלה ואבידה השמיט דוקא לאלתר. משום דהנה י"ל על הא דאמר ר"ז דילמא לאלתר ובהברייתא לא תירץ לאלתר [כמו שהקשו התוס'] וי"ל משום דהנה הת"ח וכן הפ"י כתב דפי' דקתני סתמא יחזיר. ולא קתני יתן בתורת שליחות אלמא דמגורשת מכבר (פ) והנה הת"ח כתב דגט מסייע ומ"ה שפיר מהימן הבעל אפילו על למפרע ולכאורה איך שייך הגט מסייע, דרק היכא דידעינן דה"ל גט אבל בכאן מנא ידעינן דנתן לה גט אחר בלא זה הגט אם הוי אין שלה עכ"פ. ואך ידעינן דה"ל גט לבעל. רק דפי' דמ"ה מחזירין ונאמן על למפרע כמ"ש הפ"י דכיון דאין מחוסר מעשה וראוי ליתן הגט מיד שתתגרש. והנה הפי' מכח דנימא פלגינן דיבורא ולכאורה איך שייך פלגינן דיבורא ונתן לה הגט עכשיו שתתגרש קודם הא הוי הגט מוקדם. והנה להך שיטה דלא אמרינן אייתי ראיה רק בנפל הא בשאר גיטין אמרינן מסתמא ביום שנמסר נכתב. וא"כ ה"ל מוקדם ולא שייך לומר פלגינן דיבורא. אך דאולי הוי גט אחר ואין זה שנפל וגט השני שלו נכתב בהך יומא וכן פלגינן בכה"ג בכדי דתהוי מגורשת ועוד דאם הוי ספק לאיזו דבור פלגינן והוי ספק אם פלגינן להך דיבור בגט זה והשתא גירשה ולא בגט זה רק בגט אחר שזמנו בהך יומא או בגט זה וא"כ הוי פסול ולא כלום הוא פלגינן בכדי דתהוי מגורשת ועוד דהוי ספיקא דרבנן לקולא (צ) והנה הך הגט שלה היכן ע"כ נפל דהא ראינו הגט ביד הבעל והיכן הוא הגט שלו אלא ע"כ דהוי עבר אדם או שהה [ואחר מצאו] ומ"ה ברייתא לא מצי לאוקמי כן בלאלתר. והנה [א"ל דבלאלתר ל"ש חששא דפירי] דגם בלאלתר משכחת פירי דראינו דלא עבר אדם או לא שהה ואפשר דהוי כמה ימים

והנה באמת הוי הפי' רק דאמרינן פלגינן דיבורא ואין זה גט שלו רק של יוסף ב"ש אחר (ק) וא"ל דילמא הוי הגט שלו והוי ליה שני גיטין חד מוקדם וחד שאינו מוקדם וגירשה בשאינו מוקדם (ר) י"ל דאמרינן בב"מ דף ט"ז ע"ב אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק ה"ז יחזיר ולא חיישינן לפירעון דאם איתא דפרעיה מקרע הוי קרע ליה אע"ג דאין מודה. וא"כ בגט לא חיישינן לדילמ' בגט אחר גירש דא"כ הוי זה קרע. דהא הדין דבגט גובה אפילו אם יש כתובה וא"כ הוי מקרע קרע רק אם כתב ליתן שפיר חיישינן דילמא רוצה עדיין לגרש וא"כ אם משום דאמרינן מכבר גירש בגט אחר לא מהני (ש) וא"כ ש"מ דאיירי בהוחזקו רק שאין שיירות מצויות, ומתורץ הקו' אמאי לא מוקי ר"ז הברייתא בלא הוחזקו וע"כ בהוחזקו לר"ז. אך אם אמרינן דפלגינן דיבורא ואמרינן דהוי אמת דגירשה בגט אחר וזה הגט אין שלו רק של יוסף ב"ש אחר ואפילו אין שיירות מצויות מ"מ אמרינן דילמא לא ה"ל גט בכאן מעולם רק גירשה מכבר קודם בא לכאן והוי כמו שיירות מצויות וכמ"ש התוס' במס' ב"מ בדף י"ח ע"י בד"ה נפק דק ואשכח כו' דשם גבי תרי יצחק לא שיין לחלק בין שיירות מצויות דלעולם יש להסתפק וכו' ה"נ בכאן

והנה אע"ג דר"ז אמר שם במס' ב"מ דאמר ר"ל אף אנן נמי תנינא דלא חיישינן לפירעון דתנא כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ותירץ ר"ז בשטרי חלאטאתא. ר"ל דסיוע שמביא דחה והדין יכול להיות אמת דלא חיישינן לפירעון. ובזה מיושב הא דהקשה הא"ז ומהר"ם שיף דרש"י כתב דעל הברייתא לא מצי לאוקמי לאלתר דאמאי לא חילקו בין לזמן מרובה ללאלתר והקשה המהר"ם שיף וא"ז דאלא בשיירות מצויות אמאי לא חילקו (ת) ומתורץ דזה ממילא ידעינן מהא דהוי הדין דאין צריך לחזור ולגרש מחדש וע"כ מכת פלגינן דיבורא. ולא שייך רק אם שיירות מצויות חוששין לשני יוסף ב"ש ומיושב נמי הא דאמרינן דפליג ר"ז טל רבה משום די"ל דר"ז סבירא ליה ג"כ דלא אמרינן מקרע קרע וכמו דדחה הסיוע בב"מ בדף ט"ז ע"ב הנ"ל וא"כ קשה אמאי לא מוקי הברייתא בלא הוחזקו א"ו דלא בעי הוחזקו

ובזה מתורץ עוד הרמב"ם דלעיל פרק ח"י מהלכות גזלה ואבידה דלא כתב חילוקים בין לאלתר כנ"ל דהנה הא"ז ומהר"ם שיף הקשה דילמא הטעם בברייתא בזמן שהבעל מודה יחזיר משום ס"ס. והנה איתא במס' ב"ב גבי ההיא דלחיש אין שטרא זייפא כו' וס"ל שם לר"י דלא אמרינן מיגו ופי' התוס' שם משום דהוי לא מהני מיגו רק דהאיך דיאמר תחלה בשקר (א) אזי מהני מיגו ואך לא אם הוי בא לב"ד בשקר (ב) לא שייך לומר (ג) דהוי מזויף ויכול לזייפו (ד) דילמא לא יכול (ה) ובכה"ג לא אמרינן מיגו דהיכא דצריך לשקר בתחלה עיי"ש, וכאן אם לא הוי טען דכבר גירשה לא הוי מהימן במיגו דגרשתי דהא לא אמרינן מיגו וכמ"ש הר"ן והריטב"א במס' ב"מ דלא אמרינן מגו דהוי טען כולה שלי ולא יטול רק חצי אך עכשיו דכבר טען כן דגירשה מכבר. וא"כ כיון דרוצה ליהמן לי' מכח דפלגינן דיבורא וא"כ המיגו לא ה"ל רק דהוי נותן השתא הגט והא לא מהני רק מטעם ס"ס דילמא גירשה מכבר אע"ג דהוא שקר דהוא לא גירשה בהך גט המוקדם רק עכ"פ כיון דטען כן דגירשה מכבר בהך גט והוי ס"ס דילמא באמת כן דגירשה בהך גט. וצריך דוקא מקודם ליטעון שקר דאם הוי מודה דלא גירשה בהך גט רק בזמן מאוחר לא ה"ל מיגו כלל ולא הוי מהימן. וא"ל דה"ל מיגו לומר דהוי גירשה אח"כ ואין הגט זה שלו ויהא נאמן במיגו דהוי אומר דהגט זה שלו, די"ל דהנה הר"ן וכן הריטב"א כתבו במס' ב"מ דמ"ה לא אמרינן מיגו דהוי בעי טען כולה שלי דלא אמרינן מיגו דיטעון טענה גדולה ואפ"ה אינו נוטל רק חצי ואין זה חשיב מיגו משום דעדיף טפי דיטעון חצי כל טענתו, ומשא"כ דיטעון יותר ולא יהא שקיל רק חצי ומ"ה גבי דרבה א"ש דאמרינן מיגו דאי בעי כופר בכל דאזי הוי פטור מכולה וא"כ לפי"ז לא הוי מהני דממ"נ אם הוי טען רק דהשתא גירשה ואזי אם אמרינן דאינו נאמן רק מטעם ס"ס וכאן