שו"ת ר' משולם איגרא רו

דהוי תקשי אם סימנים דרבנן ואיכא נ"מ ולמה נקט נמלך א"ו בהוחזקו ושכיח שיירות וע"י היתור מוכח דבשיירות מצויות איירי. וא"כ מיושב הא דהקשה הלח"מ על הרמב"ם דלפי השיטה אם נימא דהרמב"ם ס"ל סימנים דאורייתא ולמה לי דנקט דוקא בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק הא בלא"ה מהני. ולפמ"ש לעיל מתורץ דהרמב"ם איירי בגט הנשלח ע"י שליח וא"כ לא הוי כלל ס"ס ולא מהני סימנים דעכ"פ הוי כשיירות מצויות ולא הוחזקו. או י"ל דה"פ אם הוי ס"ל סימנים דאורייתא הוי מוקי בלא הוחזקו דזה גופא הוי רק כמו סימן [דהא הסימן לא הוי אלא כמו] לא הוחזקו [וכיון דהוי] לא הוחזקו [והוי סימן ג"כ] לא חיישינן דהוי כמו שני סימנים אמצעים ולא חיישינן. וכמו דעת הרמ"א בהרא"ש דלא חיישינן לשני יוסף ב"ש וגם לשני עיירות בשם אחד. והנה בש"ס איתא ואפילו שהה ויש בו סימנים דאמרי נקב בצד אות פלוני. ולא מהני סימן אמצעי משום דשהה. וא"כ אם הוי הוחזקו והוי הוחזקו ושיירות מצויות וא"כ אם הוי סימן הוי כלא הוחזקו. עדיין תקשי בשיירות מצויות לחוד ג"כ חייש. ומ"ה דוקא בסימן מובהק

ונמצא היוצא לנו. דהוי סימן כמו לא הוחזקו וא"כ שפיר מאי דאמרינן נקב בצד אות פלוני דאמר אפילו שהה. ומ"ה בעינן דוקא סימן מובהק משום דאם שהה אזי חוששין בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו וא"כ לא מועיל סימן אמצעי דהא הוי ע"י הסימן כמו לא הוחזקו ובשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו אם שהה חוששין. ואח"כ כתב [הרמב"ם] מצאו קשור בכיס ובארנקי ואפילו לזמן מרובה דמשמע סימן אמצעי וכמו דמוכח מכאן ביבמות דסימן אמצעי מהני. וא"כ זמן מרובה הוי ג"כ אם עבר אדם. דס"ל כהך מ"ד דבעינן לא עבר אדם מעולם ולא בעינן שהה. אזי בעינן דוקא שיירות והוחזקו וכפסק הרמב"ם דלעיל. ואם נותן סימנים והוי שיירות ולא הוחזקו ולא חוששין דכיון דלא שהה רק עבר. והוי כפסק הרמב"ם דלעיל ומתורץ הרמב"ם דלעיל

(ז) והנה י"ל קושיא דלעיל על הרא"ש מאי פריך ביבמות דילמא איירי בהוחזקו ולא שכיח שיירות ומ"ה מהני סימנים. וי"ל משום דהנה הרשב"א הקשה מאי מהני הוחזקו ושיירות כיון דהוי רק הוחזק אחד הדר ה"ל נפילה דיחיד. וי"ל משום דהנה הרי"ף כתב (כ) דאם הוי ח"י עדים בידם לא אמרינן כמו שנחקרה עדותן בב"ד כיון דהוי בידם שלא ליתנו ובשלמא אם נתנו לאדם אחד ודילמא הוא יתבע או דיעשה כמו שנחתם. ומשא"כ בזה דהוא ביד העדים דבידם שלא ליתנו לא אמרינן דהוי כמו שנחקרה. ולפ"ז בהוחזקו (ל) לא אמרינן דהוי כמו שנחקרה ויע"ש בספר פ"י בכתובות בדף כ' דכתב דכל כמה דלא אמרינן כמו שנחקרה אמרינן דילמא לטופס בעלמא כתב הך גט וכן אמרינן בריש גיטין רק בעדים לא שייך כן ומ"ה באמת כתב סופר לא מהני דילמא לטופס בעלמא כתבו רק עדים הוי כמו שנחקרה עיי"ש וא"כ בהוחזקו דלא הוי כמו שנחקרה שפיר אמרינן דרק לטופס בעלמא כתבו וא"כ אפילו ליכא רק שני יוסף ב"ש דכיון דהוי כתבו לטופס בעלמא וי"ל דילמא נתן לאדם אחר ורק בלא הוחזקו והוי כמו שנחקרה דהא שפיר מועיל עדותן. וא"כ מ"ה כי הוחזקו ולא הוי כמו שנחקרה והוי שפיר נפילה דרבים ומיושב קושית הרשב"א

ובזה מיושב הרי"ף (מ) דבאמת הפ"י כתב דנפילה דיחיד לא הוי רק הכי. דיוסף ב"ש יאבד וימצא יוסף ב"ש. זה הוי נפילה דיחיד. וא"כ שם בב"מ כתב הרי"ף לשון לא מהדרינן גט וא"כ מיירי אם מצאו אחר ולא הוי נפילה דיחיד וכמ"ש פ"י דהא לא מצא יוסף ב"ש האחר. וא"כ מ"ה בשיירות מצויות לחוד אע"ג דלא הוחזקו חוששין ומשא"כ בכאן בגיטין דלא כתב זה הלשון ואיירי דהשליח גופא מצאו וכמו שפירש הרמב"ם. וא"כ הוי נפילה דיחיד דיאבד יוסף ב"ש וימצא השליח של יוסף ב"ש: ויע"ש בגיטין בדף ס"ג בס' פני יהושע ועל זה בעינן הוחזק וא"כ לא הוי כמו שנחקרה וחוששין דילמא העדים כתבו לטופס בעלמא והוי נפילה דרבים. והא דבעי הרמב"ם תרתי [סימן בהכלי ומכיר אח הגט בטב"ע] והקשה עליו הר"ן. אך י"ל דכמו דמצינו דין לענין אם נטבע במים דאמרינן מי שראה הטביעה אולי אמר בדדמי ואין מועיל רק ט"ע עם סימנים שאין מובהקין היינו סימנים אמצעין ה"נ הכא כיון שהשליח מצאו

ובזה מיושב קושיא הנ"ל על הרא"ש, דבאמת אפ"ל הא דמהני בין כליו היינו משום דהוי נפילה דיחיד דיאבד יוסף ב"ש בין כליו של זה. והנה אם הוי הוחזקו לא שייך דהוי נפילה דיחיד דהא אפשר דעדים כתבו לטופס בעלמא וכדלעיל, ואך אפ"ל דברייתא אתיא כמ"ד עדי חתימה כרתי ומ"ה הוי שפיר כמו שנחקרה דכיון דנ"מ בעדותן אפילו אם הוי עדי מסירה, ולהרא"ש א"כ אם בהוחזקו איירי ע"כ כמ"ד עדי מסירה כרתי דהא לא הוי מוכח מתוכו וא"כ הוי נפילה דרבים כנ"ל וא"כ לא מהני סימנים ג"כ אלא ע"כ בלא הוחזקו ומקשה הש"ס שפיר

ומ"ה הרי"ף והרמב"ם דפסקו כמ"ד עדי מסירה כרתי השמיטו זה משום דהוי בלא"ה נפילה דרבים בהוחזקו. ובלא הוחזקו א"ש ג"כ. משום דלכאורה קשה לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א דהוי הפי' בש"ס ביבמות בכאן נמצא וכאן היה ומ"ה תבו בר נאני מוציאין משום דהוי כאן נמצא. וכן גבי תרי יצחק הוי כאן נמצא וכאן היה ולפי"ז אפילו מצאו בלא כליו רק גם בקרקע הא הוי כאן נמצא וכאן היה. רק בשיירות מצויות לא שייך זאת דבשלמא שם אמרינן דאולי לא בא לידו השט"ח מן איש אחר. משא"כ בכאן הא עכ"פ הוי שיירות מצויות ובאין לכאן בני אדם אחרים. והנה אפילו למאן דלא ס"ל שם לס' הרמב"ן מ"מ הא איתא ביו"ד בסימן רצ"ד סעיף י"א ובט"ז ס"ק י"ז דשם דכאן נמצא כו' עדיף מקורבא דמוכח. וא"כ בכאן בלא הוי הוחזקו בודאי אמרינן דהוי שלו. אך דהיכא דהוי שיירות מצויות והוחזקו והוי מן התורה ושם ביו"ד הנ"ל גבי (יין נסך) (נ) הוי רק איסור דרבנן אבל הכא הוי איסור תורה וא"כ הא יש בכאן שיירות חיישינן. וא"כ לפ"ז מתורץ עכ"פ לטור דקאי בשיטת הרא"ש דהוחזקו לחוד מהני משום דכאן ע"כ איירי בשיירות מצויות, דאל"כ אזלינן בתר קורבא דנמצא ומתורץ לכ"ע דכיון דאין כאן רוב ועיין לקמן בד"ה עוד י"ל

ובזה מתורץ אמאי לא מוכח מהך ברייתא דרובא עדיף מקורבא דמוכח מדבעינן דוקא נמצא בין כליו משום דכיון דשכיחי שיירות ובאין לכאן, והוי ג"כ כמו הם הוי מבתוכן (ס) ול"ש קורבא. אך לשיטת הרמב"ם