שו"ת ר' משולם איגרא רה

מהני אלמא סימנים דרבנן. ורמינהו מצאו קשור בכיס כו' ודילמא שם איירי בהוחזקו בלא שיירות. ומ"ה כיון דאיכא סימנים (א) והוי לא הוחזקו ולא שכיח שיירות אזי מ"ה מחזירין. משא"כ גבי מיתה הוי כמו שיירות מצויות כמ"ש התוס' (ב) וא"כ מ"ה לא מהני סימנים דהא אפילו דהוי [ע"י הסימנים] כמו לא הוחזק ועדיין הוי שיירות מצויות ומ"ה לא מהני. ולקמן אי"ה מתורץ. אך לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם דהוחזקו בלא שיירות לא חיישינן ל"ק דממ"נ אם איירי בשיירות מצויות אזי אע"ג דהוי ע"י סימנים כלא הוחזקו מאי הוי הא שיירות מצויות חוששין אע"ג דלא הוחזקו ואלא דלא שכיח שיירות וא"כ למה צריך סימן דהא הוחזקו בלא שיירות לא חוששין וא"כ יש ראיה מכאן לרמב"ם ורי"ף דהוחזקו בלא שיירות לא חיישינן ואך רבא באמת ס"ל דבשיירות מצויות בלא הוחזקו ליכא חשש ורק היכא דידעינן דהוי שם במקום ההוא כמו שם גבי שני יצחק וכן גבי גיטין כאן אזי לא חוששין הא ל"ה חוששין ל"ק (ג)

או י"ל הכי דבאמת י"ל קו' הפ"י דלעיל כיון דהוחזקו ושיירות מצויות הוי רק חשש מדרבנן וא"כ אפילו סימנים דרבנן נמי מהני דעיקר דמהני סימנים הוי משום דהוי כלא הוחזקו וכמ"ש הח"צ וא"כ אם הוי סימנים דרבנן הוי מדרבנן כלא הוחזקו ואם הוי סימנים דאוריתא הוי מן התורה כלא הוחזקו, ומ"ה אם הוי סימן דאורייתא מהני סימנים דהא לא הוחזקו ומ"ה מהני סימנים גבי מיתה וכמ"ש הרא"ש דבמיתה מהני שיירות בלא הוחזקו דהא הסימן עשאו לא הוחזקו אך כאן גבי גיטין (ד) מאי מהני. אך י"ל דה"פ דבאמת קשה קו' הא"ז והמהר"ם שיף דלעיל דילמא משום ס"ס ומאי פריך הש"ס על הברייתא בזמן שהבעל מודה כנ"ל. אך דלא חשיב ס"ס דאם איתא דגירשה קלא אי"ל למילתא ובכה"ג לא אמרינן דהוי ס"ס וכמו דכתבו התוס' בכתובות דלא חשיב ספק אונס דה"ל קלא יע"ש היטב. אך דילמא גירשה בלא עדי מסירה ולא ה"ל קלא רק [הא דלא מועיל מאי שאמר גרשתי הוא] מטעם של הרמב"ם דילמא רוצה לקלקלה ושפיר חשיב ס"ס. אך בהוחזקו לא מהני עדי חתימה כלל לר"א וכדלעיל לשיטת הר"ן דלא חשוב הן עדי חתימה במקום עדי מסירה. וזה לא אמרינן דילמא הו"ל לעדים סימן מובהק. זה לא הוי ס"ס דהא דילמא לי"ל סימן בגט ולא הוי ספק שקול וכן כתבו התוס' בכתובות ד"ט ע"ב בד"ה אי למיתב לה כתובה וכו', והנה אם הוי סימנים דאורייתא ושפיר חשיב הן במקום עדי מסירה. דהא ע"י סימנים תשיב כלא הוחזקו. וא"כ שפיר הוי הם במקום עדי מסירה. וא"כ שפיר חשוב ס"ס ודילמא ע"י עדי חתימה בלחוד גירשה. אך אם סימנים דרבנן לא מהני דעכ"פ הוי שיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו. וא"ל דהוי ס"ס דז"א דה"ל קלא וא"ל דהוי עדי חתימה הם העדי מסירה קשה הא כיון דהוי סימנים רק מדרבנן והוחזקו הוי [מדאורייתא]. והשתא דנפל ומצאו הוי רק החשש מדרבנן משום דהוא אבדו ומה"ת דניחוש דמאחר ג"כ נפל. משא"כ בקודם נפילה דכיון דהוי הוחזקו וחוששין דילמא במזיד כתב יוסף ב"ש השני לאשת אחר והוי חשש דאורייתא ולא מהני סימנים כלל (ה) וא"כ מתורץ קו' הפ"י הנ"ל (ו) ולאביי דס"ל ביבמות דף קט"ו דחשש הוי מן התורה (ז) אפשר דס"ל דעדיף סימנים מן לא הוחזקו, ואך לרבא (ח) הוי הפי' לר"א דהוי סימנים כמו דלא הוחזקו וא"כ מתורץ קו' התוס' הנ"ל לרבא דמסיק כ"ע ס"ל סימנים דרבנן אמאי מחזירין במצאו בין כליו דהתירוץ לדידי' כקו' הפ"י הנ"ל דאפילו אי הוי סימנים דרבנן ג"כ מהני משום דאין החשש רק מדרבנן ושם ביבמות הוי הקושיא [דמוכח מכאן סימנים דאורייתא] רק לאביי דס"ל דהחשש הוי מן התורה ומשא"כ לרבא ורבא גופי' הא גם בגיטין ס"ל לרבא דלא הוחזקו לא חוששין דהא מייתי ראיה מגט שם ביבמות דף קט"ו עיי"ש רק אנחנו פוסקין בגט דלא כרבא. ואו דהוי הפי' בכאן אם הוי סימנים דאורייתא והוי כלא הוחזקו ואזי הוי מוקי לשיטת הרא"ש באין שיירות מצוית וע"י סימנים הוי לא הוחזקו כיון דקיי"ל דסימן מהני (ט) ולהרשב"א הפי' ברמב"ם כמו שיטת הרא"ש דהוחזקו לבד חוששין (י) ואו י"ל דהפי' דבאמת לא מהני בכאן סימנים משום דהוי כלא הוחזק (ולא) שיירות מצויות וברייתא אפ"ל דהטעם מכח ס"ס ודלא כר' ירמיה דבעי עדי מסירה לידע באיזו מגרשה. רק דקשה אמאי לא מוקי באין שיירות מצויות רק דא"כ קשה ע"ז לא צריך נמלך כדלעיל דממילא מוכח אם לא הוחזקו ואין שיירות מצויות אם חוששין קשה למה נקט הך טעמא דכתב ליתן. ת"ל דילמא בלא עדי מסירה נתן לה הגט דאז לא הוי העדי חתימה במקום עדי מסירה. אך דעיקר אם הוי משכחת דאשה תהא נאמנת כדלעיל והוי שפיר נ"מ ומשא"כ אם האשה אינה נאמנת ואם ראו אצל האשה הגט, י"ל דלא אמרינן דחוששין מכח נפילה רק כמ"ש הש"ך בסימן מ"א ס"ק י"ט היכא דצריך לבא מכח הגט ומשא"כ אם יש עדים דראו ואין צריך לידי הגט וא"כ ל"ש חשש דשמא כתב כנ"ל ועי"ל דחוששין דילמא באמת כתב יוסף ב"ש השני שני גיטין ועל אחד עשאו קנוניא עם אשת השני וא"כ נכלל בהך טעמא דילמא כתב ליתן ולא נתן כמו בהוחזקו דחיישינן דילמא רק יוסף ב"ש השני נתן לה הגט. רק מכח הסימן כנ"ל דהא אפילו הסימן לא מהני מ"מ האשה נאמנת. ומ"ה לא מוקי כן משום